א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים א' שהם, י' שבח, ר' בן-יוסף) מיום 23.2.09, בתיק פ"ח 1226/04, בגדרו הורשעו המערערים בחברות בארגון פשיעה, בסחר בסמים ובעבירות נוספות ונגזרו עליהם עונשי מאסר שונים.
רקע
ב. כתב האישום שהוגש נגד המערערים ונגד נאשמים נוספים (שערכו הסדרי טיעון) מגולל פרשה של סחר בסמים שנעשה, כנטען, באופן שיטתי, מאורגן ומתמשך לאורך תקופה ארוכה. ברקע הפרשה שתי קבוצות של סוחרי סמים - האחת מלוד והשניה מיפו. הטענה העיקרית בבסיס כתב האישום היא, כי שתי הקבוצות פעלו כארגוני פשיעה (כהגדרתם בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003). להלן יובאו בקצרה הרקע לפרשה ופרטי כתב האישום. בהמשך יפורטו האישומים הקונקרטיים שיוחסו לכל אחד מן המערערים, ויידון עניינם.
ג. כנטען בכתב האישום, החל ממועד לא ידוע ולפחות מראשית שנת 2004, פעלו המערערים מוחמד שורפי (המערער בע"פ 3295/09), חאפז שורפי (המערער בע"פ 3300/09), סמי סקא (המערער בע"פ 3304/09), סמיר שורפי (המערער בע"פ 3301/09), עאטף שורפי (המערער בע"פ 3305/09) ונאשמים נוספים (כולם להלן חברי הארגון מיפו) בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לרכוש, להחזיק ולהפיץ סמים מסוג הרואין וקוקאין, סמים מסוכנים לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973. כנטען, בראש הארגון היפואי עמדו מוחמד וחאפז שורפי והם שגייסו את החברים הנוספים, שילמו את שכרם, ודאגו לרכישת הסם, לחלוקתו ולמכירתו. בנוסף, ניהלו השניים את הקשר עם חברי הארגון מלוד. המערער סמי סקא היה, כנטען, פעיל בארגון ובתפקידו היה שותף לרכישת הסם ולהעברתו מלוד ליפו, כן היה אחראי על ניהול מסגרת ההפצה והמכירה של הסם. המערער סמיר שורפי היה כנטען פעיל בארגון, ובתפקידו היה אף הוא אחראי על ניהול מסגרת ההפצה והמכירה של הסם, הוא הדין לגבי המערער עאטף שורפי.
ד. כנטען בכתב האישום, באותה תקופה, פעלו המערערים מוסא אבו שחאדה (המערער בע"פ 3110/09), עומר אבו שחאדה (המערער בע"פ 3114/09), שחאדה אבו שחאדה (המערער בע"פ 3110/09), אחמד דבור (המערער בע"פ 2996/09), מחמוד סרסור (המערער בע"פ 3175/09), מחמוד ג'עסוס (המערער בע"פ 3303/09) ונאשמים נוספים (כולם להלן חברי הארגון מלוד) בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לרכוש, לייצר, להחזיק ולספק סמים מסוכנים. כנטען, בראש הארגון עמדו מוסא ועומר אבו שחאדה. השניים היו אחראים על התקשרות עם ספקי הסם, על עיבודו של הסם על איכותו ועל אספקתו לרוכשים. נוסף על כך, החזיק עומר אבו שחאדה במשרד להמרת כספים, אותו רשם על שמם של אחרים על מנת להסוות את בעלותו; וכן הלבין את כספים שהתקבלו כתוצאה מהסחר, באמצעות השקעתם בנכסים שונים. מוסא אבו שחאדה, היה אחראי על רכישת הסמים בהתאם להזמנות שנתקבלו; ניהל את הקשר מול ספקי הסמים ומול מעבדי הסם; ופיקח על ניודו באמצעות בלדרים. שחאדה אבו שחאדה היה פעיל בארגון, ובתקופה הרלבנטית סחר בסם עם ארגון הפשיעה מיפו, והחזיק ברשותו סמים מסוכנים. אחמד דבור ומחמוד סרסור שימשו כספקי סמים קבועים של הארגון. מחמוד ג'עסוס שימש כבלדר של הארגון - תפקידו היה העברת הסם מהארגון בלוד לארגון היפואי.
ה. באישום הראשון שבכתב האישום מתוארות למעלה משישים עסקאות שונות שנעשו בין הארגון היפואי לארגון מלוד. על פי הנטען, החל מראשית שנת 2004 חברו שני הארגונים כדי להעביר סמים מהארגון מלוד לארגון מיפו. נטען, כי באופן יום-יומי הזמין הארגון היפואי סמים מהארגון מלוד, ובהתאם, נערכו מפגשי מסירה בהם סופקו ההזמנות. הוסף, כי במסגרת ההתקשרות נערכה מערכת התחשבנויות והתקיים מנגנון לבקרת איכות הסם המועבר. כן תואר, כי במסגרת הקשר בין הארגונים נעשה שימוש בשפה ובמלות קוד ייחודיות לצרכי הסחר. באישום השני תוארה הפצת הסם בידי הארגון היפואי. על פי הנטען, במשך התקופה רכש הארגון היפואי סמים מסוכנים מהארגון מלוד. ראשי הארגון היו מנחים את אנשיהם להתייצב במקומות מפגש שונים שנקבעו מראש עם ספקי הסמים מלוד, לקבל את הסם לידיהם ולהעבירו בצורה נסתרת אל בתי חברי הארגון. את הסם שהתקבל היו מעבדים (דהיינו, מזקקים, שוקלים ומחלקים למנות וכדומה) ולאחר מכן, בהתאם להנחיית ראשי הארגון, מפיצים לצרכנים או למפיצי-משנה. כל מפיץ היה מוכר עשרות עד מאות מנות סם מדי יום. באישום השלישי שבכתב האישום תוארו עסקאות הסמים שביצע הארגון מלוד. כנטען, חברי הארגון מלוד סחרו בסמים מסוכנים בינם לבין עצמם ועם אחרים. תוארו למעלה ממאה אישומים שונים שמהותם עסקאות בסם מסוכן במסגרת ארגון הפשיעה (אישומים אלו יתוארו בהרחבה בחלק הפרטני להלן). באישום הרביעי שבכתב האישום תואר האופן בו הלבין המערער עומר אבו שחאדה את הכספים שהרויח כתוצאה מן הסחר בסמים במסגרת הארגון, וזאת באמצעות ניסיון להסוואת מקורם על ידי ניהול עסק לשירותי מטבע ורכישת נכסים שונים (אישום זה יפורט בהרחבה בדיון בעניינו של עומר אבו שחאדה).
ו. ביום 14.9.08 הכריע בית המשפט המחוזי את הדין. הכרעת הדין המקיפה מתפרסת על פני 368 עמודים ומורכבת מאחד-עשר פרקים. בפרקים הראשון והשני מתוארת הפרשה, מובא כתב האישום ומוצגות תגובות הנאשמים לו, אשר ככלל הכחישו את כל המיוחס להם. בפרק השלישי ובפרק העשירי דן בית המשפט בחוק מאבק בארגוני פשיעה, יישמו למקרה דנן, וקבע כי יש לראות בשני הארגונים ארגוני פשע כהגדרתם בחוק. בפרקים הרביעי והחמישי דן בית המשפט בהאזנות הסתר ובמעמדן הראייתי, וקבע כי ההיתר שניתן לביצוע האזנות הסתר בפרשה זו ניתן כדין, כי זיהוי קולות הנאשמים נעשה כדין, ולבסוף אישר את כל האזנות הסתר שהוגשו. בפרק השישי דן בית המשפט באמרותיה של אחת הנאשמות בפרשה (סינא מוגרבי) אשר מסרה דברים במועדים שונים במסגרת הסכם לשמש כעדת מדינה, אך לבסוף חזרה בה ממנו. בית המשפט הכשיר את אמרותיה כראיות. בפרק השביעי דן בית המשפט בעדויות ואמרות של עדים נוספים. ככלל מצא בית המשפט את כל העדויות והאמרות שהובאו על ידי המדינה מהימנות, והכשיר אותן כראיות. בפרק השמיני דן בית המשפט באישום כנגד מקצת הנאשמים בהלבנת הון. בפרק התשיעי הוצגו ראיות ההגנה וסיכומי הצדדים ביחס לכל נאשם ונאשם. בית המשפט דן בכל אחד מן הנאשמים פרטנית וקבע לגבי הרוב המכריע של סעיפי האישום, כי הנאשמים אשמים במיוחס להם. הפרק האחד-עשר הוא סיכום פסק הדין. יוער, כי פסק הדין איננו מתייחס באופן פרטני לכל אחת מעסקאות הסמים הפרטניות המתוארות בכתב האישום, אולם מקביעותיו של בית המשפט עולה כי חומר הראיות - ובעיקר האזנות הסתר - מבסס את הנטען בכתב האישום ביחס לעסקאות אלה.
ז. גזר הדין ניתן ביום 23.2.09, בחלקו הראשון שירטט בית המשפט את העקרונות שהנחו אותו בעת גזירת הדין: (1) מעמד הנאשם - בית המשפט חילק את הנאשמים בפרשה לחמש קבוצות, בהתאם לחומרת המעשים בהם הורשעו: ראשי הארגון; פעילים בארגון; חברים בארגון; נאשמים שביצעו עבירות סמים שלא במסגרת הארגון; ונאשם נוסף שלא הורשע בעבירות אלו (לעניין חלוקה זו יפורט בהמשך). (2) נקבע, כי אין להטיל עונשים נפרדים ומצטברים על כל אחת מעבירות הסמים, הגם שמדובר בריבוי עבירות. באשר לעבירות הנלוות נקבע, כי רק הללו שאינן קשורות לעבירות הסמים, כגון עבירות תעבורה ועבירת הלבנת ההון שיוחסו לחלק מן הנאשמים, מחייבות ענישה נפרדת; (3) באשר לחוק מאבק בארגוני הפשיעה נקבע, כי מדובר בחוק חדש שנחקק בסמוך למועד ביצוע העבירות וטרם זכה לפיתוח משפטי נרחב, ומכך מתחייב כי לא תמוצה מלוא חומרת הדין בגינו. עם זאת נקבע, כי העונשים שיוטלו בגינו ירוצו במצטבר; (4) כתב האישום המקורי כלל עשרים וחמישה נאשמים. חלקם הגיעו להסדרי טיעון בשלבים שונים של ההליך, הורשעו בהתאם להודאותיהם ודינם נגזר לעונשים שונים. נקבע, כי הגם שאין להקיש מגזר דינם של אותם נאשמים שהגיעו להסדר טיעון לגזר דינם של הנאשמים שלא עשו זאת, עדיין ילקח בחשבון, במידת מה, גזר דינם של הנאשמים שהגיעו להסדר, כשיקול לקולה. הוסף, כי מרבית הנאשמים שלא הגיעו להסדר טיעון הורשעו גם בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה כך ששיקול זה גם הוא אינו תומך בטענות בדבר הצורך באחידות הענישה במקרה דנן; (5) באשר להטלת קנסות נקבע, כי הבכורה תינתן לשאלת הרווחים שהפיק הנאשם הקונקרטי מן העבירות. עוד נקבע, כי יינתן משקל גם ליכולתו הכלכלית של הנאשם. הוסף, כי כל מקרה יישקל לגופו תוך איזון כלל השיקולים הרלבנטיים; (6) נקבע, כי כשיקול לקולה תילקח בחשבון תקופת שהיה בחלופת מעצר במעצר בית, אם כי הודגש שזמן השהיה לא ינוכה במלואו מתקופת המאסר שתיגזר; (7) באשר לנושא החילוט נקבע, כי כיון שהנאשמים כולם (למעט אחד) הורשעו כסוחרי סמים, יחולט רכוש הקשור לסחר זה. בחלקו השני של גזר הדין פירט בית המשפט לגבי כל נאשם את טיעוני שני הצדדים לעונש ואת הכרעתו, תוך התייחסות לשיקולים הכלליים שהוצגו, וגם לשיקולים הפרטניים הנוגעים לכל אחד מהנאשמים. גזרי הדין יפורטו להלן, לאחר העיסוק הפרטני בעבירות שיוחסו לכל אחד ואחד מהנאשמים. ואולם בטרם נפנה לדון באלה, נידרש לשאלות הכלליות הנוגעות למערערים כולם.
הערעורים שלפנינו
ח. המערערים טוענים הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין. טענותיהם נחלקות לשניים: (1) טענות כלליות המשותפות לכל המערערים או למרביתם; (2) טענות פרטניות הנוגעות אישית למערער ספציפי. בהתאם, פסק דיננו ייחלק באופן הבא: ראשית, יידונו הטענות הכלליות הנוגעות לכלל המערערים או למרביתם; שנית, יידון ערעורו הפרטני של כל מערער בנפרד; לבסוף, יידון גזר הדין של כלל המערערים.
חלק ראשון - טענות כלליות
ארגון פשיעה
ט. האם יש לראות בשתי הקבוצות ארגוני פשיעה כמשמעם בחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003? זוהי שאלה עיקרית אשר לפתחנו. בית המשפט המחוזי הכריע בפסק דינו, כי התשובה על שאלה זו בחיוב; בית המשפט דן באופן מעמיק ויסודי בשאלה תוך שהוא נדרש לרקע לחקיקת החוק, לדעות מלומדים ולמשפט משוה. נעמוד בקצרה על עיקרי הכרעתו.
הכרעת בית המשפט המחוזי לעניין ארגון פשיעה
י. בראשית הדברים קבע בית המשפט, כי הרקע לחקיקת החוק (כפי שנלמד מדברי ההסבר) היה הצורך בהתמודדות חקיקתית עם תופעת ארגוני הפשיעה והקשיים המשפטיים השונים אשר קיומם של ארגונים כאלה מעמיד בפני הרשויות. לאחר מכן, סקר בית המשפט את ההתפתחות שחלה בדיון הציבורי בישראל בכל הנוגע לארגונים אלה. בית המשפט הוסיף וציין, כי אימוץ אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן בין-לאומי (United Nations Convention against Transnational Crime - להלן אמנת פלרמו) היה הזרז העיקרי לקבלתו של החוק. בית המשפט הדגיש, כי החוק ייחודי למדינת ישראל במובן זה שההגדרות שבו יועדו להתמודד עם הבעיות הייחודיות לה. כך למשל, החוק נועד לכלול בתוכו פעילויות של ארגוני טרור; וכוון להתארגנויות עברייניות הקיימות בארץ כיום, הנבדלות מארגוני פשיעה "קלאסיים" המוכרים ממחוזות שונים מעבר לים.
יא. בית המשפט קבע, כי הגדרת המונח "ארגון פשיעה" שבסעיף ההגדרות בחוק, היא מרחיבה וכוללנית, וכי משמעות הדבר היא, שיש לצקת בה תוכן בדרך של פרשנות ראויה על פי אמות המידה של הדין הישראלי. בית המשפט דחה את טענת המערערים לפיה החוק למעשה מחזיר "בדלת האחורית" את דוקטרינת האחריות הסולידרית של קושרים למעשי חבריהם. בית המשפט קבע, כי חוק מאבק בארגוני הפשיעה מתייחס לארגון פשיעה במשמעותו המוסדית, וכי אין הדבר דומה לקשירת קשר בין חבר אנשים - שהוא מקרה בו אין נדרשת מסגרת ארגונית הפועלת בתבנית מאורגנת ושיטתית כנדרש מארגון פשיעה. נקבע, כי אחריותם של ראשי ארגוני הפשיעה נובעת מעצם תפקידם ומעמדם, ולא משום שהם נתפסים כאחראים למעשי חבריהם. דהיינו, אין חוק מאבק בארגוני הפשיעה מטיל אחריות על ראשי הארגון למעשיהם הפליליים של חברי הארגון, אלא הם ישאו באחריות פלילית כראשי ארגון על שאיפשרו את קיומה של המסגרת בגדרה נעברו העבירות.
יב. סוגיה נוספת אליה נדרש בית המשפט היא סוגיית היחס שבין מעמדם של פעילי ארגוני הפשיעה וחבריהם לבין המוגדרים כ"מבצעים בצוותא". בית המשפט קבע, כי ההבחנה בין השניים נמצאת בהיבט הארגוני והמוסדי המאפיין ארגון פשיעה לעומת התחברות של בודדים לביצוע עבירה פלילית, שבמסגרתה אחראי כל שותף לחלק מסוים המגבש את המעשה הפלילי. נקבע, כי משקלו של כל מעשה עברייני כשהוא נעשה במסגרת ארגון פשיעה, גבוה ממשקלו כשהוא מבוצע כשלעצמו, שכן הפעולות נעשות גם כדי להשיג את המטרות הארגוניות; קרי, הן בעלות כוח אגבורי סינרגטי. במלים אחרות: לפעולות העברייניות הנעשות במסגרת ארגון פשיעה משקל מצרפי הגבוה מסך משקלן של אותן עבירות בביצוע שלא במסגרת זו. בהמשך דבריו סקר בית המשפט את עמדות הצדדים ביחס לשאלה כיצד יוגדר ארגון פשיעה. לא ראינו לחזור על הדברים מפני שעל רובם ככולם חזרו הצדדים בטיעוניהם לפנינו, והדברים יידונו בהרחבה בהמשך.
יג. עוד נדרש בית המשפט לעמדותיהם של מלומדים שונים באשר להגדרת המונח "ארגון פשיעה", וכן לאמנת פלרמו שבעקבותיה נחקק החוק, ולפסיקה בארצות-הברית. בהמשך דברינו נתייחס גם לכך, אם כי נאמר כבר עתה שבית המשפט הצביע על שתי עמדות שונות ביחס לפרמטרים הנדרשים להגדרת "ארגון פשיעה". הראשונה כוללת שלושה אלמנטים בסיסיים בלבד: המשכיות הארגון ויציבותו; שיטתיות פעילותו; והתקיימות מבנה היררכי. העמדה השניה טוענת כי מאפיינים הכרחיים יהיו: רצון להפקת רווח חומרי; היררכיה; שמירת סודיות; שימוש באמצעי הפחדה ואלימות; ומאפיינים הכרחיים נוספים.
יד. לבסוף, פנה בית המשפט לבחינת השאלה העיקרית - מהי הפרשנות הראויה למונח "ארגון פשיעה" על פי חוק מאבק בארגוני הפשיעה. בית המשפט קבע, כאמור, כי יש להתאים את ההגדרה הרחבה הקיימת בחוק בדרך פרשנית למציאות המיוחדת השוררת במדינת ישראל. בית המשפט קבע, כי המפתח לפרשנות הראויה נעוץ במבנה המוסדי של הארגון, המבדילו מהתארגנות עבריינית אחרת. כן נקבע, כי ניתן להצביע על ארגון פשיעה כאשר מדובר במכניזם עברייני בו ניתן לזהות את ראשי הארגון, פעיליו המרכזיים והמבצעים בשטח, ועל "קוי המתאר" המחברים ביניהם. כלומר, נדרשת היררכיה כלשהי. עוד נקבע, כי הפעילות צריכה להיות מתמשכת, במובן זה שאין לפעילות מועד סיום, דבר המעיד על יציבותו של הארגון ועל הרצון להבטיח את שרידותו והמשך קיומו גם כאשר חלק מחבריו מנועים מפעילות וגם כאשר הרכבו האנושי השתנה. נסכם איפוא, אליבא דבית המשפט המחוזי התנאים הבסיסיים הנדרשים לקיומו של ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק הם אלה: (1) התארגנות עבריינית שיטתית; (2) בעלת מבנה היררכי, המאפשר לזהות קשר בין הגורמים השונים בארגון (3) ומתמשכת - קרי, רצופה ללא הגדרת מועד סיום; ללא תלות באנשים ספציפיים; ועם דפוסי פעולה ברורים ונשנים.