כתב האישום
1. כנגד הנאשם, רב"ט דן ולטוצ'אנו, הוגש בתאריך 07/09/09 כתב אישום המייחס לו עבירה שעניינה הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "
חוק העונשין").
2. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 25/03/08, במוצב "לבנה" (להלן: "
המוצב"), ניקה הנאשם את נשקו האישי מסוג רוס"ק M-16 מסט"ב 1987649 (להלן:"
הנשק") כשהוא ישוב על מיטה בחדר מגוריו אשר במוצב. מול הנאשם ישבו על מיטה אחרת סמל מאי מורן ורב"ט יניב פוזואריק ז"ל (להלן:"
המנוח"). לאחר שהנאשם פירק וניקה את נשקו, הוא הרכיב אותו, פרק אותו בתוך החדר והכניס מחסנית כדורים לבית המחסנית של הנשק. בהמשך, הנאשם הבחין בלכלוך בידית הדריכה של הנשק, משך את הידית כשהנשק טעון במחסנית וניקה את הידית. לאחר מכן, הנאשם שחרר את ידית הדריכה ובכך נגרף כדור אל מכלול הנשק. בשלב זה, הנאשם הבחין בלכלוך נוסף על ידית הדריכה, הוציא את המחסנית מהנשק, ולאחר שניקה את הלכלוך, פתח את נצרת הנשק ולחץ על ההדק, וזאת מבלי שבדק את בית הבליעה של הנשק ומבלי שבדק להיכן הוא מכוון.
3. כתוצאה ממעשיו אלו של הנאשם, נורה מהנשק קליע אשר פגע בפניו ובצווארו של המנוח ופצע אותו אנושות. למחרת נפטר המנוח מפצעיו.
תשובת הנאשם לכתב האישום וגדר המחלוקת
4. בישיבה מיום 27/10/09 כתב האישום הוקרא לנאשם והוא מסר מפי סנגורו, כי "אין וויכוח כי מעשה הנאשם גרמו למותו של המנוח, כל יתר העובדות האחרות מוכחשות. אין וויכוח על המסמכים הרפואיים, אין מניעה להגיש את אמרות הנאשם בחקירתו. אין מחלוקת מבחינת תקינות הנשק". הסנגור הוסיף, כי "מתוך עיון בכתב האישום באותה מידה כפי שנכתב כאן כי סעיף האישום הוא 298 לחוק העונשין ניתן היה לייחס גם עברה של גרימת מוות בהתרשלות".
5. לאור גדר המחלוקת, כמתואר לעיל, התביעה ויתרה על חלק נכבד מעדי התביעה שנכללו בכתב האישום (ראו הודעות התביעה מיום 23/11/09 ו- 03/01/10). במהלך שמיעת הראיות, הצדדים הגישו בהסכמה חומר ראיות נוסף, כך שבפועל העידו בפני בית הדין מספר מצומצם של עדים.
6. למעשה, ההגנה לא חולקת על העובדות המפורטות בכתב האישום, ובכלל זה
היסוד העובדתי של עבירת ההריגה. זאת, לאור העובדה כי כתב האישום מתבסס על הגרסה שמסר הנאשם בחקירתו במצ"ח, כאשר אמרות הנאשם הוגשו לבית הדין בהסכמה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא ביחס להוכחת
היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת הריגה - פזיזות. התביעה סבורה, כי המחשבה הפלילית של הנאשם עולה לכל הפחות כדי קלות דעת, ואילו ההגנה סבורה כי לכל היותר ניתן להוכיח התרשלות ובכך להצדיק הרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין.
סיכומי הצדדים
7. כאמור, התביעה בסיכומיה ביקשה מבית הדין להרשיע את הנאשם בעבירה של הריגה, שכן לגישתה, הלך הרוח של הנאשם מאשש כי היה אדיש, או לכל הפחות קל דעת, באשר להתרחשות התוצאה הקטלנית. התביעה הפנתה לאסופת פסיקה המלמדת, כי עצם הפניית נשק אל עבר פלוני מעידה על פזיזות, קל וחומר במקרה שלפנינו, בו הנאשם גם הפנה את הנשק אל עבר המנוח וגם סחט את ההדק מבלי שבדק כי הנשק פרוק ונצור. התביעה שללה את טענת ההגנה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי על-ידי גורם זר מתערב המגולם בהתנהגות המפקדים, ובעניין זה התבססה על דברי הנאשם עצמו אשר הבין את הפסול במעשיו. כמו כן, התביעה דחתה את ניסיון ההגנה לאפיין את הנאשם כ"שור מועד" בכדי ללמדנו כי לא היה מקום מלכתחילה לאפשר לו לנוע בתחומי המוצב עם נשק במצב "הכנס". עמדתה זו מבססת התביעה על חוות דעת הקב"ן שבדק את הנאשם לאחר האירוע ועל התרשמות מפקדיו ממנו.
8. מאידך, ההגנה טענה בסיכומיה, כי אומנם אין מדובר בניתוק הקשר הסיבתי בין מעשי הנאשם לבין התוצאה הקטלנית, אולם בהשאלה מדיני הנזיקין, יש להחיל על המקרה שבפנינו את עקרון "הגולגולת הדקה". אליבא דהגנה, מבחינה מטפורית, המפקדים - אשר אפשרו לחיילים לנקות את נשקיהם בתוך חדר קטן וצר, מבלי שנכחו במקום, מבלי שהכשירו את החיילים כיאות, ומבלי שהתייחסו לאופיו המיוחד ולעברו המשמעתי של הנאשם - הם אלה אשר "לחצו על ההדק" ולא הנאשם. לאור האמור, ביקש הסנגור הנכבד מבית הדין לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ולמצער להרשיעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
9. על מנת להכריע בסוגיות אשר במחלוקת נבחן תחילה את העדויות אשר הוצגו ונשמעו בפנינו, תוך שימת דגש על הלך הרוח של הנאשם עובר למקרה ובמהלכו, וכן בחינת התנהגותם של המפקדים והאופן בו הטמיעו בחייליהם את נוהלי הבטיחות הנוגעים לנשיאת נשק, אחזקתו ותפעולו.
עדי התביעה
סמל מאי מורן
10. סמל מורן העיד בפנינו בישיבה מיום 25/11/09. הוא נכח בחדר בשעת האירוע הטראגי. לדבריו, עובר לאירוע הוא ניקה את נשקו באמצעות העברת חוטר, האזין למוזיקה ולא שמע דבר חריג טרם שנורה הכדור. הוא הוסיף, כי לא ראה לאן הנאשם כיוון את נשקו בעת הירייה ואם עמד או ישב. לדברי העד, במהלך ניקוי הנשקים, מפקדו סגן ליאור לוין, הסתובב מחוץ לחדרים ומידי פעם נכנס לחדר. העד אישר בחקירתו הנגדית, כי למשך תקופה מסוימת המפקדים לא פרקו לו את הנשק.
11. העד מסר עוד, כי לפי הנהלים שהועברו בפלוגה, פריקת נשקים צריכה להתבצע מחוץ לחדר, בעמדת הפריקה, בנוכחות קצין מלווה, ואילו ניקוי חיצוני של הנשק יכול שיתבצע גם בתוך החדר. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית מסר העד, כי בעת שניקה את נשקו האישי בחדר, הוא לא הוציא את המחסנית.
סרן עידו הורוביץ
12. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום העד שימש כמפקד פלוגה ז' בגדוד 77, הפלוגה בה שירתו המנוח והנאשם. העד מסר בעדותו, כי הנאשם הגיע לפלוגה שבוע לפני האירוע, ועם הגעתו קיים עימו שיחת פתיחה, בה הותיר הנאשם רושם חיובי. כיוון שהנאשם היה צריך לקבל הסברים והשלמות, הכפיפו העד לסגן ליאור לוין, המ"מ.