השופטת שרה ברוש
1. בערבו של ליל בדיקת חמץ של חג הפסח תשנ"ד, נרצח המנוח יוסף בוקריץ ז"ל (להלן:
"המנוח") בחצר ביתו בראשון לציון, עת שעסק בסידורים לקראת החג. הנאשם, מאיר צדוק (להלן:
"הנאשם"), נתפס בזירת הרצח על ידי אריאל, בנו של המנוח ועל ידי דוד סעדה - חברו ועובדו של המנוח.
2. נגד הנאשם, הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת רצח, עבירה לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
ואלה העובדות המפורטות בכתב האישום:
המנוח היה אחד הבעלים של חברת "מאיה" לניהול ושירותי תברואה. המנוח התגורר ברח' פוזננסקי 18 בראשון לציון. ביום 04.04.2004, בסביבות השעה 18:00, עסק המנוח בפריקת ארגזים מרכבו בחניית הבית, כאשר בנו אריאל ואדם נוסף סייעו לו בפריקה. אותה עת הגיע הנאשם למקום, רכוב על אופנוע גנוב, ופניו מוסתרים בקסדה שחבש לראשו. הנאשם ירד מהאופנוע בעודו מותנע, הניחו על הכביש מול חניית הבית, ובעומדו כמטר ממולו, ירה במנוח 3 יריות אקדח, שפגעו בפניו ובגוו השמאלי. כתוצאה מהפגיעה, איבד המנוח את הכרתו, הובהל מונשם וללא לחץ דם לבית החולים "אסף הרופא", ותוך דקות ספורות נקבע מותו.
3. בישיבת יום 22.7.04 כפר סניגורו דאז של הנאשם, עו"ד דן באומן, בעובדות נשוא כתב האישום וטען בשמו של הנאשם לאמור (ע' 1 לפרוטוקול):
"הנאשם היה בסמוך למקום מאחר והיה חזרה מקניית סמים שנתפסו בחזקתו. המדובר בכמות של מס' גרמים של קוקאין, הוא משתמש בסמים. הוא כרע ליד עמוד חשמל וסידר לעצמו שורה על כרטיס טלכרט והיה עסוק בלהסניף. הוא שמע יריות, בחור חבוש קסדה זרק לעברו אקדח, הוא הרים את האקדח מתוך מחשבה שיוכל למכור אותו והכניסו לכיסו. לאחר מס' שניות קפצו עליו אנשים, עיכבו אותו עד שהגיעה המשטרה והיכו אותו. האקדח נתפס בכיסו והוא הפך להיות החשוד המרכזי בפרשה. נתפס שם קטנוע שבעליו נטש אותו וקסדה".
4. בישיבת יום 6.9.04 הודיע הסניגור, כי הוא מוותר על העדתם של עורכי דו"חות המ"ט, וכן על עדים מסויימים שהופיעו ברשימת העדים.
הסניגור הסכים, כי הקליע שהוצא מגופו של המנוח הינו קליע שנורה מהאקדח שנתפס ברשותו של הנאשם; והגם שהודיע כי הוא עומד על חקירתו של פרופ' היס - הוא ויתר בסופו של דבר על עדותו.
בישיבת יום 26.12.04, שב הסניגור והודיע, כי מכיוון שגירסתו היא, שהנאשם לא היה היורה, אין בעיה עם שרשרת המוצגים, והודיע כי הוא מוותר על העדת המומחה מהבליסטיקה.
בתחילת שמיעת הראיות במשפט הוגשו בהסכמה קלסרי מוצגים.
עוד יש לציין, כי הנאשם יוצג מלכתחילה על ידי עו"ד דן באומן ולאחר שהובאו מרבית הראיות בתיק, ביקש הנאשם להחליפו בעו"ד בני נהרי וקרן נהרי. עו"ד בני נהרי העלה טענות בדבר אי דיוקים במוצגים אשר הוגשו לבית המשפט חלקם בהסכמה (בעיקר
ת/59, שהינו מסמך מז"פ על אי ביצוע בדיקת סימני ירי, ו-
ת/25 - יומן עמדת חקירה), שלא היו מגובים, לטענתו, בחומר הראיות, הגם שציין, למען ההגינות, כי הדברים היו מוסכמים מלכתחילה.
גדר המחלוקת
5. אליבא דתביעה, "
גדר המחלוקת בתיק דנא הוא מצומצם ביותר, ומהודעות הנאשם ועדותו בבית המשפט עולה כי הנאשם מודה באירוע המתואר בעבודות כתב האישום ורק טוען למקריות מופלאה ונדירה כאמור לעיל, שעל פני הדברים אין בה כדי לעורר ספק כלשהו באשמתו" (ע' 5 לסיכומי התביעה).
לעומת זאת, טוענת ההגנה בסיכומיה, כי אין גירסת הנאשם מלמדת על מקריות פנטסטית, אלא על קיומו של
שוני שיש בו לעורר ספק באשר לאשמו של הנאשם. השוני מתבטא, לטענת ההגנה, במספר כלי הנשק שירו ו/או במספר הכדורים שנורו; בשאלה האם המנוח אכן נרצח במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום; בדמיון בין ממצאים שונים המיוחסים לרוצח לבין אלו של הנאשם, כגון: פרטי הלבוש, האופנוע וכיו"ב; ובתנאי הראות בזירת האירוע.
גירסת התביעה
6. לגירסת התביעה, הנאשם נתפס בזירת הרצח "בשעת מעשה" (FLAGRANTE DELICTO), על ידי שישה עדי ראיה, שארבעה מהם אף ראו את מבצע את הירי, הוא הנאשם, כאשר כלי הרצח "האקדח המעשן" נמצא עליו. בשל המארג הראייתי המוצק במיוחד שהובא כנגד הנאשם, הכולל התבטאויות והתנהגויות מפלילות רבות שלו, לרבות התוודויות וקיום ראשית הודאה במהלך חקירותיו, אין קושי לקבוע, לטענת התביעה, ברמת הוודאות הגבוהה ביותר האפשרית כי הנאשם הוא זה שרצח את המנוח.
ועוד לגירסת התביעה, אירוע ההתנקשות היה קצר ומהיר ביותר, ועל כן, מטבע הדברים, ראו עדי הראיה קטעים שונים מהאירוע מזוויות ראיה שונות, ואין תימה, כי עדויותיהם שונות במעט, בפרטים כאלה ואחרים, אלה מאלה. יחד עם זאת, ששת עדי הראיה - העדים אריאל בוקריץ, מני בוקריץ, דוד סעדה ורפאל אזולאי, שראו את הירי עצמו; והעדים רמי בוקריץ וסיני ביטון, שהגיעו מייד לאחר הירי - כולם מסרו גירסאות המשתלבות היטב זו בזו, אשר אינן מותירות ספק כלשהו לגבי פרטי האירוע.
ראיות התביעה