המ"ש 3964-12-15 שפילמן נ' מדינת ישראל ואח'

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק") שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 15.12.15 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מתאריך 9.11.10 (מס' הודעת תשלום קנס 51500918654).

טענות הצדדים

לטענת המבקש, הרכב שבו בוצעה העבירה רשום בבעלותו, אך נמצא ברשות אשתו והיא הנהגת העיקרית ברכב. במועד ביצוע העבירה, נהגה ברכב אשתו, הגב' מירב שפילמן, ועל כן מבקש הסבת הדו"ח אליה.

לבקשה צורף תצהיר הנהגת.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם, כי הבקשה על נימוקיה אינה מקימה עילה מוצדקת להארכת מועד להישפט. הטענה כי רעיית המבקש היא זו שנהגה ברכב אינה מקימה עיוות דין, בהתאם לפסיקה. כמו כן, טען ב"כ המשיבה, כי המבקש לא נימק מדוע לא הגיש בקשתו להישפט במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול.

עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות להישפט, בקובעו כי: "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".