המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
8493-03-15
21/07/2015
|
בפני השופטת:
לאה שלזינגר שמאי
|
| - נגד - |
מבקשת:
א.א.ע. שיווק למוסדות בע"מ
|
משיבים:
1. מדינת ישראל
2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים
|
| החלטה |
1.בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב- 1892, שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 31.3.15.
2.על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת, שבוצעה ביום 17.7.13 (הודעת תשלום קנס מס' 500595827).
3.במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקשת. לטענתה, הדו"ח לא התקבל בכתובתה החדשה. המבקשת טוענת, כי רק ביום 30.10.14 קיבלה הודעת קנס ותוספת פיגורים בכתובתה החדשה ומייד פנתה למשטרה וטענה, כי בשל הזמן הרב שחלף אין באפשרותה לבדוק מי נהג ברכב ביום הרלוונטי. בתשובת מפנ"א מיום 21.12.14 ומיום 3.2.15 נמסר, כי הבקשה להסבה הוגשה באיחור ולכן הדו"ח בעינו עומד. לבקשה צורפו העתקי ההתכתבות עם מפנ"א (נספחים 8-2).
מכאן בקשת המבקשת להאריך המועד להישפט.
4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר התנגדה לה וציינה, כי מן הראוי ועפ"י דין היה על המבקשת להסדיר מען נכון במשרד הרישוי לפי פרטי החברה הנכונים ולמנוע סתירה בין המען שצויין ברשם החברות לבין המען המופיע במשרד הרישוי. התביעה צירפה פלט דותן בגין משלוח הודעת הקנס מיום 19.8.13 המראה, כי הדו"ח נשלח למבקשת וחזר בציון "עזב". לאור האמור אין למבקשת, אלא להלין על עצמה. לפיכך, יש לדחות הבקשה.
5.דיון והכרעה
סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי:
"תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן(א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניע".
במקרה דנן, טענה המבקשת, כי הדו"ח המקורי לא הגיע לידיה, אלא רק הודעת כפל הקנס אשר הגיע אליה ביום 30.10.14.
בהתאם לפלט דותן, הדו"ח נשלח בדואר רשום ביום 19.8.13 לכתובתה הרשומה של המבקשת במשרד התחבורה -הנצי"ב 28 תל אביב-יפו וחזר בציון "עזב" .
המבקשת צרפה פרטי מידע מרשם החברות לתאריך הרלוונטי, בדבר רישום הודעה על שינוי כתובת משרדה, המאשר כי בהתאם לדיווח שנתקבל במשרדם ביום 12.1.12, נרשמה ביום 17.1.12 הודעה על מענה החדש של המבקשת- רחוב הסתת 15 מודיעין-מכבים-רעות.
כמו כן, צורף רישיון הרכב שקיבלה המבקשת, מתאריך 3.8.12 בו מצויינת כתובתה החדשה של המבקשת (נספח 7 לבקשה).
מן האמור לעיל עולה, כי המבקשת הוכיחה שהיא לא קיבלה ההודעה מסיבות שאינן תלויות בה ולפיכך נסתרה החזקה בדבר המסירה. יוצא אפוא, שהמבקשת אכן לא יכלה הייתה לעמוד בגדרי הזמן הקבועים בחוק.
גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו. בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.