המ"ש 11260-11-16 פוני נ' משטרת ישראל / ענף התנועה

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 15.6.16, נערכה כנגד המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, אי ציות לתמרור 302, עבירה על תקנות 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה. הדו"ח נמסר לידי המבקשת במעמד רישומו.

המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי באותו אירוע, נרשמה כנגדה הזמנה לדין, בגין עבירה של אי ציות לאות עצור של שוטר וזאת בניגוד לנוהל המשטרתי, שצורף לבקשה, בו ההנחיה היא לרשום דו"ח אחד בלבד. עוד טוענת המבקשת, כי היא מודה במיוחס לה בדו"ח, אך מעוניינת לצרף את האישום לתיק המתנהל כנגדה, בבית המשפט, בגין העבירה הנוספת.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי השוטר פעל בהתאם לנוהל המשטרתי, מקום בו מדובר בעבירה אחת שהיא מסוג ברירית קנס והשניה מסוג הזמנה לדין וכן, בשל כך שהדו"ח נמסר לידי המבקשת והיא שבחרה כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינה עומדת בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט.

המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקשת עיוות דין, במקרה שבקשתה תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.

המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.