ה נ א ש ם ז כ א י ב ד י ן
1. א. הנאשם הובא לדין על כך שבנוהגו את רכבו במועד הנקוב בכתב האישום בשעה 18:15, בסביון, ברחוב מבואות ממערב למזרח ובהתקרבו למעבר חציה, פגע בהולך רגל דוד ינאי, יליד 1929, וגרם לו לחבלות של ממש.
ב. על פי כתב האישום - בצומת האמור - בנויה כיכר שסביבה מעגל תנועה המסומן בתמרורי ב-48.
ג. באותה עת - על פי האמור בכתב האישום - חצה בתחום מעבר החציה, מימין לשמאל - כיוון נסיעת הנאשם, המתלונן דוד ינאי, ליד 1929 (להלן: "המתלונן").
ד. על פי מה שנטען בכתב האישום בהתקרבו לפני מעבר החציה האמור, לא נתן הנאשם את דעתו לדרך, הסיט את מבטו מהכביש, לא הבחין במתלונן שחצה את הכביש לפניו, לא איפשר לו להשלים את החציה בבטחה, התקרב אליו יתר על המידה ופגע בו.
ה. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למתלונן חבלות של ממש, הוא הוחש לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ומונשם עם אוטם לב חריף, בוצעה בו החיאה וחייו ניצלו. המתלונן שהה בבית החולים במחלקה לטיפול נמרץ מספר שבועות כשהוא סובל מחבלת ראש קשה, דימומים תוך גולגולתיים, שברים בצלעות ובאגן, ושטף דם אחורי באגן. במצבו הבריאותי ארעה התדרדרות נוירולוגית והחמרה נשימתית, היה מחוסר הכרה והונשם. לאחר מכן, נותח ובוצע לו ניקוז לחץ במוח.
ו. על פי הנטען בכתב האישום, מצוי המתלונן בעת הזאת במסגרת שיקומית כשהוא סובל מנכות קשה, כתוצאה מהפגיעה בראש והפגיעה הנוירולוגית, מהשברים בצלעות ובאגן, שברים שטרם נתאחו בעת שהוכן כתב האישום. צויין גם שהמתלונן מוגבל בתנועתו ומרותק למיטתו.
2. הנאשם כפר באחריותו לגרימת התאונה.
3. בישיבות ההוכחות שהתקיימו העיד מטעם התביעה הבוחן שחקר את התאונה. באמצעותו הוגשו לתיק בית המשפט תרשים, דו"ח בוחן, תיעוד רפואי, דו"ח פעולה של הבוחן, תמונות, אימרת נאשם, תעודת מד"א, תעודה רפואית נוספת ואימרת הנפגע.
4. מטעם ההגנה העידו הנאשם ועד מומחה מטעמו אינג' גדי ויסמן. מטעם הנאשם הוגשו שתי תמונות. העד המומחה הגיש חוות דעת ס/3, עליה נחקר בבית המשפט.
5. העד היחיד שהעיד מטעם התביעה הוא בוחן התנועה שחקר את התאונה. בתשובה לשאלות הסנגור השיב כי בזמנו המליץ על סגירת התיק מחוסר הראיות. יחד עם זאת, הואיל והוגש ערר על כך, הוחלט להביא את העניין להכרעת בית המשפט. כך התגלגל העניין לפיתחי.
6. מסקנות הבוחן היו שהנאשם עשה את דרכו ממערב למזרח ואילו הולך הרגל חצה מדרום לצפון. על פי הממצאים, על רכבו של הנאשם נמצא ניגוב אבק המלמד על מגע בין הולך הרגל ובין רכב הנאשם, בפינה קידמית שמאלית. עוד נקבע כממצא, ששדה הראייה מכיוון נסיעת הנאשם לפנים הוא 20 מטר וכן שלאחר מעבר החצייה מוטל על הכביש צל מהעצים שמסתירים את פנסי הרחוב. הבוחן השיב כי לא ניתן לקבוע אם הולך הרגל נפגע על מעבר החצייה או לאחריו.
7. המתלונן עצמו לא העיד ובהסכמה הוגשה אימרה שמסר לחוקר תאונת דרכים כשעה וחצי לאחר התאונה. אני מתרשם שקשה להתבסס על האמור באימרה זו, כדי לקבוע ממצא כל שהוא. ראה שורה 24 לאימרה ת/10 בה מוסר הנאשם:
"לא יודע למה הביאו אותי לפה נפלתי בכביש".
8א. בעדותו בבית המשפט תיאר הנאשם את הרגעים שקדמו לתאונה, לדבריו נסע לכיוון ביתו. בהיותו בכניסה לסביון, בנוסעו בכיכר שבה מדובר, התבונן ימינה כדי לראות שלא מגיע רכב מכיוון מזרח, דהיינו מכיוון גני יהודה. כאשר החזיר את מבטו והתבונן ישר בכיוון נסיעתו, הבחין במתלונן העושה את דרכו במרכז הכביש, צפונית-מזרחית למעבר חצייה.
ב. כדי להמנע מפגיעה במתלונן, סטה ימינה ובלם. למרות זאת, פגע במתלונן בכתף שמאל שלו, בחצותו את הדרך מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. במקביל - לדברי הנאשם - ניסה המתלונן "לברוח" שמאלה, כדי שלא להפגע מרכבו של הנאשם. למרות זאת, נפגע המתלונן מרכבו של הנאשם, היה זה לקראת סוף העצירה, כ-10 מטר לאחר מעבר החציה מזרחה ממנו. הנאשם מציין בעדותו שבעת האירוע, המקום היה חשוך והגם שקיימים במקום פנסי רחוב, הצמחיה והעצים מסתירים את הנעשה באזור מעבר החציה ולאחריו ואינם מאפשרים שדה ראיה טוב למי שנוסע מכיוון מערב ופונה לכיוון צפון-מזרח (ראה תמונות ס/1 וס/2 וכן ת/5 תמונה מספר 3, ראה גם דו"ח הבוחן סעיף 14 - מסקנות). לבסוף מציין הנאשם בחקירתו הראשית כי עובר לתאונה, הוא נסע במהירות של 30-35 קמ"ש לכל היותר.
ג. בחקירה שכנגד, השיב הנאשם שאכן בלם את רכבו וזה נעצר ממש בעת הפגיעה במתלונן שנפל לאחור. עוד השיב הנאשם בחקירה שכנגד, שלאחר שהחזיר את מבטו לכיוון נסיעתו, הבחין במתלונן. קודם לכן, התבונן ימינה כדי לראות שמכוניות אינן מגיעות מצד ימין שלו. הנאשם מעריך את המרחק בינו לבין המתלונן, בעת שהבחין בו לראשונה בכ-15 מטר, כאשר המתלונן מצוי כ-10 מטר מזרחה למעבר החציה ואילו הוא ורכבו היו כמטר - שניים לפני המעבר. הנאשם מאשר כי האות ג' המסומנת על גבי תרשים הבוחן (ת/1) מסמנת את המקום שבו הרכב שלו נעצר ופגע במתלונן.
ד. כאשר נשאל על ידי התובעת, בדבר מיקום המתלונן, בעת שהבחין בו לראשונה, השיב הנאשם, שהמתלונן חצה במקום שיש בו צל. אכן, גם לשיטתו של הנאשם ישנם מקומות מוארים בסביבות מעבר החציה המדובר. ברם, המתלונן חצה את הדרך במקום מוצל או נכון יותר חשוך (ראה תמונות ת/5).
9. עד אחרון מטעם ההגנה היה המהנדס גדי ויסמן (להלן - "מומחה ההגנה"). חוות דעתו שבכתב, היתה לעדות ראשית. על חוות דעתו נחקר בחקירה שכנגד. לדברי העד, התבסס בעריכת חוות דעתו על ממצאי הבוחן שהיה בזירת הארוע, סמוך לאחר התאונה וכן על הקביעה שבסעיף 4 של דו"ח הבוחן וכן בסעיף 11 לפיהן שדה הראיה של הנאשם לפנים פתוח למרחק של כ-20 מטר. המומחה הסתמך גם על האמור בסעיפים 4 ו-5 של פרק המסקנות (סעיף 14 לדו"ח הבוחן). שאחרי מעבר החציה, מוטל על הכביש צל מהעצים שכן אלו מסתירים את פנסי התאורה שמאירים את הרחוב. כמו כן, התבסס מומחה ההגנה על הממצא של הבוחן, לפיו לא ניתן לקבוע אם המתלונן נפגע במעבר החציה או לאחריו.
10. מסקנותיו של מומחה ההגנה, הן שהנאשם נסע במעגל התנועה במהירות של כ-30 קמ"ש, כשהמתלונן נפגע במרחק של כ-2 מ' מאבן השפה הצפונית של מסלול נסיעת הנאשם. חישובי מומחה ההגנה, בדבר מהירות החציה של המתלונן התבססו על נתונים שבין 0.7 מטר בשניה לבין 1.2 מטר בשניה. הממוצע שבין שני הנתונים הנ"ל, נקבע על ידי מומחה ההגנה למהירות חציה של 1 מ' בשניה. על כן, בהסתמך על קביעות הבוחן שאיננו יכול לקבוע בוודאות האם התאונה היתה במעבר החציה אם לאו. במיוחד לאור העובדה שאיזור החציה המצוי מזרחית למעבר החציה, חשוך כעולה מתמונה 3 שב-ת/5, קבע מומחה ההגנה שמבחינת הנאשם מדובר בתאונה בלתי נמנעת.