הנאשם מזוכה מעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק"), נשיאת נשק -עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, חבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק, ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
תמצית כתב האישום:
2. ביום 22.2.2012 בשעה 19:00 לערך, הגיעו המתלוננים, האחים מוחמד ואוסאמה ג'ת, בני משפחת ג'ת, לחנות שהופעלה על ידי בני משפחת הנאשם, בה נכחו באותה עת הנאשם, אחיו איסמעיל, ואחרים. בעקבות טענה לזכויות בחנות שהעלה פאיז ג'ת, אחיהם של המתלוננים, ביקשו אלו לקחת סחורה מהחנות. לאחר חילופי דברים קצרים, אחד הנוכחים השליך חפץ עשוי זכוכית לעבר אחד המתלוננים, ואדם נוסף מבין האחרים הכה את אחד המתלוננים. בהמשך, הנאשם והאחרים החלו לדחוף את המתלוננים. בשלב זה, הגיע מתלונן שלישי, כאמל חרב, לחנות, ועל פי הוראתו של מוחמד ג'ת (המתלונן 1) הביא תרסיס גז מדמיע מרכבו של אותו מתלונן. עם שובו לחנות, תוך כדי שהמתלוננים האחרים החלו נמלטים מהמקום, נכנסו הנאשם, והאחרים למחסן בחנות והנאשם הגיח ממנו כשהוא חמוש באקדח. אחד המתלוננים החל לרסס גז מדמיע בחנות והחל גם הוא להימלט מן המקום. בעקבות כך, החל הנאשם לירות באקדח לעבר המתלוננים, פגע בידו של אחד מהם (מוחמד - המתלונן 1) והחל דולק אחר המתלוננים האחרים. במהלך המרדף ירה ופגע הנאשם במתלונן אחר ברגלו (בכאמל - מתלונן 3). הנאשם חידש את מרדפו אחר המתלונן שנורה ביד וירה ופגע שוב בידו תוך שהוא אומר לו כי היום ימות. המתלונן הצליח להימלט והתחבא מתחת לאוטובוס תוך שהנאשם מחפשו ויורה לעבר האוטובוס שניזוק מהירי.
תשובת הנאשם לכתב האישום:
3. הנאשם כפר בנטען בכתב האישום, גרסתו היא כי לא היה בתוך החנות בעת הירי וכי היה בחנות אחרת הקרובה לחנות המתוארת בכתב האישום. לטענת הנאשם, בזמן האירוע, שמע יריות, יצא מהחנות בה היה, החל לרוץ, הבחין בהתקהלות אנשים בסמוך לחנות המתוארת בכתב האישום, נכנס לחנות וראה את אחיו אסמעיל מעולף. לאחר מכן, יצא מן החנות והחל לצעוק ונמלט מן המקום.
ראיות המאשימה
פאיז גית:
4. פאיז הנו אחיהם של המתלוננים 1 ו-2. מעדותו עולה הרקע להיווצרות האירועים נשוא כתב האישום: לדבריו, בגין הזכויות בחנות בה התרחש האירוע נשוא כתב האישום הוא שילם סכום של כ - 40,000 ש"ח, לאדם בשם אבו יאסין באדר, זאת, לאחר שבני משפחת קואסמי החליטו כי אין ברצונם להמשיך ולשכור אותה. לפי ההסכם, התשלום אמור היה לכסות את ההשקעה שהשקיע באדר בחנות, והציוד שנרכש היווה כמעין בטוחה: "קיבלתי חנות מוכן, שילמתי על הדלתות שהרכיב באדר, שילמתי על הטלוויזיה, על המזגן, על הקרמיקה, על ההשקעה שעשה, הוא השכיר אותו גמור, הוא שיפץ אותו (עמ' 92 לפרוטו'). למרות מה שמסר לו באדר, בני משפחת קואסמי לא פינו את החנות והוא ובאדר הגיעו להסדר לפיו יועברו אליו כספי השכירות של קואסמי שמשולמים לבאדר. בשלב מסוים, היה אמור לפדות המחאה של משפחת קואסמי, ולצורך כך נפגש עם אבו יאסין באדר ואחיו שלקחו אותו לפגישה עם בני משפחת קואסמי, שם למעשה החל הסכסוך: "בילאל זה הקטן, אח שלו הקטן. הלכתי אני והוא לא-רם, אני ובילאל ואבו יאסין נסענו יחד, זה כבר יש להם מושג מי אני, מה אני, מה קורה? זה הצ'ק שלי, זה הכסף שלי כבר, זה שלי אני. בסדר, הלכנו לשם, ואללה ישבנו, קיבלו אותי יפה, אני מכיר דווקא אחת מהמשפחה שלהם שאני כבר, יעני כל הקניות של החתונה שלי זה היה מהחנות שלהם ויש קשר חזק. אמרתי לו מה אתה עושה פה אבו חאמזה? אומר לי זה שלנו, זה מקום שלנו אז אמרתי לו ואללה זה קרוב, אם זה שלכם כאילו אני במשפחה שלי, אני נמצא פה במשפחה שלי, כלום, אני נכנסתי בלב לבן, אני לא יודע שיש איזה קומבינה, אני לא בזה.
נכנסתי, קפה, אמרנו בסדר. אז אני ישבתי, איפה הצ'ק, נתן, קיבל את הצ'ק, לקח את הצ'ק אבו איסמעיל אז ברגע שהוא לקח את הצ'ק ביד שלו, אני מחכה למזומן, קרע אותו, אמר תירגע, שב בשקט, אתה לא בעניין, אתה לא אכפת לך בכלום אתה תשב פה בכבוד שלך ובשקט, ברגע, במילים האלה ומשהו מסתירים מאחרי המילים יש דרך להגיד את זה בלב נקי ויש דרך גם להגיד את זה בלב שחור אז הבנתי שיש משהו לא תקין" (עמ' 93 לפרוטו'). לדברי העד, הוא לא הגיב לפרובוקציה אך הביע דאגה לגורל הציוד בו השקיע והנמצא בחנות: "ישבתי ושתקתי, אני לא יכול, אני במקום שלהם, זה עניין של ערבים, אני בחנות שלהם, במשפחה שלהם, אני היחיד ממשפחת גת יושב שמה, אני יושב כמו ילד טוב, זה מה שאני עושה, לא יושב כמו איזה עבריין. אמרתי בסדר, זה בינך לבין באדר, אני בחוץ, אני הכסף אמרת אחד, שתיים, השקעת בו דלתות, השקעת אז אני מחוץ לעניין, אני לא בעניין (עמ' 94 לפרוטו'). לאחר שהבין את הבעייתיות שבעסקה, ביקש לסגת ממנה ולקבל את כספו חזרה, אך אבו יאסין באדר התחמק ולכן התגבשה אצלו ההחלטה כי עליו להשיב לעצמו את הרכוש בו השקיע שנמצא בחנות: "זה לקח זמן, זה לקח בערך חודש, חודש וחצי. באדר אומר לי חכה, באדר הגדול, כאילו הגדול של המשפחה שלהם אומר לי לאט לאט, אמרתי לא, תן לי את הכסף של, תנו לי ללכת ,לא אכפת לי, תנו לי את הכסף שלי, זה מה שאכפת לי מכל העניין, אני לא חייב לתת לך את הכסף שלי ואני אחכה עוד חודשיים ושלוש? זה העניין"(עמ' 95 לפרוטו'). העד סיפר על המקרה לאחיו מוחמד וביקש ממנו להוציא את רכושו מן החנות: "אמרתי לו תשמע, אני אחד, שתיים, שלוש, אלה אנשים שרוצים לבלוע אותי, יש לי הרגשה פה שאני כבר נשרף מבפנים, זה הכסף שלי, זה שאני עשיתי את זה רחוק מהמשפחה שלי, אני הולך רץ ממקום למקום, תקשיבי זה לא קל, זה כסף שלי שאני עובד בשביל זה כמו חמור, רציתי לעשות משהו. אני רציתי לעשות משהו, אני לא פרייר. אני לא פרייר. אמרתי לו לך תפרק לי את המזגן כאילו לזרז לי את העניינים, כאילו שיבואו ויתנו לי את הכסף שלי, זה מה שאני מחפש" (עמ' 96 לפרוטו'). לגבי יום האירוע, נודע לו אודות שהתרחש בטלפון: "טלפון אחד קיבלתי מבחור שמכיר את האחים שלי, אומר לי תשמע אח שלך נפצע בשני כדורים והוא במסגד בית חנינה זרוק שם" (עמ 96 לפרוטו').
מוחמד גית - מתלונן 1:
5. לאחר שנכשלו מאמציו של פאיז אחיו, ליטול חזרה רכוש השייך לו מהחנות, הגיע מוחמד ביום האירוע, זאת הפעם השלישית, בכדי לקחת וויטרינה, דלתות חשמליות, מזגן וטלוויזיה שהיו בחנות, ולטענתו אלה שייכים לאחיו פאיז. לדבריו, הוא תיאם עם אחיו אוסאמה שיגיע גם הוא למקום עם הטנדר שלו, וכך יוכלו להעמיס את הציוד אותו ביקש לקחת עמו מהחנות. לדברי מוחמד, כאשר הגיעו השניים לחנות, נכחו במקום אחיו של הנאשם, איסמעיל, ושניים נוספים. לאחר חילופי דברים בין הצדדים התפתח ריב. בשלב זה של האירוע, נכנס איסמעיל למחסן ויצא כשהוא אוחז חפץ בידו. בדיעבד הסתבר כי החפץ היה אקדח אך הוא לא הבחין בכך בתחילה. לדבריו, הוא ביקש מכאמל פאיז, המתלונן 3, כי יביא מרכבו תרסיס גז מדמיע, וכשהלה חזר עם התרסיס והריב התעצם, העביר איסמעיל את החפץ, שהתברר כאקדח, לאחיו, והלה ירה ירייה. בערך באותה העת, שבר אחיו של מוחמד, אוסאמה, את חלון הראווה של החנות. לדברי מוחמד, לשמע הירייה הראשונה, סבר כי מדובר באקדח הזנקה ורק לאחר שהנאשם ירה ירייה נוספת, כתוצאה ממנה נפגע בידו, הבין כי המדובר באקדח אמיתי, והחל נס מן המקום. הנאשם יצא גם הוא מהחנות, כשהוא לבוש ז'קט. במהלך מנוסתו, פגש מוחמד את כאמל - המתלונן 3 ברמזורים ובאותה עת הגיע הנאשם לקרבת מקום וירה ירייה נוספת שפגעה בכאמל ברגלו. מוחמד המשיך במנוסתו תוך שהוא שומע את הנאשם יורה באקדחו יריות נוספות. לדבריו, הגיע במנוסתו בסמוך למסגד והתחבא מתחת לאוטובוס. הנאשם, שהגיע למקום, הטיח בו "אתה מת, מת" ובשלב זה, כשהבחין כי הנאשם עסוק בטעינת כדורים למחסנית האקדח, ניצל את ההזדמנות וברח לתוך המסגד בכדי להתחבא בתוכו. לאחר שפסקו היריות, יצא מן המסגד ופגש בעוברי אורח מהם ביקש לפנותו לבית החולים. זיהויו את הנאשם במסדר הזיהוי במשטרה (מסדר הזיהוי מיום 26/2/12 - ת/16 [סומן גם כ-ת/9]) היה וודאי ובעדותו בבית המשפט הוסיף: "במאה אחוז, מה, אחד יורה עליך זה החיים" (עמ' 20 לפרוטו').
אוסמה גית - מתלונן 2:
6. ביום האירוע התקשרו אליו אחיו פאיז ומוחמד, וביקשו ממנו כי יגיע עם רכבו מסוג טנדר לעזור בהעמסת ציוד, לרבות ויטרינה ומזגן השייכים, כנטען לאחיו פאיז, ונמצאים בחנות באבו טור. כאשר הגיע לחנות ביחד עם אחיו מוחמד, היו במקום כארבעה או חמישה אנשים. אוסמה ואחיו הודיעו לנוכחים כי הגיעו לאסוף את הציוד האמור, שאז החלה תגרה. תוך כדי פרוץ המריבה הגיע למקום, במפתיע, גיסו כאמל, והשתתף גם הוא במריבה שכללה בשלב זה השלכה הדדית של חפצים בתוך החנות. לדבריו, הוא אחיו וגיסו החלו נסוגים מן החנות כאשר האנשים בחנות נכנסו למעין מחסן בתוך החנות ולאחר מספר שניות יצא מאותו מחסן אדם חמוש באקדח והחל לירות. אותו אדם היה לבוש בחולצה קצרה ויצא מהמחסן כשהוא לבוש בג'קט שחור: "נכנס מישהו עם חולצה כמו שאני מתלבש עכשיו... טי שירט, דווקא הוא יוצא עם ג'קט מעור שחור, עם אקדח, עם שתי ידיים והתחיל לירות עלינו. מי היה בפנים, הייתי בפנים, אני כבר זרק עלי בערך לא יודע, שבע, שש כדורים, כבר אני יצאתי ברחתי לאוטו שלי ." (עמ' 136 לפרוטו'). בשלב זה של האירוע, העד החל במנוסה, נכנס לרכבו, והחל מתרחק מן המקום בעוד הוא מבחין ביורה, יורה באקדח, בגיסו כאמל, כאשר זה נורה ונפל ארצה בקרבת הרמזורים: "וברחתי לאוטו שלי, דווקא יצא הבחור הזה עם חולצה עם ז'קט שחור והתחיל לירות על אנשים, היה ברמזור עומד כאמל קיבל כדור ברגל נפל על הרצפה" (עמ' 136 לפרוטו'). בהמשך, הבחין כי היורה ממשיך לירות ורודף אחר אחיו מוחמד, ולאחר מכן הבחין בגיסו כאמל יוצא מרכב, ואז אסף את כאמל אל רכבו. מיד לאחר מכן התקשר אליו אחיו שהסביר לו כי נורה פעמיים וביקש ממנו לבוא לחלצו ממסגד שומאן. בשלב זה הוא פגש במכר מהכפר, מסר לו את רכבו, וביקשו לפנות את כאמל לבית החולים: "אני רואה יש לי בני אדם כבר הדם שלו בכל האוטו, ואח שלי במקום אחר, תאמין לי לא קלטתי כלום. עכשיו ראיתי איזה חבר, הוא היה בא בכיוון השני, עצרתי אותו אמרתי לו קח את האוטו שלי עם הבחור הזה לבית חולים של מוקסד" (עמ' 137 לפרוטו'). לאחר זמן מה, זומן העד לחקירה במשטרה ולאחריה למסדר זיהוי בו זיהה את הנאשם בוודאות:"לקחו אותי לחקירה, חקרו אותי מה היה, איך היה, סיפרתי כמו שאני מספר עכשיו, לא יודע אם זה בדיוק או לא, אבל זה מקרה של שנה וחצי. עכשיו אמרו אם אתה תראה אותו אתה מזהה אותו, אמרתי לו בטח אני מזהה אותו, אמר טוב, עוד כמה ימים לא יודע מתי, ביקשו שנלך לזה, למגרש הרוסים, הלכנו אני וכאמל ומוחמד, נסענו לשם. היה 12 איש עומדים, אני זיהיתי אותו, כי אני הראשון שזיהיתי אותו כי הוא היה ממש קרוב אליו, זההיה בפנים." (עמ' 138 לפרוטו') (מסדר הזיהוי מיום 26/2/12 - ת/17, סומן גם כ-ת/7).
כאמל פאיז חרב - מתלונן 3:
7. גיסו של מתלונן 2. ביום האירוע הוא נסע באוטובוס לבית חנינא בכדי לחפש עבודה. במהלך נסיעת האוטובוס, הבחין לפתע בגיסו מחנה את רכבו ועל-כן ירד מהאוטובוס והלך למקום בו עמד רכבו של גיסו, שם ראה כי החלה התקהלות ליד החנות. הוא הסתכל לתוך החנות אשר לידה חנה רכבו של גיסו וזיהה בתוכה את גיסו אוסאמה ואת מוחמד, וארבעה אחרים אותם לא הכיר. הוא הבחין כי במקום מתרחשת קטטה, נכנס לחנות ומיד נתבקש ע"י מוחמד להביא מיכל גז מדמיע מרכבו. כשחזר, הקטטה הסלימה והוא החל לרסס את המקום בתרסיס הגז. בשלב זה של האירוע, אחד מארבעת האחרים, "הבלונדיני", נכנס לחדר פנימי בתוך החנות, יצא כשאקדח בידו, העבירו לנאשם שלבש ג'קט שחור שהחל לירות. העד ומוחמד החלו נסים מהמקום ואוסאמה שבר את חלון הראווה של החנות לאחר שהטיל חפץ כלשהוא, ככל הנראה, מאפרה. לדברי העד, הנאשם החל לרדוף אחריו ואחרי מוחמד, ובעודם בורחים, החל מוחמד צועק לעזרה והעד הבחין כי הלה נורה בידו. מיד לאחר מכן, כשהיו השניים על אי תנועה בצומת, נורה גם הוא, ברגלו, ונפל על הארץ. מוחמד המשיך במנוסתו והיורה הסתכל בחטף על העד שהיה מוטל על הארץ, והמשיך ברדיפתו אחר מוחמד. "כשנכנסנו, מישהו נכנס לתוך החדר, בלונדיני, לאחר מכן מישהו לקח ממנו היה עם ז'קט בצבע שחור, שחור, אז כששמתי לב שהוא יורה מתוך החנות ויצאנו החוצה ושמתי לב שמוחמד יורד לו דם מהיד, מוחמד התחיל לצעוק וקרא לעזרה מאנשים, אנשים תעזרו. תפסתי אותו על הרמזור ליד האי על הכביש שם כדי לחצות, ראה אותי תופס את מוחמד במרחק של מפה ועד הדלת ואז הוא ירה בי . מוחמד כשראה אותי נופל על הרצפה המשיך לברוח בכיוון הירידה". (עמ' 66 לפרוטו'), בעודו מוטל על הארץ, שמע יריות נוספות ולאחר מכן פונה מהמקום ע"י עוברות אורח - אם ובתה. לדבריו, בדרכם, הבחין בגיסו, אוסאמה, כשהוא ברכבו. נהגת הרכב צפרה לבקשת העד לאוסאמה בכדי לעצרו ולאחר שהלה אכן עצר, הועבר העד לרכבו ומשם למרפאת ג'ולאני. הרופא שהיה במרפאה ביקש להעבירו לבית החולים ואדם בשם מוחמד סקאפי העבירו לבית החולים מאחר שאוסאמה יצא לחפש את אחיו, המתלונן 1. כשנחקר העד תחילה, בבית החולים, לא מסר את גרסתו, אלא עשה כן רק בחקירתו השלישית במשטרה, לטענתו, מתוך פחד שהנאשם יהרגו ולכן אף נמנע, לטענתו, לזהות את הנאשם במסדר הזיהוי בתחנת המשטרה (מסדר הזיהוי מיום 26/2/12 - ת/10).
עדים נוספים:
8. פקד אלעד יזרעאלי: קצין מעבדה במעבדת סימנים וחומרים במז"פ עורך חוות הדעת ת/1 - בדיקת שרידי ירי, העיד לגבי בדיקת שרידי הירי שעבר הנאשם ארבע וחצי שעות לאחר האירוע, לפיה לא נמצאו עליו שרידי ירי. לדבריו של המומחה בעדותו, שרידי הירי מתפוגגים במהירות רבה יחסית ולכן העובדה כי לא נמצאו שרידי ירי על הנאשם לא מובילה בהכרח למסקנה כי לא ירה. גם ניקוי פשוט של הידיים עשוי להביא להעלמת שרידי ירי: "אחרי בסביבות ארבע שעות אנחנו נמצא חלקיקים בודדים... הם בדקו חמישה אנשים אחרי ארבע שעות, כאלה שירו במטווח ונאסר עליהם לשטוף ידיים, על שניים מהם הם לא מצאו כלום, על שניים הם מצאו חלקיקי בודד ועל אחד הם מצאו שבעה חלקיקים. זאת אומרת אנחנו מצפים אחרי ארבע שעות או לא למצוא כלום, או למצוא חלקיקים בודדים, במקרה שלפנינו החשוד נדגם אחרי ארבע וחצי שעות, לא מצאנו עליו שרידי ירי ולכן בדוח הבדיקה גם מצוין שיכולות להיות לזה שתי סיבות. או שאכן לא היו לנבדק כלל שרידי ירי, או שעל גבי הנבדק היו שרידי ירי אבל לא מצאנו אותם בבדיקה מסיבה כלשהי. לכן גם לאור הזמן שעבר קבעתי שאין באפשרותי לקבוע אם היו עליו שרידי ירי, זאת אומרת האם הוא היה מעורב באירוע ירי או לא... מאחר ושרידי ירי מתנהגים בדיוק כמו אבק, כל פעולה שמסירה אבק יכולה להסיר שרידי ירי. זאת אומרת בין אם עשיתי שפשוף של הידיים בוודאי אם רחצתי אותן, אם התקלחתי, כל הדברים האלה, יגרמו להסרה יעילה של שרידי הירי".(עמ' 117 לפרוטו').
9. רס"מ פלאח גואנמה: גבה את הודעת הנאשם ת/5, הודעה במסגרתה הכחיש הנאשם כל המיוחס לו, וכן הודעה מאביו של הנאשם שבא להתלונן על תקיפת בנו. רס"ר אסעד סרחאן: גבה את הודעות שלושת המתלוננים.רס"ר לירן סביליה: הגיע למקום האירוע מיד לאחר ההתרחשות (ערך הדו"ח ת/8). כאשר הגיע לחנות, זירת האירוע, הייתה במקום התקהלות. הוא הבחין בהרס רב. בנוסף, סיפר העד כי בהתאם לנוהל, חיפש יחד עם הצוות שהיה במקום את תרמילי האקדח, לקח את בעל המקום לחקירה וסגר את הזירה.רב סמל האני הינו: ערך את מסדרי הזיהוי לשלושת המתלוננים בתיק. לדבריו, זוכר את עריכת המסדרים, ולא זכר כי המתלונן 3 הפגין פחד במסדר הזיהוי שבו לא זיהה את הנאשם. "לא זכור לי שמישהו במסדר זיהוי מסוים שהיה לי אי פעם בחיי, כל המסדר זיהוי הזה, שמישהו פחד לעמוד ולהגיד ולהצביע. אם הייתי רואה סימנים כחוקר במשטרת ישראל, הייתי גם שואל אותו מספר שאלות לפני זה, או גם המפקד של הפרוטוקול האחראי על הפרוטוקול היה כך גם מזהה לדעתי." (עמ' 190 לפרוטו').החוקר ולדיסלב לוין: היה בליל האירוע חוקר תורן וגבה את הודעתו של הנאשם (ת/11), הודעה בגדרה הכחיש הנאשם את המיוחס לו. השוטר כאמל פארס: הגיע ראשון למקום האירוע, הבחין בהתקהלות מחוץ לחנות ובהרס בתוכה. לדברי העד, האנשים שהיו במקום לא שיתפו פעולה ולא סיפקו מידע לגבי האירוע. מדובר בהתנהגות צפויה באירועים מסוג זה במגזר הערבי. דיבר במקום רק עם אביו של הנאשם שמסר לו כי הוא הבעלים של החנות וכי בנו היה בה ואינו יודע כעת היכן הוא: "דיברתי עם האבא. מסר לי שאני הבעלים של החנות. הבן שלי היה כאן ואני לא יודע איפה הוא." (עמ' 206 לפרוטו'). פקד חיים מלכה: ערך את מסדרי הזיהוי בהם השתתפו אוסאמה גית, מוחמד גית וכאמל פאיז חרב. איש המז"פ - ססי עזרא: העיד אודות העברת מוצגים.רס"ב ניצן אברהם: צילם האוטובוס המנוקב בחורים החשודים כחורי ירי וכן דגם את הנאשם וביצע בו בדיקת פרו-פרינט לגילוי שרידי ירי באקדח. לדבריו, הוא ביצע את הדגימה לנאשם ארבע שעות ועשרים דקות לאחר האירוע ופעל בהתאם להנחיות. העד הסביר בעדותו לגבי הדרך שבה מתבצעת בדיקת הפרו-פרינט: " הבדיקה שאני עושה אני מרסס חומר שנקרא פרו פרינט על כפות ידי ושל החשוד, בדרך כלל אם חשדנו שהחזיק נשק בידיו או נאמר שזה היה נמצא על פלג גופו האחורי, בקיצור, מרסס את ידיו - בתרסיס שנקרא פרו פרינט, זה בעצם הגבה של העור לאחזקת מתכת במידה ומופיעים סימנים שמעידים על אחזקת מתכת הם מופיעים - בצורה של כתמים צבעוניים לעתים רחוקות רואים בהם את נקרא לזה סימני המתכת שנמצאים על האקדחים אם זה ברגים או כל מה שאופייני שנמצא על קת האקדחים זה מופיע בידיים של אותו אדם שהחזיק את הנשק אבל זה למיטב ניסיוני די נדיר." (עמ' 227 לפרוטו') (דו"ח דגימת שרידי הירי - ת/19).