המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
4822-09-16
04/11/2016
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקשים:
מיכאל גבאי
עו"ד גולדמן
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 6.11.14, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, שימוש בטלפון נייד, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הדו"ח לא נמסר לידי המבקש במקום, בשל תקלה במסוף ונשלח אליו בדואר.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שלא קיבל את ההודעה הראשונה על הדו"ח, שכן, כפי הנראה, נשלח לכתובתו הקודמת של המבקש וכן, כי הוא כופר בעבירה.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הודעת תשלום הקנס נשלחה אל כתובתו הרשומה של המבקש, עוד ביום 9.2.15 והוחזרה בציון "לא נדרש", דהיינו, הומצאה כדין, בעוד שהמבקש עדכן כתובתו רק ביום 10.9.15.
לטענת המשיבה, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".