המדינה לא מצתה את הליך השימוע, ועל כן כתב האישום שהוגש נגד נאשם בעבירות אינוס ומרמה- יבוטל

1.         ביום 20/11/06 העלתה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לפיה לא קויימה החובה הקבועה בסעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), לפיכך נמנעה מהנאשם ונפגעה זכותו לשימוע ולכן יש לבטל את כתב האישום.

2.         כנגד הנאשם הוגש ביום 19/12/05 כתב אישום בעבירות של אינוס במרמה (שישה עשר מקרים) ומעשה מגונה. עפ"י כתב האישום מדובר בעבירות שביצע הנאשם במתלוננת שקיבלה אצלו טיפולים בבעיות רפואיות, כאבי גב ומיגרנות, במהלך החודשים 11/2000-9. יש לציין שחומר החקירה שבנדון הועבר למאשימה ביום 9/1/03.

3.         ביום 17/1/06 מונה לנאשם סניגור מהסניגוריה הציבורית. ביום 30/3/06 הוגשה לבית המשפט תגובת הנאשם לכתב האישום בה כפר הנאשם בביצוע המעשים המיניים המיוחסים לו. התיק נקבע לשמיעת ראיות ל-20/11/06 ול-21/11/06.

            ביום 20/9/06 הודע לצדדים על ביטול מועדי הראיות להם נצרכנו בתיק אחר בו הנאשם עצור עד תום ההליכים והתיק נקבע לתזכורת ל-20/11/06.

            ביום 20/11/06 העלתה ב"כ הנאשם את הטענה שלא קויימה חובת היידוע לפי סעיף 60 א' לחסד"פ ולכן יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהכפירה ולבטל את כתב האישום כדי לאפשר לנאשם לממש את זכות השימוע בטרם הגשת כתב האישום, זכות שהוא מתכוון וחפץ לממש בלא שיהיה תלוי ועומד כנגדו כתב אישום.

4.         המאשימה מתנגדת לביטול כתב האישום.

            המאשימה לא מתכחשת לכך שלא הודיעה לנאשם על קבלת חומר החקירה בעניינו כנדרש על פי סעיף 60 א' לחסד"פ, כשלטענתה חומר החקירה הועבר אליה ב-9/1/03, שמונה ימים לאחר תחולת סעיף היידוע בחסד"פ ועקב טעות בתום לב לא הועבר חומר החקירה לנאשם.

            לטענת המאשימה, הפרת סעיף היידוע בנסיבות מקרה זה אינה מחייבת את ביטול כתב האישום והתרופה המתבקשת בנסיבות המקרה הינה קיום השימוע ללא ביטול כתב האישום ובכך ניתן לטעמה לרפא את הפגם ולתקנו, הגנת הנאשם לא תקופח ואף הנאשם לא טען זאת.

            יש לציין, שהמשיבה הודיעה בתגובתה, שהגם שטענה מקדמית זו לא נטענה במועדה, לא תבקש המשיבה לדחות את הטענה מטעם זה בלבד.

5.         להלן נוסח סעיף 60 א' לחסד"פ שכותרתו: "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע".

"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

(ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.

(ג)  נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

(ד)  חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

(ה)  החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).

            (ו)  אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74.

(ז)  הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.

(ח)  הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה.

(ט)  שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)".