נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.
מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 08.06.07 בשעה 02:10, נהג הנאשם ברכב מסוג מזדה מספר 9439736 ברחוב ריב"ל פינת אלישברג בתל אביב, כאשר הוא שיכור, וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 580 מיקרו גרם אלכוהול.
בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 20.01.08, כפר הנאשם באשמה והודה בנהיגה במקום.
מטעם התביעה נשמעו העדים הבאים:
פטריק סולטן, עת/1, העיד כי עצר את הנאשם וערך את הדו"ח (ת/1). מהדו"ח עולה, כי במהלך פעילות סמויה באזור הבחינו השוטרים ברכב בו נהג הנאשם, כשהוא נוסע במהירות בלתי סבירה לתנאי השטח, וסמנו לנהג לעצור. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול.
רס"מ איציק אשרוביץ, עת/2, העיד, כי היה בניידת שכורה יחד עם עת/1 עת עצרו את הנאשם לבקורת. על פי עדותו הוא ערך בדיקת מאפיינים לנאשם, וכן הפעיל את מכשיר הינשוף. העד הגיש את המסמכים שערך: דו"ח הפעלת ינשוף (ת/6), זכרון דברים הפעלת ינשוף (ת/7), טופס בדיקת מאפיינים (ת/8), דו"ח עכוב (ת/9), זכרון דברים (ת/10), פלט מכשירים (ת/11).
בדו"ח העכוב (ת/9) ובזכרון הדברים (ת/10) רשם העד, כי ראה רכב מזדה, "כאשר נהגו משתולל ונוסע בצורה פראית במהירות בלתי סבירה לתנאי המשתמשים בדרך". עימו ברכב היו שני אנשים נוספים. מפיו של הנאשם נדף ריח חזק של אלכוהול. בבדיקת מאפיינים שערך לנאשם (ת/8) רשם העד, כי עמידתו של הנאשם היתה יציבה, הוא דבר בכבדות, התנדנד בהליכה על קו והחטיא הבאת אצבע יד שמאל לאף. הנאשם, בשיחתו עם העד, הודה כי שתה שתי כוסות בירה בפאב שעתיים קודם לארוע.
לפני בדיקת הנאשם במכשיר הינשוף וודא העד, שהנאשם לא שתה, לא אכל, לא הקיא ולא עשן במשך 15 דקות (ת6). בבדיקת הנאשם במכשיר הינשוף התקבלה תוצאה של 580 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.
בהסכמת הצדדים הוגשו מטעם התביעה המסמכים הבאים המעידים על תקינות מכשיר הינשוף:
תעודת עובד צבור (ת/2), טופס בקורת תקופתית למכשיר הינשוף (ת/3), כרטיס מכשיר (ת/4) וצלום תעודת בלון (ת/5).
הנאשם בחר שלא להעיד .
לבית המשפט לא הוגשו ראיות המעידות על כיול מכשיר הינשוף. מפעיל המכשיר לא העיד ולא רשם במסמכים שהגיש, כי בצע כיול למכשיר.
בהעדר ראיות המעידות על כיול מכשיר הינשוף ולשם הזהירות, החלטתי שלא לקבוע כי הנאשם נהג בשכרות על פי תוצאות בדיקת מכשיר הינשוף.
לאחר שמיעת הצדדים, בחינת הראיות, ועיון מעמיק בסיכומי טענותיהם, הגעתי למסקנות הבאות: הנאשם נצפה, כאשר הוא נוהג בפראות ברכב בהיותו שיכור. פיו של הנאשם הדיף ריח חריף של אלכוהול, והוא לא עמד בהצלחה בבדיקת מאפייני השכרות. הנאשם הודה בשתיית שתי כוסות בירה טרם נהיגתו. הנאשם לא העיד ולא הביא עדים שיסתרו את ראיות התביעה.
הלכה היא, שניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשכרות ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. די בראיות אחרות, אשר בהצטברותן, יש כדי להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר.
וזאת לדעת, בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות) תשס"ה -2005 (הצעת חוק הממשלה מס' 154) נקבע, כי אדם כשהוא שיכור בהיותו נוהג ברכב עובר עבירה וזאת לפי סעיף 62(3) לפקודה.
ההסבר בהצעת החוק אשר קבע "מיהו שיכור" מאשר כי ניתן להרשיע נאשם לפי בדיקת מאפיינים, כדלקמן:
" מוצע להבהיר כי לצורך קביעת היותו של אדם שיכור
די בהוכחת אחד מהם, היינו - נוכחות אלכוהול בריכוז מסוים או נוכחות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים שלו,
או, לחלופין, השפעה של המשקה המשכר או הסם המסוכן. קביעה זו מבוססת על החזקה, כמפורט לעיל שמצב של שכרות, פוגע ביכולתו המנטלית, ביכולת השיפוט ובשיקול הדעת של הנוהג ויוצרת סיכון לכך שיגרום בנהיגתו לתאונת דרכים.
התיקון המוצע
מוסיף איפוא למבחן ההשפעה הקבוע היום
גם מבחנים אובייקטיבים לקביעת שכרות של אדם הנוהג ברכב, או של אדם הממונה על הרכב".