1. בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופט דרורי) בתיק פל' 998/07 מתאריך 28.10.08, לפיו זוכה המשיב מעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש - עבירות על סעיפים 62(3), 39א ו- 64(ב)(א1 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "
פקודת התעבורה"), בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, וכן עבירה על סע' 62(2) לפקודת התעבורה.
טיעוני ב"כ המערערת
2. לטענת ב"כ המערערת, שגה בימ"ש קמא בכך, שזיכה את המשיב, על אף קיום ראיות בדבר סירובו להיבדק בדיקת שכרות, ופועל יוצא מסע' 64ד לפקודת התעבורה, להרשיעו על בסיס החזקה שבחוק בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות.
3. ב"כ המערערת מוסיפה ומציינת, כי בימ"ש קמא התייחס רק לחלק מהראיות שהיו בפניו, ולא קבע את מהימנותם של העדים שהעידו בפניו. כמו כן הוא לא התייחס לכל או למיצער לרוב טענות התביעה וההגנה.
בנוסף, ציין בימ"ש קמא בהכרעת דינו עובדות שאינן נכונות, ועל בסיסן הגיע למסקנות שגויות.
4. לטענת ב"כ המערערת, התנהגותו של המשיב בעת בדיקת הנשיפה: אי-נשיפת אויר מספיק לפיה של מכשיר הינשוף באופן שכוכביות החיווי המראות את כמות האויר שננשף למכשיר לא נדלקו, כמו גם אי-ניפוח לחייו של המשיב על מנת לנשוף - כל אלה מצביעים על סירובו ליתן דגימת נשיפה, והכשלת הבדיקה במתכוון.
זאת ועוד; המשיב התנה מתן בדיקת דם בכך שיוזמן אמבולנס למקום והוא סירב לנסוע לבית חולים על מנת למסור דגימת דם, ועל אף זאת לא קבע בימ"ש קמא כי מכוח סירובו ליתן בדיקת דם, יש לראותו כמי שנהג בשכרות.
5. עוד לטענת ב"כ המערערת, שגה בימ"ש קמא בכך שלא קבע עפ"י בדיקת מאפייני השכרות שנמצאו אצל המשיב, כי הוא נהג בשכרות.
6. ב"כ המערערת הוסיפה וציינה, כי שגה בימ"ש קמא בכך שקבע שהשוטרים לא הסבירו למשיב את משמעות סירובו לבצע בדיקת נשיפה או בדיקת דם, שכן השוטרים מפקח רן לוין ורס"ל רויטל תשובה כתבו במפורש בדו"חות שערכו, כי הסבירו למשיב משמעות סירובו, והם לא נחקרו בענין זה ע"י הסניגור, ובימ"ש קמא לא קבע כי אינו מאמין לעדותם.
7. בנוסף, שגה בימ"ש קמא, כך לטענת המערערת, בכך שלא נתן משקל מתאים להימנעות המשיב מהבאת אחיו וחברו כעדי הגנה, וזאת על אף שהשניים נכחו במקום הארוע ויכלו לשפוך אור על חילופי הדברים בין השוטרים למשיב, לרבות אזהרתו של המשיב ע"י השוטרים, מצב שכרותו וכיו"ב.
8. ב"כ המערערת הפנתה את ביהמ"ש לשגגה נוספת שנפלה לטענתה בפני בימ"ש קמא, אשר ציין בהכרעת דינו כי ביחד עם רס"ל רויטל תשובה היו שוטרים נוספים שלא כתבו דו"חות ו/או מזכרים המאמתים את הטענה שהמשיב סירב לבצע בדיקת דם, כאשר בפועל לא היו שוטרים נוספים במקום, ולא היתה כל ראייה המצביעה על נוכחות שוטרים נוספים במקום הארוע זולתה וזולת מפקח רן לוין שכתב כאמור דו"ח.
9. עוד לטענת ב"כ המערערת, שגה בימ"ש קמא בכך שקיבל בהבנה את סירובו של המשיב ליתן דגימת נשיפה ובדיקת דם בתואנה שהוא מפחד משוטרים, מניידות ומבדיקות, וזאת מבלי שהומצא תיעוד רפואי המבסס טענה מעין זו.
עוד לטענתה, מסקנה כזו עלולה להביא לפריצת סכר בענין הבדיקות הנדרשות, כשכל נאשם יטען לפחד מפני שוטרים ובדיקות.
אשר על כן עתרה ב"כ המערערת, כי ערכאת הערעור תרשיע את המשיב ותגזור את עונשו.
טיעוני המשיב
10. המשיב היה מיוצג בבימ"ש קמא באמצעות עו"ד לויתן.
בעת הדיון בערעור הגיע המשיב ללא עורך דין, על אף שביהמ"ש הודיע לו כי יהיה מוכן לדחות שמיעת הערעור בחודש ימים על מנת שהמשיב יהיה מיוצג ע"י עורך דין, עמד המשיב על כך שהערעור יישמע בהעדר עורך דינו, מאחר ואין ברצונו לשלם שכר טרחת עורך דין.
11. המשיב מאשר כי בתחילה סירב ליתן דגימת נשיפה, וזאת מאחר והוא סובל מ"
חרדות מדברים כאלה כי היתה לי תאונה לפני זה" (עמ' 3 שורה 23), אך מאחר ואחיו אמר לו שינשוף, שאם לא כן "
זה לא יהיה טוב", אז הסכים לנשוף, ולדבריו, נשף 8 נשיפות "
כמו שצריך עם פה נפוח ועם אויר" (עמ' 3 שורות 25-24), ו"
לא ניסיתי לעשות תחבולה על המכונה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 7).
12. המשיב הוסיף וטען כי הסכים לביצוע בדיקת מאפייני שכרות, והבדיקה היתה תקינה.