נגד הנאשמים, שני אחים, הוגש כתב אישום המייחס להם חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 333 בנסיבות ס' 335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והיזק בזדון, עבירה לפי ס' 452 לחוק (לשני הנאשמים), תקיפה סתם, עבירה לפי ס' 379 לחוק, ואיומים, עבירה לפי ס' 192 לחוק (לנאשם מס' 1), וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(א)(1) לחוק (לנאשם מס' 2).
כתב האישום
1. על פי האישום הראשון (המיוחס לנאשם מס' 1 בלבד), שיחק המתלונן, שמעון אליהו (להלן: "שמעון"), ביום 5.11.05, בשעות הצהריים, כדורגל, במגרש משחקים ברמות, יחד עם חבריו שלומי זאדה, נפתלי פרל ואחרים. במשחק השתתף גם בנו בן ה-10 של הנאשם מס' 1, שהוא אשר הביא את הכדור למגרש. בשלב מסוים, ביקש בנו של הנאשם מס' 1 לעזוב את המגרש. שמעון וחבריו ביקשו שישאיר את הכדור, והתפתח ויכוח בעניין. בשל הויכוח ומיד לאחריו, הגיע נאשם 1 למגרש, תפס את שמעון בחולצתו, ושמעון הדפו ממנו. בהמשך אמר נאשם 1 לשמעון כי הוא וחבריו עוד יסבלו מזה ועזב את המקום ביחד עם בנו.
בגין מעשים אלה, מייחסת המאשימה לנאשם מס' 1 תקיפה סתם, עבירה לפי ס' 379 לחוק ואיומים, עבירה לפי ס' 192 לחוק.
על פי האישום השני (המיוחס לשני הנאשמים), באותו היום, זיהו הנאשמים, שעה שנסעו עם אחרים בארבעה כלי רכב שונים, את חבריו של שמעון, פרל וזאדה, כשהם נוסעים באזור כיכר רמות, וערכו אחריהם מרדף. בהמשך, בשעה 18:00 לערך, הגיעו הנאשמים והאחרים לביתו של שמעון, ופרצו לבית תוך כדי שבירת חלון דלת הבית. הנאשמים והאחרים הכו את שמעון, נגחו אותו בשפתו התחתונה עד לדימומה, הכוהו באגרופיהם בגב ובראש, עד שנמלט לקומה העליונה של הבית, והחבורה נמלטה אף היא מן המקום.
בגין מעשים אלה, מייחסת המאשימה לנאשמים חבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 333 בנסיבות ס' 335(א)(2) לחוק והיזק בזדון, עבירה לפי ס' 452 לחוק.
על פי האישום השלישי (המיוחס לנאשם מס' 2 בלבד), ועדיין באותו היום, הגיע הנאשם מס' 2, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, בחצות הליל, לחצר ביתו של שמעון, כשהם מצוידים באלות. שניים מהם קראו לשמעון לצאת אל החצר כדי לעשות "סולחה". שמעון ניגש עם השניים לרחוב הסמוך לביתו שם המתינה החבורה. בני החבורה הודיעו לשמעון כי עכשיו הוא ימות, והחלו להכות אותו באלות. נאשם 2, שאף הוא אחז באלה, הכה את שמעון, יחד עם האחרים, בפנים, בגב ובכתף. בשל מעשים אלה, נגרמו לשמעון שברים בחמש שיניים, חתכים בחניכיים, ורגישות בארבע שיניים נוספות. כן נגרמו לו נפיחות ושפשופים בפנים, וחתכים בשפתיים.
בגין מעשים אלה, מייחסת המאשימה לנאשם מס' 2 חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי ס' 329(א)(1) לחוק.
תשובת הנאשמים לכתב האישום
2. בתשובתו לכתב האישום, טען הנאשם מס' 1 כי אכן הגיע למגרש הכדורגל, לאחר ששמעון וחבריו איימו על בנו בן העשר ותקפו אותו, לאחר שסירב להשאיר את הכדור שלו במגרש. שמעון וחבריו אף תקפו את הנאשם 1 בצורה חמורה, עד שנזקק לטיפול רפואי ולאשפוז בבית חולים. באשר לאישום השני טען כי לא היה נוכח כלל בזירת העבירה. לטענתו, במועד הנטען היה בביתו, ומאוחר יותר פנה למד"א לקבלת טיפול רפואי, משם נשלח לבית החולים הדסה, שם שהה כל הלילה.
הנאשם מס' 2 טען כי לא נטל כל חלק באירועי התקיפה המיוחסים לו וכלל לא היה בזירת העבירה. בעת האירועים נשוא שני האישומים המיוחסים לו, שהה בבית אחיו, הנאשם מס' 1.
עדות המתלונן, שמעון אליהו
3. העדות המרכזית עליה נסמכת המאשימה היא עדותו של שמעון, המתלונן. על פי עדותו, ביום שבת, 5.11.05, היה במגרש הכדורגל ושיחק עם הילדים שהיו במגרש עד שיגיעו חבריו. הקבוצה שיחקה בכדור של אחד הילדים. בשלב מסוים, ביקש הילד (בנו של הנאשם מס' 1) את הכדור מאחר שרצה לחזור לביתו. הילד נתבקש לחכות כמה דקות עד שיגיעו החברים עם הכדור, אולם סירב. הקבוצה התעלמה מבקשתו והמשיכה לשחק בכדור, אולם משראתה שהוא בוכה, החזירה לו מיד את הכדור. הילד הלך וחזר לאחר כ- 10 - 20 דקות עם אביו, הנאשם מס' 1 (להלן: "אבי"). במקום היו שמעון ועוד 4-5 בחורים, ביניהם אחיו יוחנן, וחבריו, נפתלי פרל ושלומי זאדה. אבי שאל "מי הרביץ לבן שלי?", ונענה שאיש לא הרביץ לו. לטענת שמעון, היה האב היסטרי וטען שוב ושוב כי הכו את בנו. היו חילופי דברים, "הסתלבטויות", עד שאבי אמר לשמעון "אם אתה גבר, בוא לצד". השניים התרחקו מרחק של כ-20 מ' מן החבורה, אז תפס אבי בשתי ידיו בחולצתו של שמעון. שמעון הדפו, וכל חבריו הגיעו למקום. אבי הרים קרש ארוך, ויוחנן, אח של שמעון, הוציאו מידיו. אבי אמר להם "חכו, תסבלו מזה" והצביע על שמעון. אירוע זה התרחש בשעות הצהריים, בשעה 15:00 לערך (אירוע זה יקרא להלן: "האירוע במגרש").
בהמשך, חזר שמעון לביתו, ותכנן לצאת מאוחר יותר למשחק של בית"ר ירושלים יחד עם פרל, זאדה ויוחנן. בעודו יושב בחדרו עם חברו שלומי זאדה, שמע תכונה בקומה הראשונה של הבית ואת אחיו הקטנים אומרים כי שברו חלון. שמעון יצא מן הבית לראות מה קרה וראה את אבי, יחד עם חבורה של 3-4 אנשים, כשהוא עומד במעלה גרם מדרגות היורד אל הכניסה לביתו, במרחק של כ-8-10 מ' ממנו. אבי אמר לו "בוא לכאן", ושמעון חזר מיד הביתה והתקשר למשטרה. במקביל שמע דפיקות חזקות ובעיטות על דלת הכניסה לבית. הדלת נפתחה ע"י מישהו, ונכנס אדם שאין הוא מכיר ונגח בראשו. אחריו נכנסו אחרים. שמעון התכופף וגונן בידיו על ראשו ובני החבורה הכו בו באגרופיהם בגבו ובראשו, עד שנמלט לקומה העליונה. לאחר שהחבורה יצאה מן הבית, הגיעה המשטרה ושוחחה עם הנוכחים במקום. שמעון, אשר נפגע בפיו ושיניו כאבו, נסע למד"א יחד עם חבריו, שם נאמר לו שהכל בסדר, שיש רק קרע קל בשפה שיתאחה ללא צורך בטיפול רפואי (אירוע זה יקרא להלן: "התקיפה בבית").
באותו הלילה, בחצות לערך, כששמעון כבר היה במיטתו, התקשר אליו שכנו יוסף חיים בוזגלו וביקש ממנו לרדת, כי יש מישהו המבקש לעשות איתו "סולחה". שמעון יצא מן הבית וראה את בוזגלו ושלושה מחבריו. בחור שלא הכיר אמר לו ש"רוצים לסגור", וביקש ממנו לבוא הצדה כדי לדבר לבד. שמעון הלך עמו וראה חבורה של אנשים, ובהם הנאשם מס' 2 (להלן: "ניר") אותו זיהה במשטרה, כשבידו אלה שחורה. ניר ניגש אליו כשידו מושטת קדימה ואמר לו "אתה מת". החבורה החלה להכותו במטר מכות אלה על ראשו וגופו, וגם כשנפל לרצפה, המשיכו להכותו, במכות ובבעיטות. לאחר מכן נעלמה החבורה, ולמקום הגיעה אמו, וכן אמבולנס ומשטרה. שמעון פונה לבית החולים הדסה (אליו הגיע בשעה 00:49, ראה ת/20, ת/29), שם נמצאו שפשופים ונפיחות בפניו, קרעים בשפתיו ושברים בשיניו. שמעון התלונן גם על כאבים בכתף ימין (אירוע זה יקרא להלן: "אירוע חצות").
מסדרי הזיהוי
4. ביום 15.11.05 זומנו אבי וניר לחקירה במשטרה (ראה נ/9). בחקירתם הכחישו מכל וכל מעורבות כלשהי בשלושת האירועים הנטענים. אבי טען כי במועד התקיפה הנטענת פנה, בלווי שני אחיו, קובי וניר, לקבלת טיפול רפואי במד"א ומשם הופנה לבית החולים הדסה. עוד הכחיש כי היה במגרש הכדורגל עם בנו באותו יום. את הצורך בטיפול רפואי הסביר במכה שקיבל, במהלך משחקי כדורגל וכדורסל ששיחק עם "בחורים מהשכונה", ממרפק של אחד השחקנים. ניר שלל אף הוא מעורבות באיזה מן האירועים והעיד, כי במוצאי שבת ליווה את אחיו לקבלת טיפול רפואי במד"א ובבית החולים הדסה.
בשל הכחשתם הגורפת של הנאשמים, התעורר אצל החוקרים ספק האם הנאשמים הם אכן החשודים המבוקשים. לפי עדותם של ראש מחלק חקירות, רפ"ק אלי כהן, והחוקר דן רוזנברג, החליטו החוקרים, על מנת שלא להיכשל במעצר שווא, להזמין את אחד העדים המזהים ל"מסדר זיהוי ספונטני" כלשונם, על מנת לוודא כי הנאשמים הם אכן החשודים "הנכונים" וכי החקירה מתנהלת בכיוון הנכון. בעוד הנאשמים ממתינים, זומן יוחנן, אחיו של שמעון, לתחנה, ובהגיעו הוצגו בפניו שני הנאשמים שעה שישבו יחדיו על ספסל במסדרון משרד החקירות. יוחנן הציץ בשניים, שישבו לבדם על הספסל, וזיהה את אבי כמי שהיה במגרש, ואת ניר כמי שהשתתף באירוע התקיפה בבית (עדות יוחנן, בע' 147). יוחנן הודיע לחוקרים כי הוא בטוח בוודאות של מאה אחוז שאכן אלה הם התוקפים (ראה גם ת/5).
לטענת החוקרים, לא בוצע ליוחנן מסדר זיהוי פורמאלי בשל השעה המאוחרת ובשל הקושי לאתר קצין חקירות וניצבים לשם ביצוע מסדר הזיהוי.