הלפר נ' מרציאנו ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

המחלוקת בתביעה זו נסבה סביב נזקי התובעת כתוצאה מתאונה שארעה ביום 16.1.13 ואשר בבמהלכה פגעה הנתבעת 1 שנהגה ברכב מ.ר. 2044723 (להלן: "רכב הנתבעים") מאחור ברכב התובעת מ.ר. 8403165.

אין מחלוקת כי הנתבעת 1 אחראית להתרחשות התאונה בשל כך שזו היתה פגיעה מאחור, אולם קיימת מחלוקת באשר לגובה הנזק, שכן התברר שלרכב התובעת היה נזק קודם בחלק אחורי של רכבה, אשר בגינו הכניסה את רכבה, זמן קצר לפני התאונה, לתיקון במוסך ש. גוטמן. לטענת התובעת, הנזק הקודם היה רק לפגוש האחורי, נזק שלא הצריך החלפתו אלא תיקונו בלבד, ולפיכך פורק הפגוש של רכבה והותקן בו פגוש חליפי.

אין מחלוקת כי בתאונה נשוא התביעה היה מותקן ברכב התובעת פגוש חליפי.

אין גם מחלוקת כי בתאונה נפגע אותו הפגוש כאשר השמאי מטעם התובעת קבע כי יש צורך בהחלפתו ולא ניתן לתקנו. בנוסף מצא השמאי נזק לרצפת תא המטען ופח הדופן, וכן אישר החלפת חלפים נוספים (פנס אחורי, תומכים למגן וכד') כך שסך הנזק עמד על 8,338 ₪. בנוסף כלל השמאי ירידת ערך בגין הנזק לרכב התובעת, כאשר ברכיבי ירידת הערך לא כלל ירידת ערך בשל החלפת המגן האחורי.

בדיון בפני נשמעו עדות התובעת והנתבעת וכן עדות השמאי מטעם התובעת, אשר בעדותו אישר כי לא ראה את מצבו של המגן האחורי המקורי, שכן זה כלל לא הוצג בפניו. השמאי גם לא יכל לציין מה היה מצבו של הפגוש החלופי קודם לתאונה, אם כי טען כי כל הנזקים שראה בו מקורם בתאונה. אציין בהקשר זה כי מדובר בטענה לא סבירה שכן כל המביט בתמונות הנזק לאחר התאונה יכול להיווכח כי המכה בתאונה היתה בצידו השמאלי יותר של הפגוש בו נראה סימן מעיכה ברור, ואילו סימני השפשוף בצבע במרכז הפגוש אינם מסתדרים בשום צורה שהיא עם מנגנון הפגיעה. בענין זה אינני מקבלת טענת התובעת כי הפגוש החלופי היה "נקי" קודם לתאונה, וסביר בהרבה בעיני כי מדובר בפגוש חלופי המשמש את המוסך לצורך זה, ומשכך סביר כי אינו במצב "כחדש".

אמנם השמאי הסביר כי העריך את עלות הפגוש שניזוק בתאונה כחלק תחליפי דהיינו ב-50% משוויו כמקורי, כאשר לטענת התובעת היה עליה לשלם למוסך את עלות הפגוש שניזוק (על אף שאינו הפגוש שלה, שככל הנראה הותקן חזרה ברכב לאחר התאונה (או כך לפחות צריך היה להיעשות), אולם נראה סביר יותר כי שווי הפגוש החלופי למוסך נמוך יותר מאשר השווי שנכלל בחוות הדעת, וחבל שהשמאי לא פירט בצורה ברורה את אופן עריכת השומה ביחס לפריט זה, בנסיבות מיוחדות אלו.

בנוסף טענו הנתבעים כנגד גובה הסכומים שנכללו בחוות הדעת בגין עבודות פחחות וצבע, מבלי שפורט בחוות הדעת הבסיס לחישוב עלויות אלו, ובהתחשב בעובדה כי חלק מהעבודות (כגון פירוק והתקנת המגן האחורי) היה על התובעת לשאת בהם ממילא, ללא קשר לתאונה.

יצויין כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לזו שהוגשה מטעם התובעת ואף לא שילמו כל סכום מתוך הסכומים שנתבעו, אלא דחו לחלוטין את דרישת התובעת בטענה כי מלוא הנזקים הנתבעים אינם נובעים מהתאונה.

הנתבעים העלו טענות גם ביחס לגובה שכרו של השמאי שהועמד על סך של 1,025 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 1,200 ₪.

לאחר שמיעת העדויות וטיעוני הצדדים בפני, ולאור ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 9,988 ₪ (נזק ישיר+ ירידת ערך+ שכ"ט שמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, בצירוף הוצאות משפט בגין אגרת משפט בסך של 372 ₪ ושכר השמאי בגין עדותו בסך של 500 ₪, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני התובעת פטורה מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ד, 07 יוני 2014, בהעדר הצדדים.