המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מיום 16.7.13.
המבקש טוען כי לא נהג ברכב, אלא עשה זאת אביו. כן טוען המבקש כי אביו שילם את הקנס, הגם שעשה זאת באמצעות כרטיס האשראי של בנו – המבקש עצמו.
המשיבה מתנגדת לבקשה, עם זאת היא מאשרת כי הדוח המקורי לא נמסר לידי המבקש.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
סעיף 229 (ח') לחסד"פ קובע:
שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.
לאור הוראת חוק זו, נקבעה ההלכה כי רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן יהיה להאריך מועד להישפט לאחר תשלום. ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.
לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות.
המבקש מאשר כי התשלום נעשה לאחר שנודע כי קיים כנגדו דוח מסוג ברירת משפט. לפיכך, הטענה כי לא בוצעה מסירה של הדוח אינה רלוונטית לדעתי. מי שנודע לו קיים נגדו דוח, חייב לברר את העניין ואינו יכול להשמע בטענה כי שילם את הדוח מבלי לבדקו ולפיכך אין לראות בתשלום הודאה.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת