א. כתב האישום, תשובת הנאשם ההליכים המקדמיים
1. כתב האישום שהגיש מדור תביעות ב- 12.09.07 מייחס לגל מנצור יליד 1989 (להלן: "
הנאשם") ולשלושה אחרים: אסף דקל (להלן: "
אסף"), טל טייב, דני היקרי, שעניינם הסתיים במסגרת הסדרי טיעון, תקיפה חבלנית בצוותא בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380+ 382(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
2. התביעה טוענת, שבתאריך 17.08.07 בשעה 02:20 או בסמוך לכך, ישבו הנאשם ושלושת האחרים בפיצוציה שברחוב יצחק שדה פינת טרבלסי בת"א (להלן: "
הפיצוציה"), וכולם שתו לשוכרה.
3. באותה עת נכנס לפיצוציה א. א. (להלן:"
המתלונן") על מנת לקנות דבר מה. כשהמתלונן היה ביציאה מהפיצוציה, אסף זרק לעברו עיתון. כשידיו בכיס מכנסיו, התקרב המתלונן לשולחן סביבו ישבו הארבעה, על מנת לברר את פשר המעשה. בשלב זה אסף ושני האחרים תקפו את המתלונן כשהם משתמשים, בין היתר, בבקבוק, כיסא שולחן וכד'. הנאשם אחז במתלונן בתנועת חיבוק, דחף אותו לעבר מעקה והחזיק בו.
4. התביעה טוענת שבמעשיו המפורטים לעיל, איפשר הנאשם לאסף ולשני האחרים להמשיך ולתקוף את המתלונן, ומנע מהמתלונן להתגונן.
5. על פי כתב האישום כתוצאה מהתקיפה המתלונן התמוטט, הכרתו טושטשה ונגרמו לו חתך באורך כ- 12 ס"מ בקרקפת, שהצריך תפרים, בנוסף לחבלות שטחיות בכף יד ובמרפק שמאל, נפיחות בצוואר ובכתף שמאל ופגיעה ביכולת להניע איברים אלו.
6. עו"ד נ. סיימון שמונה לייצג את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, כפר בשם מרשו בעובדות כתב האישום שיש בהן לבסס עבירה. לטענתו, לא תקף את המתלונן ורק ניסה להפריד בין המתקוטטים (פ/ ע' 11). בהתאם לכך נקבע מועד לשמיעת ראיות. הודעת הנאשם ת/1 הוגשה בהסכמה כבר בשלב זה.
7. שמיעת ההוכחות נדחתה פעם אחר פעם מסיבות שונות, וב - 19.04.10 ביקש עו"ד סיימון לשחרר אותו ואת הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, ששכר את עו"ד א. צברי לייצגו באופן פרטי (להלן: "
הסנגור"). חרף ההתמשכות המיותרת של ההליך, בזבוז משאבי ציבור וזמן שיפוטי, החליט בימ"ש זה, להתיר חילופי סנגורים כמבוקש, תוך שהנאשם חויב בתשלום הוצאות, שסכומם טרם נקבע.
ב. הראיות
8. בפתח ישיבת ההוכחות הגיש התובע את ת/2, דיסק המכיל סרט ממצלמת האבטחה שפעלה בפיצוציה בזמן הרלוונטי, המתעד את האירוע (להלן: "
הסרט"). בנוסף לכך הוגשו בהסכמת הסנגור ארבעים ואחד מסמכים ביניהם, תיעוד רפואי, דוחות פעולה וזכ"דים שערכו שוטרי היחידה החוקרת. בישיבה נדחית הוגש לוח תצלומים ובו תמונות, שצולם המתלונן בתחנת יפתח, המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן- ת/43.
9. ראוי לציין, שמסמכי התביעה הוגשו בהסכמת הסנגור, בכפוף להסתייגותו מעדויות שמיעה ולבקשתו המפורשת, שבית המשפט יתעלם מעדויות כאלו (פ/ ע' 45 ש' 12-13).
10.
המתלונן היה העד היחיד מטעם התביעה (פ/ ע' 46-57). בעדותו תאר כיצד ללא כל הכרות קודמת ו/או רקע אחר תקפו אותו אסף ושני האחרים באופן ברוטאלי וגרמו לו לחבלות קשות. הוא התייחס לחלקו של הנאשם, שלפת אותו במותניו, הדף אותו לכיוון המדרגות, כשחבריו תוקפים אותו עד להתמוטטותו. המתלונן שלל אפשרות, שהנאשם רק ניסה להפריד. לדבריו אילו אכן זו היתה כוונת הנאשם, היה עליו לאחוז בתוקפים ולא בו, באופן שאיפשר לאחרים להמשיך בתקיפה (פ/ ע' 46 ש' 19-21). המתלונן איבחן בין הנאשם ובין אדם נוסף שנכח בפיצוציה ששמו יהודה. לגרסת המתלונן - יהודה, שהעיד להגנה, עשה ניסיונות אמיתיים להפריד ולהפסיק את המכות שאסף היכה בו, כמשתקף בבירור בסרט (פ/ ע' 46 ש' 15, ע' 47 ש' 7-8, ע' 54 ש' 5 וע' 57 ש' 13-14). לדברי המתלונן, להבדיל מיהודה, הנאשם אחז בו, ובכך מנע ממנו לברוח ולהזעיק עזרה (פ/ ע' 50 ש' 28 וע' 56 ש' 4-5). שותת דם ובהכרה מטושטשת, התקשר המתלונן למשטרה, הגם, שבעל הפיצוציה דרש ממנו לא לעשות כן ולהסתלק מהמקום (פ/ע' 47 ש' 1-4). המתלונן הסכים שהנאשם נשאר בפיצוציה גם לאחר שהתוקפים עזבו וניגש לעברו, באופן שנחזה כמציע לו נייר. לדברי המתלונן לא רק שלא היתה זו עזרה, שהנאשם ניסה להציע לו, כי אם התגרות גרידא. את הנייר המושט הנאשם לא מסר לו אלא הרחיק אותו ממנו בתנועות לכיוון קדימה ואחורה בליווי אמרה: לא קרה לך שום דבר (פ/ ע' 47 ש' 1 ואילך). המתלונן נשאר במקום עד שהגיע אמבולנס שפינה אותו לבית החולים.
11. במהלך חקירתו הנגדית של המתלונן הוגשה הודעתו וסומנה נ/1. בירור שערכה התביעה בתום עדותו של המתלונן העלה, שבמהלך החקירה לא נעשה עימות בין הנאשם למתלונן (פ/ע' 59).
12. להגנה העידו: הנאשם (פ/ע' 60-67 וע' 71-80) ויהודה מאירי (פ/ ע' 67-71) - שכאמור לעיל היה עד ראייה לתקיפה נשוא הדיון.
13.
הנאשם נעצר נחקר רק ב- 9.09.07 לאחר שהובררה זהותו וזהות האחרים בעקבות תפיסת הסרט והחקירה המשטרתית. הנאשם הודה בחקירה, שהיה בפיצוציה בזמן הרלוונטי יחד עם האחרים, המוכרים לו משכונת מגוריו. לדבריו,צ בקטטה שפרצה, הוא לא השתתף ולטענתו רק ניסה להפריד ולסייע למתלונן שהותקף (ת/1 ש' 3 ואילך). הוא הוסיף שהמתלונן הרים כיסא, הוא (הנאשם) הדף את הכיסא, תפס בבטנו של המתלונן, חיבק אותו והדף אותו לכיוון המדרגות במטרה להזיז (את המתלונן) מהשולחן שלא ירביצו לו. הנאשם הודה שאמר למתלונן, שלא קרה לו (למתלונן) כלום ושאין צורך באמבולנס, כפי שהעיד המתלונן (ת/1 ש' 9 ו- 134).
14. גם בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על הטענה, שרק ניסה להפריד בין המתקוטטים ולא תקף. בעדותו הוסיף, שכשאחז במתלונן לא ידע שחבריו מכים בו (במתלונן) ושבמעשיו הוא מונע מהמתלונן להתגונן (פ/ ע' 62 9-14).
15.
יהודה - אישר בעדותו שהנאשם הוא חבר טוב של אחיו הצעיר (פ/ ע' 68 ש' 4), תמך בגרסת הנאשם וטען שבמהלך האירוע, הנאשם עזר לו להפריד ולא תקף את המתלונן.
ג. המחלוקת
16. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה באשר למהות מעשיו של הנאשם והאם אלו מגבשים את היסוד העובדתי והנפשי הדרושים לביסוס עבירת תקיפה. הכרעה זו נגזרת ממידת האימון שתינתן בדברי מי מהמעורבים כמו גם מהתיעוד שבסרט ת/2.