הכרעת דין נוספת בעניין גרינפלד

אני מזכה את הנאשם מעבירה על סעיף 52ג לחוק ניירות ערך תשכ"ח - 1968.

מבוא

א.         על פי החלטת בית משפט מחוזי בע"פ 70226/08 ניתנת בזאת הכרעת דין נוספת בעניינו של ת.פ. 2617/04, ולהלן תמצית העובדות הצריכות לענין.

ב.         ביום 25.02.08 ניתנה הכרעת דין בתיק 2617/04 ובו זיכיתי את שלושת הנאשמים בתיק מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום בו (להלן: " הכרעת הדין המקורית").

            המדינה ערערה על הכרעת הדין המקורית ובית המשפט המחוזי, בפסק הדין שיצא מלפניו (להלן: " פסק הדין שבערעור"), ביטל את הזיכוי המיוחס לנאשם 1 (להלן: "גרינפלד") בנקודה שעניינה שימוש במידע פנים בידי איש פנים ביחס לתוכנית לאיחוד הון, על פי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק ניירות ערך").

ג.          הבדיקה המתחייבת על פי פסק הדין שבערעור מתייחסת לאישום הראשון שבכתב האישום, אישום המייחס לגרינפלד עבירה של שימוש במידע פנים בנוגע לרכישות שביצע בתקופה שבין 19.04.98 ועד 26.11.98.

פסק הדין שבערעור קיבל את הקביעות אשר בהכרעת הדין המקורית בנוגע לתוכנית איחוד ההון, ככל שהן מתייחסות לרכישות עד אוגוסט 1998, וקבע כי הכרעת הדין הנוספת תעסוק בבחינת המועדים הנקובים בכתב האישום מאוגוסט 1998 ועד 16.11.98, שכן לאחר ה-16.11.98 דווחה התוכנית לציבור (ראה סעיף 4(52) לפסק הדין שבערעור). עוד נקבע בפסק הדין כי על בית משפט זה לערוך בדיקה " ...על סמך הראיות הקיימות והטיעונים שהובאו בסיכומי הצדדים..".

ד.         על סמך האמור יש לבחון האם התגבש בידי גרינפלד באותם מועדים "מידע פנים" בכל הנוגע לתכנית איחוד ההון, והאם היה מודע להיותו בגדר "מידע פנים". תשובה חיובית לשאלות אלו תוביל למסקנה כי גרינפלד עשה שימוש אסור במידע פנים, ועבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מידע פנים - מהו?

א.         נושא זה נדון בהרחבה יתרה הן בהכרעת הדין המקורית והן בפסק הדין שבערעור, ואני מוצאת עצמי פטורה מניתוח מעמיק נוסף ואסתפק בהעלאת עיקרי הדברים.

ב.         סעיף 52א לחוק ניירות ערך מגדיר מהו "מידע פנים":

"' מידע פנים' - מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה".

            סעיף 52ב(א)(1) לחוק ניירות ערך עוסק בהגדרת ה"שימוש במידע פנים":

"(א) העושה אחת מאלה עושה שימוש במידע פנים :

(1) העושה עסקה בנייר ערך של חברה - למעט בנייר ערך של חברה-בת או חברה קשורה שלא הנפיקו ניירות ערך לציבור על פי תשקיף או שניירות ערך שלהן אינם נסחרים בבורסה - כאשר מידע פנים מצוי בידו".

סעיף 52ג לחוק ניירות ערך קובע את העבירה של איסור השימוש במידע פנים ואת העונש שבצידה:

"איש פנים בחברה העושה שימוש במידע פנים, דינו - מאסר חמש שנים או קנס בשיעור פי חמישה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)".

ג.          תכלית האיסור על השימוש במידע פנים הינה למנוע מקרים בהם אדם סוחר בניירות ערך של חברה, כאשר יש בידיו מידע אשר יכול להשפיע על מחיר המניה, והמידע אינו מצוי בידי הציבור. אותו אדם מחזיק במידע עקב הקשר הישיר שיש לו עם החברה או עם אדם אחר הקשור בחברה. ( ר' גם דברי הכנסת, חוברת ב', 1981, עמ' 104 - מתוך סיכומי התביעה, עמ' 47).

" נראה כי תכליתו העיקרית של האיסור על שימוש במידע פנים שבחוק ניירות ערך, היא למנוע ניצול יתרון בלתי הוגן במסחר בניירות ערך, הנובע מנגישות למידע אודות חברה, כשנגישות זו איננה נחלתו של כלל ציבור המשקיעים. האיסור על שימוש במידע פנים בידי איש פנים אינו בעצם היתרון שבהחזקת המידע, אלא בהיות השימוש ביתרון בלתי הוגן. אין מדובר בהעדר שוויון בין המשקיעים בבורסה בידע שבידיהם, אלא בדרך בה נוצר הפער במידע....". (רע"פ 5174/97 משה קרן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 177, פסקה 9).

ד.         הפסיקה יוצאת מנקודת הנחה כי כאשר מדובר במידע מהותי הוא נכלל, באופן טבעי, במסגרת שיקוליו של איש הפנים בבואו לבצע עסקה של רכישת ניירות ערך ולפיכך, " די אפוא בשלושה יובלים אלה - איש פנים, מידע פנים, עסקה - אשר ייפגשו בה-בעת במקום אחד, ואין צורך בהוכחת כל קשר סיבתי בין מידע הפנים לבין העסקה."