הלאל(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לערר על החלטת כב' השופטת בכור מבימ"ש השלום בכפר סבא לפיו הורתה כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים בת.פ. שהוגש נגדו ומייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, הכשלת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז-1977, עבירה של זיוף לפי סעיף 29 + 418 לחוק העונשין ואחזקת רכוש החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים ואין מחלוקת לטעמי, לעניין קיומן של ראיות לכאורה לעבירת השב"ח. לטענת העורר ההיתר שהיה בידיו בעת מעצרו ושלטענת המשיבה הינו היתר מזוייף, נרכז על ידו בתום לב והוא סבר שהוא תקין ובקשר למכשיר הפלאפון שהיה ברשותו, לטענתו מדובר במכשיר שניתן לרכשו בסכום זניח.

כב' השופטת בחנה היטב את תיק החקירה וסקרה את הראיות שבו והגיע למסקנה, שלא מצאתי בה כל דופי, כי קיימות ראיות לכאורה לעניין זה לשהייתו בארץ שלא כדין. כב' השופטת מעוררת כדין בהחלטתה את השאלה מדוע ביקש העורר לרכוש היתר, אם הוא סבר שהוא זכאי לו כדין ויתר משקל יש ליתן לשאלה זו של כב' השופטת מאחר שמדובר בעורר המצוי בענייני ההיתרים והשהייה הבלתי חוקית בארץ, שכן לעורר עבר מכביד בתחום זה ובכלל זה שמונה הרשעות קודמות שבחלקן מאסר בפועל ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה ל-6 חודשים בגין עבירה זו.

העבירה האחרונה שביצע העורר בגינה הורשע היא עבירה שבוצעה במי 2008 ולא יבשה עוד הדיו מהעונש שהושת עליו בגין עבירה זו וכבר ביצע את העבירות נשוא כתב האישום כאן.

במקרה של כתב אישום זה, לא מדובר סתם בעבירה של כניסה לישראל ושהייה בלתי חוקית, אלא עבירה לכאורה הכרוכה לכאורה בתחכום ובדרך של רכישת היתר מזויף.

אינני דן בתיק הזה בשלב זה מטבע הדברים, אך כפי שכבר ציינתי אין לי אלא לחזור על השאלה ששאלה השופטת בכור בהחלטתה, מדוע היה על העורר לרכוש היתר מאדם זר, אם הוא היה זכאי לכך בדרך המלך?

אכן קבעה הפסיקה כי לא בכל מקרה שמדובר בשוהה בלתי חוקי יהיה הכרח במעצר מלא וניתן לשקול חלופות מעצר במקרים המתאים, אך יחד עם זאת, קבעה הפסיקה כי השאלה האם ראוי ונכון לשחרר חשוד לחלופת מעצר תלויה בנסיבותיו של אותו מקרה ומקרה, בש"פ 7950/07 חולי תאר נ. מדינת ישראל מפי כב' השופט דנציגר, בש"פ 7055/09 חאמדי אבו עיד נ. מדינת ישראל מפי כב' השופט מלצר.

לאור כל האמור לעיל, אין אני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטה של כב' השופטת בכור והערר נדחה.

מצד שני, הודיעני ב"כ המשיבה כי המשיבה תא תתנגד להקדמת הדיון אם תוגש בקשה וכזכור, לפי הלכת ביהמ"ש העליון, יש לקיים דיונים אלו בהקדם האפשרי ובמהירות האפשרית, כך שיומו של העורר יהיה בהקדם בבית המשפט כבר לגופם של דברים ולא במסגרת שלב של ערר.

סוף דבר, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תש"ע, 31/01/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב שינמן, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז