1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה שלהסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי בתאריך 11.4.2008 סמוך לשעה 08:30 הסיע הנאשם את עלי נג'ום, תושב שטחים ששהה בישראל שלא כחוק, ממעלה אדומים לכיוון מבשרת ציון על מנת להעסיקו בעבודות ניקיון בביתו.
2. בטרם השיב הנאשם לכתב האישום העלה סנגורו, עו"ד א' בן עמי, טענות מקדמיות, לפיהן כתב האישום אינו עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות ולנאשם עומדת הגנה מן הצדק, בשל אכיפה בררנית, וגם בשל כך שהגשת כתב האישום נוגדת את מדיניות התביעה ביחס לעבירה. טענות אלה נדחו על ידי בהחלטה מיום 19.12.10 [עמ' 8 - 12 בפרו'].
בתשובה לכתב האישום, כפי שנמסרה לבסוף באמצעות סנגורו, הודה הנאשם שהסיע את עלי נג'ום (להלן: "
עלי"), אך כפר בכך שלא היה לעלי אישור כניסה לישראל וכי התכוון להעסיקו.
3. ראיות התביעה כוללות את הודעת הנאשם במשטרה [ת/1] ותעודות עובדי ציבור [ת/2, ת/3], מסמכים שהוגשו בהסכמה. לפי תעודת עובד ציבור של קצין חמ"ל במנהל האזרחי ליהודה ושומרון, סג"ן רז עזריה [ת/2], ביום 11.4.08, עלי לא החזיק בהיתר כניסה ושהייה מכל סוג שהוא, בישראל. לפי תעודת עובד ציבור של רע"ן תעסוקה בית לחם/חברון במנהל האזרחי ביו"ש, מר עמי קבילו [ת/3], במועד הרלוונטי 11.4.08, לא היה לעלי רישיון עבודה בתוקף בישראל.
כמו כן העיד גובה ההודעה החוקר רס"מ חוסאם עסקאלה [להלן: "
החוקר"]. החוקר העיד כי אינו זוכר את האירוע ואת מהלך גביית ההודעה, אך משהביט בהודעה [ת/1], הסביר כי יש אישורי עבודה באיו"ש, שצבעם ירוק, ויש אישורי שהייה בישראל, שצבעם אדום. על אישור עבודה באיו"ש כתוב בגדול "
אישור עבודה בשטחי איו"ש" ומודפס סמל של צה"ל [עמ' 17 שו' 20 - 22 בפרו']. לשאלת הסנגור, אישר החוקר כי כתוב בבירור בצדו השני של אישור העבודה, כי אינו מהווה אישור כניסה לתחום מדינת ישראל, ויתכן שזה רשום מאחורי הכרטיס בכתב קטן [ עמ' 18, ש' 16 פרו'].
4. הנאשם בחר להעיד במשפט לאחר שהובהרו לו זכויותיו.
5. בשלב הזה של הדיון לאור הראיות והתרשמותי מעדות הנאשם, ולאור העובדות שאינן במחלוקת, אני קובעת, כי התביעה הוכיחה מעל ספק סביר את העובדות ואשמתו של הנאשם. במשפט התברר שהנאשם מכיר את עלי מעבודתם המשותפת במפעל במישור אדומים. עלי עובד במפעל כפועל ניקיון, והנאשם הודה בבית המשפט כי הוא סיכם עם עלי ערב קודם, ביום חמישי, שיבוא לעבוד בביתו בניקיון לקראת פסח, מכיוון שאשתו היתה בהריון. ביום שישי בבוקר הוא אסף את עלי למכוניתו מתחנת הדלק במישור אדומים, והסיע אותו לכיוון מבשרת ציון. לטענתו הוא שאל את עלי אם יש לו אישור, ועלי אמר לו כן ואף הראה לו אישור בו ראה את שמו, תעודת זהות ותוקף האישור [עמ' 19 בפרו'].
במשטרה טען הנאשם שהוא ידע שיש לעלי אישור "
שאלתי אותו ואמר לי בסדר" [ת/1]. הוא השיב לחוקר
שלא בדק את האישור, מכיוון שידע שעלי עובד במפעל "
לא, לא בדקתי כי הוא עובד אצלנו במפעל". יתר על כן, הנאשם אישר לחוקר שעלי אמר לו שאסור לו להיכנס לישראל: "
ש. למה לדעתך תושב השטחים עלי נג'ם יגיד שהוא אמר לך שאסור לו להיכנס לישראל ואתה בדקת את האישור שלו ?
ת. נכון הוא אמר את זה ואני הסתכלתי על האישור באופן כללי וראיתי שזה אישור רגיל ".
בהמשך עדותו במשטרה, טען הנאשם כי לא ראה מעולם אישור כניסה לישראל וכי אינו יודע איך נראה כזה. בהמשך, אישר לחוקר תוך כדי שהוא מסתכל על האישור שהחוקר הציג לו "
אני רק עכשיו שאתה מראה לי את הסעיפים באישור אני יודע שהיה אסור לו להיכנס ואם הייתי יודע את זה מראש לא הייתי מכניס אותו...אני רק רציתי לראות האישור בתוקף והכל בסדר" [שם ת/1]. החוקר ניסה שוב ושוב לעמת את הנאשם עם גרסתו של עלי ושאלו מה בדק באישור לאחר שעלי אמר לו כי אסור לו להיכנס. הנאשם טען כי רק רצה לראות שהאישור בתוקף ושהכל בסדר. בסוף החקירה טען הנאשם כי מצבו הכלכלי לא טוב וביקש עזרה גם על רקע הריון אשתו. לפי עדות הנאשם במשטרה במקרה הכי נוח לו הוא עצם את עיניו מלבדוק כדבעי את האישור שהיה לעלי, אשר אין חולק שהיה אישור לעבודה רק במישור אדומים.
בבית המשפט נבנתה גרסה על יסוד תשובותיו של הנאשם במשטרה, כדי לבסס את קו ההגנה. ניכר היה שעדותו מתוכננת ומגמתית. "
ביום חמישי בערב עבדתי שעות נוספות , לשים אורז בתוך המיכל לייצור הפריכיות והוא היה אורז. אמרתי לו אשתי, הייתה לנו אז ילדה אחת בת שנה ואשתי היתה בהריון. זה היה לקראת פסח. אמרתי לו אם הוא יכול לבוא לעזור לי בניקיון בבית כי זה מאוד קשה לאשתי. הוא אמר לי 'אין בעיה'. אמרתי לו 'יש לך אישור'? הוא אמר לי 'כן'. הראה לי את האישור. ראיתי את האישור שיש את תעודת הזהות של, את השם שלו, את התוקף שזה תקף. לא היה רשום איו"ש, לא כלום.
היה רשום 'אישור עבודה'. לקחתי אותו אחרי זה ביום שישי בבוקר מהתחנת דלק במישור אדומים לאזור תעשייה שהוא ממשיך לתוך מעלה אדומים" [עמ' 19-20] [ההדגשה שלי רש"ג]. בהמשך העיד כי החייל שעמד במחסום בעליה של מעלה אדומים אמר לו ולעלי שלום והם המשיכו בנסיעה. לאחר מכן המשיכו בנסיעה לכיוון מבשרת, דרך מנהרת הארזים. שם לדבריו ניצב מחסום פתע של מג"ב. הם נעצרו שם והנאשם נשאל אם יש לעלי אישור והשיב בחיוב. משכך נתבקש על ידי הכוחות במקום להציג את הרישיונות ומעשה כן נאמר לו כי הוא מעוכב וכי ייסע אחריהם עם רכבו ולדבריו הם לקחו את עלי עימם. בהמשך נלקח לחקירה בעטרות שם טען כאמור כי לא ידע שהאישור שהיה בידי עלי היה בתוקף רק לשטחי יו"ש. לטענתו, המלל הזה לא רשום באישור בצורה בולטת.
הוא הוסיף כי עצם העובדה שבעל המפעל מעסיק את עלי, יש בה להעיד על כך שחשב שמדובר באישור מתאים. הנאשם סיפר כי בינו לבין עלי יש יחסים טובים מאוד. לדבריו "
אנחנו אפילו כמו אחים. מדברים על הכל" [עמ' 20, פרו']. כל הגרסה המפורטת הזו אין לה זכר בהודעה במשטרה.
בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי לא שימש במפעל כגורם אחראי על עלי, וכי מי שאחראי הוא אדם ששמו דני אזולאי והא גם מי שמוציא אישורי העסקה לפועלים. כאשר נשאל הנאשם האם הוא שדאג לאישור עבודה לעלי, השיב, "
איך אני דאגתי לו. אני סמנכ"ל, מה אני? תשאל אותו אם אני דאגתי לו או לא" [עמ' 22, ש' 9]. הנאשם העיד כי חשב שיש לעלי אישור כניסה לישראל וכי בזמנו לא ידע שקיים הבדל בין האישורים. כשנשאל האם עיין באישור שעלי הציג בפניו, השיב, "
לא עיינתי. רק ראיתי ככה כמו שאני רואה תעודת זהות" [עמ' 23, ש' 19 פרו']. בהמשך לכך נשאל האם ביקש מעלי להציג אישור או שהוא הציג מיוזמתו, והשיב, "
לא, אני ביקשתי. רציתי להיות מכוסה אה... מה זה מכוסה? יותר מחוזק מהדברים, שיש לו אישור" [ש' 21-22], וכן
, "ידעתי שיש לו אישור מבחינת בעל הבית שהוא מעסיק רק עם אישור" [ש' 24]. וכן,
"ידעתי שיש לו אישור. רציתי לראות אותו" [עמ' 24, ש' 4]. כשנשאל מדוע בדק את האישור אם היחסים בינהם כל כך טובים, כפי שהעיד השיב,
"לוודא את התאריך של התוקף, כי לפעמים קורה להם כמה ימים שעוד לא מצליחים להביא את האישור" [ש' 7-8]. הנאשם חזר וטען כי לא ידע על הבדל בין אישור עבודה באיו"ש לבין אישור כניסה לישראל וכן כי לא ידע שמישור אדומים נמצא באיו"ש ולכן גם לא עלה בדעתו שמעלה אדומים מצוי בשטחי יו"ש. הנאשם אישר כי עלי מסר לו את האישור אך השיב בשלילה לנטען כי עלי אמור לו שאין לו אישור כניסה לישראל [עמ' 25, ש' 9]. בהמשך נשאל האם עלי שיקר לגבי האישור והשיב "
כן. אני לא... כי אני לא ארגנתי אישורים, זה כבר שקר אחד. אתה אומר שהוא אמר נו... איך קוראים לזה... שאני, זה בסדר. אני לא זוכר את זה. כל העיון שעיינתי בחקירה שלו שארגנתי לו אישורים וכל הדברים האלה, זה לא יכול להיות, כי יש רק אחד שמארגן.." [ש' 15-19].
הנאשם נשאל על ידי בית המשפט כיצד הוא מסביר כי במשטרה אמר כי לא בדק את האישור [ת/1, ש' 7], ובבית המשפט העיד כי ביקש מעלי אישור [עמ' 23, ש' 16, עמ' 24, ש' 4, 7, 12-13, והשיב, ..
"אני במשטרה הייתי מאוד לחוץ. גם עכשיו אני מאוד לחוץ" [עמ' 26, ש' 5]. הנאשם עומת עם דבריו במשטרה לפיהם אמר כי רק רצה לראות שהאישור בתוקף ו"
שהכל בסדר", ונשאל שוב, האם נכון כי עלי אמר לו שאסור לו להיכנס לישראל, והשיב "
לא. מה זה הכל בסדר? אמרתי שהכל בתוקף, אז הכל בסדר. מבחינת תוקף, הכל בסדר. אם לא היה בתוקף, לא הייתי אומר שהכל בסדר" [עמ' 26, ש' 17-18]. הנאשם חזר והעיד כי לא ידע שהאישור שראה מתאים רק לאיו"ש וכי לא הכיר את האישור הזה. הוא הודה שהוא יודע שעלי תושב שטחים אך טען שלא ידע שאסור לו להיכנס לישראל [עמ' 27].
עדותו של הנאשם בבית המשפט לא היתה משכנעת וכאמור נשמעה מתוכננת ומגמתית, בניסיון לרפד את קו ההגנה. היא עומדת בסתירה לפרטים מהותיים שמסר במשטרה, ואינה מתיישבת עם חלקים בעדותו ועם הגיונם של דברים, ניסיון החיים והשכל הישר.
הנאשם העיד כי עלי מתגורר בעיר יריחו ואישר כי ידע שמדובר בתושב השטחים [עמ' 22, ש' 17-19], לכן אין ספק כי הנאשם היה מודע להיות עלי תושב זר. אין חולק שהנאשם ידע שלעלי יש אישור עבודה באזור יו"ש במישור אדומים. הוא רצה להיעזר בו לעבודות ניקיון בביתו, לפני חג הפסח, כדי להקל על אשתו שהיתה אותה עת בהריון, ולכן סיכם עם עלי שיבוא להסיע אותו מתחנת הדלק במישור אדומים. מעצם גרסתו ברור שהוא ידע שאסור לעלי להיכנס לאזור מבשרת ציון שם גר הנאשם, שהרי גם עלי אמר לו זאת, ולכאורה גם מסיבה זו, ביקש מעלי לראות את האישור שיש לו. ככל הנראה חשב הנאשם שיסתדר עם אישור כזה ולקח את הסיכון.
מכלול הראיות מלמד שהנאשם סיפק מספר גרסאות סותרות. במשטרה סיפר כאמור לעיל כי כלל לא בדק את האישור, משום שעלי עובד במפעל וכי אם היה חשש שאין בידיו האישור היה בודק זאת. בבית המשפט העיד בתחילה כי ראה את האישור של עלי אך לא הביט בו בעיון [עמ' 23, ש' 19], בהמשך העיד כי ביקש לראות את האישור וכן ראה כי מדובר באישור בצבע כתום-ירוק וכי רשומים בו תעודת הזהות של עלי, כתובתו ופרטים נוספים [עמ' 23, ש' 16-17]. כן העיד כי בדק האישור כדי לוודא שהוא בתוקף [עמ' 24, ש' 7].
בנוסף, תחילה תאר הנאשם את עלי כחבר לעבודה וכאדם אמין, אך לאחר שהוטחו בפניו דברים שאמר עלי בעניין זה, חזר בו וטען כי הדברים שעלי אמר אינם נכונים ואפילו הפליג וטען כי עלי משקר [עמ' 25, ש' 16 פרו']
. הנאשם העיד על עצמו כי התנדב במשטרה ולכן תמוהה בעניי גרסתו כי לא ידע מהם השטחים הנחשבים לשטחי יו"ש. איני נותנת אמן בגרסת הנאשם בכללותה, לפיה לא היה מודע לכך, שאישור העבודה לא מהווה אישור שהייה בישראל, וכי למעשה יש הבדל בין השניים. זאת אני קובעת על רקע עדותו רצופת הסתירות וניסיונותיו החוזרים ונשנים לספק תשובות שאינן מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר. כמו כן נראה היה כי בכל פעם שסיפק תשובה שאינה מניחה את הדעת ושסתרה את שאמר, השיב כי הוא לחוץ.
אציין כי הטענה שהעלה ב"כ הנאשם בסיכומים ולפיה הנאשם לא התכוון לשלם לעלי עבור עבודתו בשל מצבו הכלכלי הרעוע, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. שהרי מהות העבירה בתיק דנן הינה עצם הסעת השוהה הבלתי חוקי ולא העסקתו.