המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה
|
5769-04-15
16/06/2015
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
- נגד - |
המבקש:
דאוד עבד אל חי
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
החלטה |
לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 22.4.15.
למבקש נרשמו 2 הודעות תשלום קנס בגין שתי עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, האחת מיום 21.10.12 (הודעת תשלום קנס מס' 90500796298), והשנייה מיום 21.12.12 (הודעת תשלום קנס מס' 90501024930).
לטענת ב"כ המבקש, זמן מה לאחר ה-24.8.14 קיבל המבקש הודעת פסילה מלהחזיק ברישיון עקב צבירת נקודות, בין השאר בשל דו"חות נשוא בקשה זו. בעקבות הודעה זו, ערך המבקש בדיקה יסודית לגבי זהות הנהג בעת ביצוע העבירות הנ"ל, והתברר כי בתאריכים הרלוונטיים נהגה ברכב הגב' מטר חנין שעובדת במשרדו (להלן: "הנהגת"), אליה מבקש הסבת הדו"חות.
עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו איש עסקים בעל חברה לציוד מכני כבד המבצעת עבודות עפר, וכן בעל מס' עסקים נוספים. במסגרת עסקיו, מעסיק המבקש עובדים, חלקם בני משפחה, שנוהגים ברכבו באישורו.
ב"כ המבקש ציין כי ההתנהלות במשרדו בנוגע לעבירות מסוג ברירת קנס, הינה כי הודעות הקנס משולמות ע"י הפקידה במשרד באופן אוטומטי, מבלי שנערכת בדיקה מי נהג ברכב באותה עת, וכך היה במקרה דנן.
עוד הוסיף ב"כ המבקש כי בשל שיטת הניקוד הנקוטה במשרד התחבורה ייגרם למבקש נזק לא מידתי ולא צודק, שכן הדו"חות שולמו בטעות על ידי פקידתו, ולא הוא זה שביצע את העבירות.
לבקשה צורפו תצהיר המבקש, תצהיר הנהגת, העתק הודעת תשלום קנס מס' 90500796298.
המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם כי הדו"חות שולמו ביום 10.10.13, ולפיכך ההרשעה השתכללה כבר מלפני זמן רב.
דיון והכרעה
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.
א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.
ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.
ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.
ראשית, יובהר כי מעיון בבקשה עולה כי מדובר בדו"ח אשר שולם זה מכבר, בטרם הגשת הבקשה.
בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק, כאשר "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...". מכאן, שעם התשלום, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירות בהן הואשם, ועם חלוף המועד להגשת בקשת ביטול או בקשה להישפט - ההרשעה הפכה חלוטה. האחריות לפעול על פי הוראות הדין מוטלת על המבקש, ומשלא פעל כיאות במסגרת המועדים הקבועים בחוק, אין לו להלין אלא על עצמו.
לפיכך מובן כי לא ניתן להאריך מועד במקרה של תשלום הדו"ח, וזאת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל – מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום. אין זה המקרה שבפניי, שכן בענייננו לא חלק המבקש על כך שקיבל את הודעות הקנס, ואף שילם אותן.
דומה כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה.