המ"ש 6771-06-15 גנטוס נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה מהתאריכים 3.2.14 ו – 21.3.14. המשיבה התנגדה לבקשה טענה כי דוח אחד שולם והשני כלל אינו מסוג ברירת משפט. ובהחלטה מיום 29.7 ציינתי כי לכאורה הדין עימה ויש לדחות את הבקשה, ונתתי למבקש זכות להשלים טיעונו ולהתייחס לעניין הוצאות הבקשה.

המבקש השלים טיעונו ולאחר ששקלתי עמדתו, וחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

קיום דיון במעמד הצדדים:

ב"כ המבקש טען כי קיימת חובה לדון בבקשה מעין זו במעמד הצדדים, והפנה לשני פסקי דין של כב' השופט סטולר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עם כל הכבוד להחלטות הנ"ל, ולהחלטות דומות אחרות, אין הן מייצגות את דעת רוב שופטי בית המשפט המחוזי ולעניות דעתי עומדות בניגוד להלכות בית המשפט העליון.

ההחלטות הנ"ל מתבססות על סעיף 126 לחסד"פ, הקובע כלל לפיו לא יישפט אדם בפלילים שלא בפניו. כאמור לעיל, סבורני כי החלטות אלה אינן מקובלות ואינן משקפות את הפסיקה הרחבה בהקשר זה.

עסקינן בעבירות תעבורה מסוג ברירת משפט, שאין חולק כי לבית המשפט סמכות לדון בהן בהעדרו של אדם, וזאת מכוח הוראה מפורשת בסעיף 130 לחסד"פ, לפי פרק ז' הדן בסדרי הדין בעבירות קנס ולפי סעיף 240 לחסד"פ הקובע סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות – לרבות עבירות תעבורה שלא גרמו לתאונה בה נחבל אדם בחבלה של ממש. בהקשר זה כבר קבע בית המשפט העליון:

"המחוקק גילה דעתו כי בעבירות תעבורה ניתן "להגמיש" את סדרי הדין כפי שעולה מסעיף 240הנ"ל... יש חוסר הלימה בכך, שהשפיטה לגופה יכולה להיעשות גם בהיעדר הנאשם אם יתקיימו התנאים בסעיף 240((א)(3) לחסד"פ ואילו על בקשה לעיכוב ביצוע של פסילה יחול סעיף 126 לחוק המחייב דיון בפניו של נאשם... מכל מקום – זוהי כאמור סוגייה שהמחוקק צריך לתת דעתו עליה ולהסדיר אותה באופן ברור".

ע"פ 7333/06 אבי דהאן נ' מדינת ישראל.

כלומר, אין כל הגיון כי ניתן לדון בעניינו של אדם הנאשם בעבירה מסוג ברירת משפט שלא בפניו, אך לא ניתן להכריע בבקשה להארכת מועד בעניין אותו דוח. מקל וחומר כאשר למבקש ניתנת הזדמנות להעלות את כל טענותיו, ובמקרה דנן אף ניתנה לו אפשרות להשיב לתגובת המשיבה לבקשתו.