המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
9299-12-15
11/01/2016
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקש:
משה שמאי
עו"ד בוכובזה
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 1.2.15, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי פנה תוך המועד הקבוע בחוק, אך בקשתו נדחתה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי לשיטתה, המבקש פנה באיחור.
עוד טוענת המשיבה, כי המבקש בחר את הנתיב בו ינוהל ההליך ובכך ניתן לו יומו, אין טעמים המצדיקים הארכת המועד, אותם יש לשקול על יסוד הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין בהעדר וכי צריכים להתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה.
המשיבה התייחסה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
מעיון במסמכים שצירופו הצדדים, בין היתר, על פי החלטות קודמות, עולה כי דבר דואר רשום שמספרו 412208763 RR, שנשלח אל מפנ"א – משטרת ישראל ועניינו, בקשה להישפט בגין הדו"ח שבנדון, התקבל למשלוח בדואר ישראל, כבר ביום 10.9.15, דהיינו, תוך המועד הקבוע בחוק.
לא ברור מדוע, אם כך, התייחסה המשיבה לבקשה, כאילו נשלחה רק ביום 29.9.15.