פתח דבר
1. עניינה של הכרעת דין זו בשאלה - האם נושא הנאשם באחריות להריגה בתאונת דרכים לה גרם בנסיעתו חסרת הזהירות.
פרטי האירוע
2. ביום 7.2.05 אחר הצהריים, נהג הנאשם במיניבוס, מכיוון שער הגיא לכיוון בית שמש כשהוא מסיע כ- 20 איש. הכביש במקום דו סטרי, ובו נתיב אחד לכל כיוון, ובאותו היום הכביש היה רטוב מגשם. על פי כתב האישום, במהלך הנסיעה נהג הנאשם באופן מסוכן, במהירות שאינה הולמת את תנאי הדרך. כשהוא סוטה פעם אחר פעם, בעת הנסיעה בעיקולים, אל הנתיב הנגדי למרות צפירות אזהרה של האוטובוס שמאחוריו ובקשת זהירות קודמת מצד אחד מנוסעיו. הנאשם השתמש בריטרדר- סוג בלם - שהשימוש בו בכביש רטוב מסוכן. באחד העיקולים בכביש ימינה, סטה הנאשם אל הנתיב הנגדי- לכיוון שמאל והתנגש בעוצמה עם הטנדר שנסע מולו. 15 מנוסעי המיניבוס נפצעו קל. נוסע הטנדר נפצע קשה ונהג הטנדר נהרג. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של: הריגה, חוסר זהירות, מהירות לא סבירה וסטייה מנתיב הנסיעה.
טענות התביעה
3.
התביעה טוענת, כי הנאשם היה נהג חסר ניסיון, הוא החזיק ברישיון לנהיגת אוטובוס רק חודש וחצי לפני התאונה, שנהג בכביש עמוס ורטוב.
לטענתה, הובאו ראיות רבות על אופן נהיגתו חסר הזהירות של הנאשם: הן עדויותיהם של נוסעי המיניבוס, והן עדותו של מויאל, נהג האוטובוס שנסע אחרי הנאשם (להלן: מויאל). עדותו של מויאל מצביעה על נהיגה לא רגועה לאורך כל המסלול, חיתוך נתיבים ונהיגה בין הנתיבים בעיקולים. בעקבות בקשה של אחד מנוסעי האוטובוס עד שמויאל, הגדיל את המרחק בינו לבין הנאשם. התביעה מדגישה, כי נהיגתו הרשלנית של הנאשם הייתה עקבית לאורך כל הסיבובים והעיקולים שבדרך ואין מדובר ברשלנות רגעית.
4. התביעה שוללת לחלוטין את ניסיון ההגנה לטעון כי נוסעי המיניבוס טפלו את האשמה על הנאשם בשל סכסוך בין הנאשם והנוסעים על עישון סיגריות במהלך הנסיעה. לדידה, מדובר בגרסה כבושה שעלתה רק בבית המשפט ולא במשטרה. כן שוללת התביעה את הסברו של הנאשם כי אולי מויאל משקר לגבי אופן ההתרחשות בגלל שהנאשם ערבי והנוסע בטנדר משקר כי חברו נהרג בתאונה.
5. התביעה טוענת עוד, כי התאונה התרחשה בנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב בו נסע הנאשם: כך על פי עדות בוחן התנועה, על פי עדויות מויאל, נוסע הטנדר ונוסעי המיניבוס. המיניבוס נכנס תוך כדי הסיבוב לנתיב הנגדי והתנגש בטנדר שניסה לחמוק מהפגיעה.
התביעה מפנה לדו"ח הבוחן המציין, כי אין גורם חיצוני לסטיית הנאשם מהנתיב; כי לא היה על הכביש שמן או חצץ, וכי ע"פ חוות דעת המומחה, לא הייתה גם בעיה בצמיגים. אכן נמצא שבר באחד הצירים, אך שבר זה נבע מהתאונה, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה. בשונה מטענת הנאשם, כי לא מדובר בשבר חדש, לא נמצאו סימני בלאי בסביבות השבר, או סימני חלודה והרכב נבדק על ידי קצין בטיחות כחודש לפני התאונה. ההוכחה החדה ביותר לכך נמצאת בעדות הנאשם עצמו, בה נאמר, כי הרכב ציית להיגוי, וכי כאשר סטה ימינה- אכן פנה המיניבוס ימינה. (גם בתמונות מהזירה ניתן לראות כי הגלגלים מופנים ימינה- משמע ההיגוי פעל בשעת התאונה). צורת הסטייה של הרכב, צורת ההחלקה שלו והסימנים על הרצפה אינם מתאימים לכשל בציר המדובר, כלומר לא היה סדק שהלך והתרחב לכדי שבר (עמ' 73, ש' 12-30). העובדה כי הנאשם, גם קודם לכן, נהג תוך כדי חיתוך לנתיבים נגדיים, מגבה את המסקנה כי לא הייתה סטייה מהנתיב כתוצאה מכשל וכי שבר נגרם במהלך התאונה.
6.
טענות התביעה לעניין המהירות: הנאשם טען, כי נהג במהירות של 50-60 קמ"ש. אולם ידוע לנו מעדותו של מויאל, אשר האט את מהירות נסיעתו, כי הנאשם נסע מהר יותר. מויאל העיד עוד, כי נסע במהירות של כ - 75 קמ"ש.
הבוחן מצא את הריטרדר במצב הפעלה מקסימאלי, מצב 4, וזו עובדה מוסכמת. עובדה זו המלמד על ניסיון הנאשם לעצור את הרכב בעזרתו. התביעה מדגישה, כי אין להשתמש בריטרדר בכביש רטוב. הנאשם טוען לעומתה, כי ייתכן ובעת התאונה, הריטרדר נדחף ולכן נמצא במצב הפעלה. אולם, לו היה נדחף כטענת הנאשם, היה נדחף קדימה למצב של 0.
7. התביעה מסבירה, כי הנאשם מואשם בהריגה ולא בגרימת מוות ברשלנות משתי סיבות: הנאשם נטל סיכון במודע, לא מדובר ברגע אחד של חוסר תשומת לב אלא בהתנהגות שהופכת את התאונה לצפויה. כן דובר בנהיגה מסוכנת למרות אזהרות הנוסעים.
טענות ההגנה:
8. על פי הנאשם, לא ניתן להסיק מסטיית הגלגלים ימינה כי הייתה שליטה על הגלגלים, ולא הוכח, ברמה הנדרשת בהליך הפלילי, כי הדרך בה נהג הנאשם הייתה פגומה ורשלנית. העדויות על אופן נהיגת הנאשם סותרות ובכל מקרה לא הוכח קשר סיבתי. מויאל, בעדותו, מעיד כי נהג באותה המהירות כמו הנאשם- עובדה המעקרת את כל טיעונו בדבר חוסר זהירות של הנאשם. נראה כי בגין עצם התרחשות התאונה, הגזים מויאל בתיאוריו. למרות טענות מויאל כי צפר לנאשם, אף לא אחד מנוסעי המיניבוס שמע כל צפירה. מויאל טען, כי נוסעיו שמעו את צפירותיו- אולם אף נוסע כזה לא הועד. לדידו של הנאשם, הדבר מהווה מחדל חקירתי חמור.
9. הנאשם מפנה לעדותו של עיד קבאג'ה, לפיה היה חצץ על הכביש. עדות זו נגבתה יומיים לאחר קרות התאונה, והיא הובאה לידיעת הבוחן. לטענת ההגנה, היה על הבוחן לחזור למקום התאונה ולברר האם יש שם חצץ. משלא עשתה התביעה זאת- מתקיים ספק. ההגנה מציינת, כי מדובר בעד ישר, שאין לו כל אינטרס עצמאי להצביע על קיומו של חצץ בכביש וטוען כי היה על הבוחן להתייחס לעדות זו בדו"ח. לטענת ההגנה, לו צולמה הזירה מכל הזויות, ניתן היה להגיע לקביעות עובדתיות בעניין החצץ, אך, כאמור, לא כך היה.
כן טוענת ההגנה, כי אותו סוג של מחדל חקירה מתקיים גם לעניין השבר בציר. הבוחן הסתפק בבדיקה חזותית ולא שלח את השבר לבדיקה מעמיקה.
10. הנאשם מפנה לעדותה של אימו, ודאד אלעוברה. על פי עדותה, העדים תודרכו על ידי העד אבו חלתם לעניין מה עליהם להגיד בעדותם. האם הינה אדם ישר שלא ניתן לחשוד בו בהפעלת מניפולציות על בית המשפט. הראיה לתדרוך זה הינה השוני הקיים בין עדויות העדים במשטרה לעדויותיהם בבית המשפט.
ההגנה דוחה את טענת התביעה כי תיאור הסכסוך בעניין העישון בין הנוסעים לנאשם הינה עדות כבושה. עדות זו נתמכת בדברי העדים האחרים, כולם תיארו את הויכוח לעניין העישון. הנאשם מסביר, כי אמנם היה עצבני וייתכן כי עצבים ישפיעו על נהיגה, אולם אין זה פועל יוצא הכרחי, ולא כך היה המצב בענייננו. הוא עצר וירד מהרכב על מנת להירגע ורק אז חזר לנסיעה, כך שכעסו לא השפיע על נהיגתו.
ההגנה מצביעה על הבורג בצמיג הטנדר בטענה כי הדבר עשוי להסביר סטייה של הטנדר לנתיב הנסיעה של הנאשם- ובכך לחזק את גרסת הנאשם.
11. באשר לריטרדר, ההגנה טוענת, כי לא ניתן לשלול את האפשרות שתוך כדי התזוזה במיניבוס במהלך התאונה, או לאחריה, הוזזה ידית הריטרדר למצב 4. גם הבוחן לא שלל אפשרות כזו. בהנחה שהנאשם השתמש בריטרדר, הרי שהדבר נעשה תוך כדי התאונה, כך שבניסיון למנוע את הנזק, נאחז הנאשם בכל אמצעי שבסביבתו. ההגנה גם דוחה את הטענה, כי אם הנאשם נהג ברשלנות בדרך כלל , הרי שגם בעת התאונה עשה זאת.
באשר לכשירות הרכב טען, כי בבדיקת קצין הבטיחות אין הבטחה שהמיניבוס היה ללא כל פגם. במיוחד כאשר מדובר ברכב ישן. חוות הדעת של מומחה ההגנה לא הוזמה ולכן יש לקבלה כראיה. ההגנה טוענת, כי די בכל אחד מהטיעונים שהועלו על מנת לבסס ספק, וכי יש לקבוע שלא הוכחה עבירה של גרימת מוות ברשלנות וקל וחומר שלא הוכחה הריגה.
ההגנה מציינת, כי הנאשם התעמת עם חלק מהנוסעים ברכבו עקב דרישתו שלא יעשנו במיניבוס. וכי נוסעים אלו העידו נגדו לעניין אופי נהיגתו של הנאשם בשל אותו עימות, כך שעדויותיהם נגועות בשיקולים זרים, וכי הם באו אתו חשבון בעת מתן העדות. יחד עם זאת יש לציין, כי נוסעים אחרים טענו כי נהיגת הנאשם הייתה ללא דופי.