המ"ש 1942-06-14 תלס נ' מדינת ישראל

1.לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט ולעיכוב ביצוע.

רקע

2.ביום 3.01.2014, נערכה נגד המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 10110554895 (להלן: "הדו"ח") שעניינה שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

3.היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי לא קיבל את הדו"ח המקורי, אלא רק הודעה על כפל קנס ביום 8.06.2014. המבקש מכחיש כי ביצע את העבירה המיוחסת לו וטוען, כי רק גירד את אוזנו בזמן הנהיגה. השוטר היה במרחק של שלושה רכבים אחריו נטל ממנו את מסמכי הרכב ואת רישיון הנהיגה שלו, ואמר למבקש, כי יזומן לתחנת המשטרה על מנת לקבל את המסמכים חזרה. המבקש המתין אולם לא קיבל כל זימון. מכאן בקשת הנאשם להארכת מועד להישפט.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. מהטעם שהדו"ח נמסר לידי המבקש על ידי השוטר אריה ששון, כאשר באותו מעמד נכח גם השוטר יחזקאל חכם. המבקש סירב לקחת את הדו"ח וזרק אותו ואת רישיון הרכב לניידת המשטרתית. ב"כ המשיבה ציינה כי מצורפים לתגובתה העתק מהדו"ח והמזכר אשר נרשמו על ידי השוטרים אך בפועל הם לא צורפו לבקשה למרות החלטות בית משפט על צירוף הדוח והמזכר . זאת ועוד, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, 5 חודשים מיום מתן הדו"ח. משכך, אין הצדקה לקבל את הבקשה.

דיון והכרעה

5.סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".