הכרעת דינם של נאשמים ברצח על רקע חוב סמים והצתה של גופתו של המנוח אשר הניחו בתוך רכבו

השופטת גילת שלו:

כללי

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות של רצח- עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- החוק), כנוסחו בעת ביצוע העבירות; הצתה- עבירה לפי סעיף 448 לחוק; נשיאת נשק- עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; ושיבוש מהלכי משפט- עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

כתב האישום

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בין הנאשם 1 לבין אדבנט שומונוב ז"ל (להלן- המנוח; יוער כי מחומר הראיות עולה כי שמו גם אפרים שימונוב- ג.ש) היתה הכרות מוקדמת; ובין הנאשמים קיימת מערכת יחסים חברית על רקע עבודתם המשותפת בחברת "הוט", שבמסגרתה נהגו להפגש ולהתרועע יחד.

ביום 25.2.18 נפגשו הנאשמים יחד עם חברים נוספים בביתו של הנאשם 1 בשדרות, ועישנו יחד סם מסוכן מסוג קנביס. בשלב כלשהו בשעות הערב, יצאו הנאשמים מהבית ונפגשו עם המנוח בביתו בשדרות; במהלך המפגש, הציע המנוח לנאשמים כי ימכור להם סם מסוכן מסוג קנביס במשקל של כ-70 גרם, אותו הציג לנאשמים במעמד המפגש, וזאת תמורת 60 ₪ עבור כל גרם (להלן- הסם); הנאשמים ביקשו מהמנוח "לטעום" מהסם וסיכמו עמו כי ירכשו ממנו את הסם למחרת היום. לאחר המפגש עזבו הנאשמים את המקום וכעבור זמן מה, ביודעם כי המנוח יצא לעבודה ואינו נמצא בבית, חזרו למקום ותצפתו על ביתו של המנוח בכוונה לפרוץ לתוכו ולגנוב את הסם; הנאשמים ניסו להכנס לבית המנוח דרך חלונות ודלת ביתו ומשלא עלה הדבר בידם, עזבו את המקום מבלי שביצעו את זממם.

למחרת, ביום 26.2.18, בשעת צהריים, הגיע המנוח לביתו של הנאשם 1 בעת שהנאשם 1 לא היה בבית, ובהתאם לסיכום ביניהם, הניח עבור הנאשמים 56.5 גרם של סם מסוכן מסוג קנביס, מחולק ל-8 יחידות. בשעות הערב, יצר המנוח קשר עם הנאשם 1 ותיאם מולו מפגש שבמהלכו יעביר לו הנאשם 1 את התמורה הכספית עבור הסם שקיבל. על רקע חוב הסמים האמור, גמלה בליבם של הנאשמים ההחלטה לרצוח את המנוח.

לשם ביצוע הרצח, נפגשו הנאשמים עם המנוח בתאריך 27.2.18 בסמוך לשעה 02:30, ליד ביתו של הנאשם 1, מיד לאחר שהמנוח סיים משמרת בעבודתו כמאבטח באולם אירועים, כשהם מעמידים פנים בפני המנוח כי מטרת הפגישה היא לשלם לו תמורת הסם. במהלך הפגישה ולשם ביצוע הרצח, ביקשו הנאשמים מהמנוח כי יסיעם ברכבו למקום מבודד ביער איבים הסמוך לשדרות, שם תכננו לרצוח את המנוח, תוך שהבטיחו לו בכזב כי שם תועבר לו התמורה הכספית עבור הסם. המנוח נעתר להצעה והסיע את הנאשמים ברכבו ליער.

בהגיעם ליער, דרשו הנאשמים מהמנוח כי ישאיר ברכב את האקדח אותו נשא במסגרת עבודתו כמאבטח, והמנוח עשה כן ויצא יחד עם הנאשמים מהרכב. המנוח והנאשמים הלכו יחד ביער ושוחחו על מחיר הסם תוך שהם צועדים לפנים היער. בשלב זה, אחד הנאשמים הכה את המנוח מאחור בראשו. מעוצמת החבטות נפל המנוח ארצה והנאשמים היכו את המנוח בחוזקה, בצוותא חדא, כשאחד מהם אוחז במנוח בשתי ידיו על מנת למנוע את התנגדותו, בעוד האחר מוסיף לבעוט בו; הנאשמים הלמו בצוותא חדא במנוח באגרופים ובעיטות בראשו ובגופו, הטיחו אבנים בגופו, וכל זאת בכוונה לגרום למותו של המנוח. המנוח נאנק מכאבים, התחנן על חייו וצעק לעברם "די, הצילו", אך הנאשמים המשיכו להכותו בכוונה לגרום למותו, עד שחדל להגיב.

הנאשם 1 החל לגרור את המנוח לכיוון הרכב, כשהנאשם 2 התקדם לכיוון הרכב ובדק את תכולתו. אגב כך, הבחינו הנאשמים כי המנוח עודנו נושם והוסיפו לבעוט בו בראשו, בבטנו ובחזהו, עד שסברו כי הוא מת. הנאשמים גררו בצוותא את המנוח לכיוון הרכב, כשהם מושכים אותו בשתי רגליו וגופו נגרר על הארץ; בהגיעם לרכב הרימו את המנוח והניחו אותו על כסא הנהג על בטנו, כשגבו מופנה כלפי ההגה וראשו בין שתי משענות המושבים הקדמיים של הרכב, ואז דרדרו את הרכב עד שנתקל בשוחת ביוב ונעצר.