הכרעת דין לנאשם בריבוי עבירות של מעשים מגונים, ריבוי עבירות של פגיעה בפרטיות

רקע ועובדות כתב האישום

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וריבוי עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 5, 2(1) ו-3 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות).

2. תחילה הגיעו הצדדים להסכם דיוני, במסגרתו תוקן כתב האישום באופן שעבירת הפגיעה בפרטיות נמחקה, והנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של מעשים מגונים. במסגרת הסכמת הצדדים הופנה הנאשם למרכז להערכת מסוכנות. לאחר קבלת הערכת המסוכנות ולאחר שהוצעה לנאשם מטעם המאשימה הצעה עונשית, לה סירב, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, לפיה הכרעת הדין תבוטל, במובן זה שיתאפשר לצדדים לטעון טענות משפטיות בלבד בכל הנוגע לסעיף העבירה המתאים לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בכ-10 הזדמנויות בין המחצית השנייה של שנת 2014 ועד ליום 3.9.2015, נהג הנאשם לעקוב בקניון רוטשילד בראשון לציון, אחר נשים שונות שזהותן אינה ידועה אשר לבשו חצאיות או שמלות, ולצלם במכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו מתחת לשמלותיהן. הנאשם פעל כך שהתקרב אל הנשים במדרגות הנעות בקניון, אחז בטלפון הנייד, הכניסו מתחת לשמלות הנשים וצילם את איברי גופן המוצנעים, לרבות הישבן, כל זאת ללא ידיעתן וללא הסכמתן, לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים.

4. יש לציין שבמסגרת סיכומי ההגנה נטענו תחילה טענות שונות בנוגע לאכיפה בררנית והגשת כתבי אישום באופן שרירותי על ידי המאשימה בעבירות שונות במצבים דומים, אולם טענה זו נזנחה לאחר שהוצגו להגנה מספר כתבי אישום בהם הוגשו נגד נאשמים בנסיבות דומות כתבי אישום, בהם הואשמו בשתי העבירות גם יחד.

5. משכך, מיקד ב"כ הנאשם את טיעוניו בסוגיית ייחוס סעיף העבירה המתאים לנסיבות המקרה. בהקשר זה נטען שלא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת מעשה מגונה, אלא בעבירה של פגיעה בפרטיות בלבד. טענה נוספת שהועלתה, הנגזרת מהטענה המרכזית, היא שבנסיבות בהן הנאשם מצלם את קורבנותיו ללא ידיעתם, הרי שאין מדובר ב"מתלוננים" במובן הקלאסי של המילה", ולא ניתן להאשים את הנאשם בביצוע מעשה מגונה במצב דברים בו כלל לא נוצר מגע, ואף לא קשר עין, בינו לבין מי מקורבנותיו.

המסגרת המשפטית

6. "מעשה מגונה" מוגדר בסעיף 348(ו) לחוק העונשין כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".

על הגדרת "מעשה מגונה" נקבע כבר לפני שנים רבות שהוא "אינו נתון להגדרה ממצה ומדויקת. דבר זה אין לך בו אלא מקומו ושעתו, והשקפות החברה בה מבוצע המעשה" [ע"פ 315/58 היועץ המשפטי נ' ג'בארה (22.3.1959)].

עוד נקבע שהשאלה האם התנהגות מסוימת מהווה "מעשה מגונה" אם לאו, תיבחן כנקודת מבט מוסרית ו"אובייקטיבית" [ע"פ 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.2.2004) (להלן: עניין פלוני 1)]:

"באשר ליסוד העובדתי של העבירה דומה שאמורים לגזור את הגנות שבמעשה פלוני מתוך השקפות החברה באשר להיותו של מעשה פלוני מעשה מגונה. המבחן הוא אובייקטיבי: מעשה שעל פניו קיים בו אלמנט מגונה על-פי השקפות החברה שבה מתבצע המעשה, או מעשה שיש בו על פניו אלמנט של מיניות גלויה, ואשר על-פי אמות-מידה אובייקטיביות של מתבונן מן הצד, של האדם הממוצע, ייחשב לא הגון, לא מוסרי, לא צנוע".