המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו לתעבורה
|
11610-02-17
04/04/2017
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
- נגד - |
מבקשים:
אחמד עליוה עו"ד שלום
|
משיבים:
מדינת ישראל עו"ד פלג
|
החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 6.1.11, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, גרם הפרעה לתנועה, עבירה על תקנה 21(ב)(3) לתקנות התעבורה. הדו"ח נמסר לידי המבקש במעמד רישומו.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק, אך שילם את הקנס ביום 20.5.12 .
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי שלח בקשה להישפט, תוך המועד הקבוע בחוק וכעולה מאישור משלוח דואר רשום שצירף לבקשתו וכן, בתגובה להחלטתי הקודמת, טוען כי אינו זוכר כי שילם את הקנס.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נמסר לידי המבקש והוא שבחר כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינו עומד בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט וכן, כיוון שהקנס שולם וחלוף הזמן ממועד התשלום, הפכה הרשעת המבקש לחלוטה.
המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.