התובעת הזמינה מחנות הבגדים "מוריה" שבבעלות הנתבעת, שמלת ערב שאותה תוכל ללבוש בחתונת בתה, שהתקיימה ביום 12.6.2008, ושילמה עבורה סכום של 1,900 ש"ח. מאז הזמנת השמלה ביום 10.3.2008, ועד קבלתה סמוך למועד החתונה, בוצעו בשמלה, לבקשת התובעת, מספר תיקונים על-ידי תופרת מטעם החנות. קודם לקבלת השמלה, היא נמדדה על-ידי התובעת, שקיבלה אותה מוכנה לשביעות רצונה.
לטענת התובעת, במהלך החתונה נפרמו תפרים לאורך השמלה באופן שהסב לה עוגמת נפש רבה וגרם לה למבוכה רבה. לאחר החתונה, פנתה אל הנתבעת ומסרה לה את השמלה לתיקון, ואף ביקשה פיצוי כספי בשווי השמלה. הנתבעת אכן מסרה את השמלה לתופרת של החנות שתיקנה את השימלה, אך סירבה להחזיר לתובעת את הכסף ששולם על-ידה עבור השמלה, ותחת זאת, ומבלי להודות באחריותה לפצות את התובעת, הציעה לתובעת לבחור חולצה בחנות. התובעת סירבה להצעה זו, ומכאן תביעתה לקבלת פיצוי בשווי השמלה, בסך 1,900 ש"ח.
לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה לידיה את השמלה במצב תקין ומוכן ללבישה, לאחר שהתופרת גיהצה את השמלה ובדקה את כל התפרים. עוד טענה, כי פרימת התפרים, שאף לא היו משמעותיים במיוחד, נגרמה בשל אופן הטיפול בשמלה על-ידי התובעת. במהלך הדיון הוסיפה הנתבעת וטענה כי התופעה של ניסיון להחזיר שמלות ערב תוך קבלת החזר של התשלום עבורן מוכר לה. לטענתה, מדובר בתופעה על רקע העובדה שמדובר בבגד שנועד לאירוע חד-פעמי, שלאחריו אין עוד כל שימוש בו. אמנם הנתבעת נזהרה בדבריה, אבל רמזה כי אינה שוללת את האפשרות שהתובעת פרמה את החוטים בתפרים בעצמה, כדי ליצור עילה להחזרת השמלה.
במהלך הדיון הוצגה לי השמלה והוצגו לי התפרים שעל-פי טענת התובעת נפרמו במהלך האירוע, ותוקנו מאוחר יותר. כפי שנכתב בפרוטוקול, בשני צידי השמלה ישנם תפרים בצבע כהה (שחור), ועל גביהם תפרים בצבע בהיר יותר (חום בהיר). לפי הסבריה של הנתבעת, התפר הבהיר נתפר כחלק מהתיקונים של השמלה, שבוצעו לפי הזמנת התובעת, עוד קודם שקיבלה התובעת את השמלה לידיה. בנוסף, בצדה הימני של השמלה, בחלקה התחתון, הבחנתי שבמספר מקטעים, שאורכם בין כ-5 ס"מ ל-10 ס"מ, ישנו תפר בצבע בהיר יותר. לפי הסבריה של הנתבעת, אלו התיקונים שנעשו לאחר האירוע, בעקבות טענת התובעת שהשמלה נפרמה. על-פי הערכתי, אורכו של כל הקטע שבו מצויים התיקונים אינו עולה על כ-40 ס"מ, והוא מצוי כאמור, בחלק התחתון של השמלה, שהיא שמלה ארוכה (מקסי). בנוסף הבחנתי בפגמים נוספים בבד השיפון שממנו עשויה השמלה, אשר לטענת הנתבעת נגרמו במהלך האירוע, כתוצאה ממשיכת חוטי הבד וכדומה.
לאחר ששמעתי את התובעת ואת הנתבעת, ואף קראתי את כתב התביעה ואת כתב ההגנה, וביחוד לאחר שבחנתי את השמלה, הגעתי לכלל מסקנה שאין הצדקה לתביעה.
ראשית לכל, אכן שוכנתי מדברי הנתבעת שהשמלה יצאה מן החנות בצורה תקינה לחלוטין, לאחר שהשמלה נבדקה היטב על-ידי התופרת של החנות, שגיהצה את השמלה וארזה אותה קודם שנמסרה לתובעת. בנסיבות אלו, פרימת התפרים במספר מקטעים נראית תמוהה מאד. אין מדובר בשמלה הצמודה לגוף, אשר בשל כך עשויים תפרים לעתים להיפרם, כך שקשה להבין כיצד נפרמו התפרים במספר מקטעים. גם אילו היה זה בשל תפירה לקוייה, יש להניח שהדבר היה קורה במקטע אחד או שניים.
שנית, מבלי שהדבר הוכח, אני נמנעת מליחס לתובעת את הדברים שנרמזו על-ידי הנתבעת, כאילו התפרים נפרמו באופן מכוון על-ידי התובעת, כדי לזכות בהחזר של עלות השמלה, וזאת מאחר שלאחר האירוע, לכאורה אין לתובעת עוד כל צורך בשמלה. אולם לא ניתן להתעלם מן העובדה שלא הובאה כל ראייה חיצונית לכך שהשמלה נפרמה באירוע. חרף העובדה שלטענת התובעת דובר במצב שגרם לה לאי נוחות רבה ולמבוכה, לא נעשה כל ניסיון מצדה לתעד את הדברים. כך למשל השמלה לא צולמה במצב שבו היא פרומה, ואף לא הובא כל עד שתמך בדברי התובעת.
שלישית, אפילו שוכנעתי שהשמלה אמנם נפרמה במהלך חתונת בתה של התובעת, ואפילו שוכנעתי כי היה זה בשל תפירה רשלנית של התופרת שעובדת אמל הנתבעת - ולא שוכנעתי בכך - לא שוכנעתי שאמנם נגרם לתובעת הנזק שלקיומו טענה בתביעה. לאחר שבחנתי את השמלה, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בפרימה של תפרים שספק רב אם התובעת אמנם הבחינה בהם במהלך החתונה, ואם הבחינה, ספק רב אם אמנם גרמו לה לעוגמת נפש כפי שתיארה. מדובר במקטעים קצרים של תפרים שנפרמו, שמצויים בחלק התחתון של שמלה ארוכה. מאחר שמדובר בשמלה העשויה מבד שיפון, להבדיל מבד קשיח יותר, ומאחר שמדובר בשמלה שאינה צמודה לגוף, ספק אם ניתן היה להבחין בכך.
לאור האמור, התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לחייב את התובעת לשאת בהוצאותיה של הנתבעת.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ט' בסיון, תשס"ט (1 ביוני 2009) בהעדר הצדדים