1. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"החוק"), עבירה של סחיטה באיומים ובכוח, לפי סעיף 428 ו-427(א) לחוק, ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.
עיקרי כתב האישום
2. על פי עובדות כתב האישום, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 11.7.11, בהחלטה בתיק מ"ת 35954-02-11, כי על הנאשם, לשהות בתנאי מעצר בית מלא בישיבת "בית השם" שברחוב עין כרם בירושלים, וכן נקבע כי הנאשם רשאי לצאת לביקורי משפחה באמצעות אחד המפקחים. על פי המתואר בכתב האישום, במעשים המיוחסים לו להלן, הפר הנאשם את הוראת בית המשפט שניתנה באותה החלטה.
3. כנטען בכתב האישום, הנאשם, והמתלונן, מנשה אדרי, (להלן:
"המתלונן"), מכירים זה את זה משכונת מגוריהם, נווה יעקב. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סמוך לחודש אוקטובר 2011, באזור כיכר ציון בירושלים, הבחין המתלונן בנאשם מתקוטט עם מספר אנשים, צפה באירוע משך זמן קצר ועזב את המקום. מספר ימים לאחר מכן פגש הנאשם במתלונן ברחוב אדמונד פלג בירושלים, ואמר לו כי היות ולא בא לעזרתו בעת שהתקוטט, יש בידו לבחור בין שלוש אפשרויות: האחת, לקבל מכה חזקה לפנים, השנייה לשלם לו "קנס" בסך 200 ש"ח, והשלישית לשרוף רכב במסגרת עסקה כלשהי ואף לקבל פיצוי כספי עבור ההצתה. המתלונן השיב כי אין לו כסף, אך הנאשם הבהיר לו כי אין לו ברירה ואלו האפשרויות העומדות בפניו.
4. כשבוע לאחר מכן, ביום שבת, פגש הנאשם במתלונן וקבע להיפגש עימו כעבור יומיים בתחנת האוטובוס הסמוכה לבית הנאשם בשעה 15:00. המתלונן הגיע למפגש באיחור, אך הנאשם לא היה במקום. למחרת פגש הנאשם במתלונן וביקש לדעת מדוע נאלץ להמתין לו וחזר ודרש ממנו 200 ש"ח, הן בשל אי התערבותו בקטטה והן בשל האיחור לפגישה. המתלונן ביקש להרגיע את הנאשם ואמר לו כי הוא יכול לבקש ממנו כסף כחבר שגדל עימו בשכונה. הנאשם התרגז למשמע אמירה זו ותקף את המתלונן בכך ששפך עליו כוס בירה והכה אותו באגרופים ובנגיחות בפניו. כמו כן הורה לו לשלם לו 500 ש"ח ואמר לו כי בפעם הבאה יידקר, ושב ותקף את המתלונן באגרופים ובנגיחות. בעקבות אירוע זה סבל המתלונן מכאבים בשיניו במשך מספר ימים.
5. כעבור מספר ימים התקשר הנאשם למתלונן וביקש ממנו 200 ש"ח וכן ביקש ממנו לבוא לביתו ביום שבת. ביום 31.12.11 הגיע המתלונן לביתו של הנאשם, שוחח עימו וזמן מה לאחר מכן ובעקבות אמירות המתלונן כי טעה וכי הוא מתנצל על האיחור לפגישה, חיבק הנאשם את המתלונן ואמר לו, כי "אין ביניהם דבר". ביום 3.1.12 פגש הנאשם במתלונן, במרכז המסחרי שבשכונת נווה יעקב, ושב והזכיר לו כי קבע לו "קנס" בסך 200 ש"ח ולא נעשה כדברו. הנאשם והמתלונן שוחחו והלכו עד בסמוך לביתו של הנאשם. הנאשם פנה למתלונן וביקש שיעלה לביתו, המתלונן ניסה להתחמק בטענה כי טרם הניח תפילין וכי יש לו מטלות לבית הספר. הנאשם לא הרפה והמשיך להפציר במתלונן שיעלה לביתו, ובסופו של דבר עשה המתלונן כן. הנאשם הכניס את המתלונן לחדרו בבית הוריו, נעל את הדלת ואמר לו כי עשה לו "כיפה אדומה". מספר דקות לאחר מכן שלף הנאשם סכין קפיצית מתקבעת (להלן:
"סכין קומנדו") מהארון בחדרו. לאחר מספר דקות שב ושאל הנאשם את המתלונן אם הוא אינו מתכוון לתת לו 200 ש"ח. בהמשך פתח הנאשם את סכין הקומנדו, שאורכה כ-20 סנטימטר, ואמר למתלונן כי הוא יכול להביא משהו גדול מזה ואז אפשר יהיה "להעלימו". המתלונן ביקש לפצות את הנאשם, אך הנאשם שאל אם יש לו 1,000 ש"ח, כשענה בחיוב, אמר הנאשם למתלונן כי אינו מאמין לו. זמן קצר לאחר מכן, דקר הנאשם את המתלונן בבטן העליונה, באמצעות סכין הקומנדו (להלן:
"הדקירה"). לאחר הדקירה דרש הנאשם מהמתלונן להרים חולצתו. להוראתו של הנאשם, פשט המתלונן את חולצתו ואז התגלה לו כי הוא מדמם מפצע הדקירה. הנאשם פתח את דלת חדרו וביקש מהמתלונן להמתין, אך המתלונן ברח מבית הנאשם. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן חתך בעומק של כ-2 סנטימטר בבטן העליונה והוא נזקק לתפרים.
6. בגין מכלול המעשים המתוארים לעיל, מייחסת המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות בפסקה 1 לעיל.
תשובת הנאשם לכתב האישום
7. במענה לכתב האישום טען בא כוח הנאשם, כי הוא אינו חולק על קיומה של החלטת בית המשפט בעניין מעצר הבית. כמו כן, אישר כי לנאשם היכרות קודמת עם המתלונן. עם זאת, כפר בכל השתלשלות האירועים שכתב האישום גולל וטען כי לא היו דברים מעולם.
מבט על על הראיות
8. מטעם המאשימה העידו ע"ת 1, מנשה אדרי, המתלונן; ע"ת 2, יעקב אדרי (להלן:
"יעקב"), אחיו של המתלונן, לו סיפר המתלונן על הדקירה בסמוך להתרחשותה; ע"ת 3, יהושוע טספאיה (להלן:
"יהושוע"), חברו של המתלונן, אשר שמע ממנו כי הנאשם דקר אותו מייד לאחר האירוע; ע"ת 4, מיכאל דוידוב (להלן:
"מיכאל"), חבר נוסף של המתלונן, אותו שיתף המתלונן בהתרחשויות; ע"ת 5, רס"מ ולאדיסלב לוין, חוקר אשר טיפל בתיק החקירה, ערך עימות בין הנאשם למתלונן, גבה הודעה ממיכאל, ע"ת 4, וערך מזכרים בנוגע לכך (להלן:
"החוקר").
9. בנוסף, הוגשו בהסכמה הודעת הנאשם במשטרה מיום 4.1.12 - ת/1 ותקליטור המתעד אותה - ת/4; הודעת הנאשם במשטרה מיום 8.1.12 - ת/2 ותקליטור המתעד אותה - ת/5; דו"ח ביצוע עימות בין הנאשם למתלונן מיום 8.1.12 - ת/3 ותקליטור המתעד אותו - ת/6; תעודת סיכום מחלה של המתלונן מיום 3.1.12 - ת/7; מכתב מסכם של ד"ר הוכשטיין מיום 18.3.12 שהוכן לצורך המשפט - ת/8; דו"ח פעולה של השוטר רן ישראלי מיום 4.1.12 - ת/12; דו"ח חיפוש בביתו של הנאשם מיום 4.1.12 - ת/13; מזכר של החוקר בנוגע לתחקור העד מיכאל, מיום 8.1.12 - ת/9; תמלול השיחה בין החוקר לעד מיכאל מיום 10.1.12 שערכה החוקרת מלכה חזן - ת/10; תקליטור וידאו המתעד את השיחה בין החוקר למיכאל מיום 8.1.12 - ת/11; מזכר של החוקר בנוגע לעימות בין הנאשם למתלונן מיום 8.1.12 - ת/14.
10. מטעם ההגנה, העיד הנאשם לבדו ולא הוצגו מטעמו מוצגים כלשהם.
ראיות התביעה
עדות המתלונן
11. המתלונן בעדותו סיפר כי חודשיים טרם אירוע הדקירה, עת היה עם חברו מיכאל במרכז העיר, הבחינו שניהם בנאשם מתקוטט עם חבריו בכיכר ציון, צפו בקטטה אך לא התערבו בה. כיומיים לאחר מכן, הגיע הנאשם למקום מגוריו ואמר לו, כי מאחר שלא סייע לו בקטטה, עומדות לו שלוש אפשרויות:
"או שאתה חוטף פצצה לפנים, או שאתה מביא קנס מאתיים שקל או שאתה עושה איזה דיל יפה, שורף רכב או משהו כזה" (עמ' 7, ש' 7-9). לדבריו, חברו מיכאל, דיווח לו קודם לכן על דרישתו זו של הנאשם, זאת לאחר שהנאשם פנה גם אליו בדרישה דומה. המתלונן ציין, כי נמנע מלמסור תשובה לנאשם על דרישתו, והנאשם הזהיר אותו, כי אם הוא משאיר את העניין פתוח, "יקרה לו משהו ותהיה לו בעיה".
12. כחודש לאחר מכן פגש בנאשם, והם קבעו להיפגש כעבור מספר ימים בתחנת האוטובוס שבשכונת מגוריהם. לדבריו, למפגש זה הגיע באיחור והנאשם כבר לא היה במקום. יומיים לאחר מכן, בעודו פוסע בשכונת מגוריו, פגש בנאשם בגן הציבורי. באותו מעמד, הטיח בו הנאשם כי הוא לא הגיע למפגש בזמן שנקבע ודרש ממנו שוב 200 ש"ח, הן בשל אי התערבותו בקטטה והן בשל האיחור לפגישה. המתלונן סיפר כי ביקש מהנאשם שיתחשב בו ואמר לו שהוא עודנו "ילד" ואם הוא זקוק ל-200 ש"ח הוא מוכן להביא לו אותם "כשכן ולא כקנס". בתגובה, הנאשם שפך עליו כוס בירה שהייתה בידו ותקף אותו במכות:
"פצצות לפנים וראסיות ושבועיים כבר התנדנד לי השן... אני נתקעתי בעץ והוא נכנס בי כמו איזה שק אגרוף וראסיות בלי סוף... הוא נתן לי נגחה בשן... ירד לו (הכוונה לנאשם - מ.ה.)
קצת דם" (עמ' 8, ש' 25-29). או אז, הנאשם לקח אותו הצידה ואיים עליו כי אם לא יעביר לידיו 500 ש"ח בתוך יומיים, הוא ידקור אותו ויהרוג אותו, וחזר על איומים אלו מספר פעמים. גם חבריו של הנאשם אמרו לו לברוח, כי הנאשם עשוי לדקור אותו. המתלונן טען כי לא הגיב באלימות למעשי הנאשם.
13. לגרסתו, מספר ימים לאחר מכן, פנה אליו חברו מיכאל ואמר לו שהנאשם שוחח עימו ושהוא "כנראה מעוניין לסגור איתו את הסיפור". השלושה נפגשו בבית הנאשם. המתלונן העיד כי ביקש מהנאשם שיתחשב בו ואמר לו שהוא בסך הכל "ילד", הנאשם התרצה לכאורה והם סגרו את העניין. לאחר מכן סיפר לו הנאשם על חברים שרב איתם ואמר להם ש"העניין סגור", אך לא התכוון לכך ושב ותקף אותם, למרות שהויכוח עמם לכאורה "נסגר". עוד העיד המתלונן, כי לאחר מספר ימים, פגש שוב בנאשם במרכז השכונתי והלה הזכיר לו את ה"קנס" של ה- 200 ש"ח, והפציר בו שיכנס עימו לבית הוריו. ציין כי ניסה להתחמק מההצעה ואמר לנאשם שהוא ממהר וצריך להניח תפילין אך לבסוף הסכים להיכנס עמו פנימה. לדבריו, נעל הנאשם את דלת הבית ואחר כך את דלת החדר, ומשנכנסו לחדר
"הוא קפץ כזה בצעקות ואמר לי מתי אתה מביא לי מאתיים שקל... אני אוציא עכשיו, יש לי כלי, אני, יש לי כלי תעמוד, יש לי כלי שהורגים איתו, חבל עליך" (עמ' 11, ש' 1-4). המתלונן ציין כי התחנן על נפשו, ביקש את רחמיו, ואמר לו "שהוא ילד ושיתחשב בו". לאחר מספר דקות של תחנונים, הוציא הנאשם מהארון סכין חדה באורך 10-15 ס"מ והיתל בו. המתלונן ציין כי בכה וביקש מהנאשם לסגור את הסכין ואמר לו "שהוא ילד ולא מתאים לו להסתבך", ואף אמר לו שיביא לו 1,000 ש"ח. הנאשם אמר לו, בתגובה, שהוא לא מאמין לו
"...והכל בתחנונים, בכיות, דמעות והלב שלי ככה בום, בום, בום, בלי סוף דופק כי אני לא רגיל לסיטואציות האלה" (עמ' 11, ש' 24-25). או אז דקר אותו הנאשם באמצעות הסכין באזור "מפתח הלב בצד שמאל, שני ס"מ מהלב". המתלונן ציין כי לא הרגיש בדקירה, וחשב שמדובר במכה חזקה. הנאשם הורה לו להרים את חולצתו
"הרמתי כזה בזהירות פתאום אני רואה דם, ואז פתאום הלב שלי דפק, ואז הרמתי ופתאום ראיתי חור שהבשר שלו, חור רציני בקיצור" (עמ' 12, ש' 14-16). בחקירה הנגדית ציין כי בגדיו היו ספוגים בדם והוא הניח ידו על החזה על מנת לעצור את הדם.
14. לדבריו, הנאשם פתח את דלת החדר והורה לו להזמין אמבולנס, והוא רץ לביתו. כשנכנס פנימה ביקש מבני משפחתו שיסייעו לו וסיפר להם כי נחבל כתוצאה מהיתקלות בעמוד. ציין כי אחיו יעקב ניגש אליו אחיו ושאל אותו בשקט לפשר הדבר, והוא סיפר לו שהנאשם דקר אותו. כמו כן ציין כי בטרם פונה לבית החולים, חברו יהושוע הגיע לביתו ושאל אותו מי פצע אותו, בתחילה אמר לו שקיבל מכה מעץ "כדי לנפנף אותו", אך משראה שהוא "מתעכב ומסתקרן", הם הלכו הצידה כדי שאף אחד לא ישמע, והוא סיפר לו שהנאשם דקר אותו. לדבריו, חשש לספר גם לרופאים שטיפלו בו שהנאשם דקר אותו, משום שפחד מתגובת הנאשם וחשש "להלשין עליו או לפתוח עליו". לכן, מסר להם גרסאות שונות, שנפל במשחק כדורגל, שנתקע בעמוד וכו'. בסיום עדותו הביע המתלונן חשש כי הנאשם יפגע בו שוב בעקבות התפתחות הפרשה.