הכרעת דין בתיק פ 8381/06

1.                   כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) בצירוף סעיף 39 א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), עבירה של סטייה מנתיב הנסיעה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה ועבירה של חובת חגירה של חגורות בטיחות לפי תקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה בצירוף סעף 68 לפקודת התעבורה .

2.                   כתב האישום מיחס לנאשם כי ביום 16/9/06 בשעה 05:40, או בסמוך לכך, נהג ברכב מסוג אלפא רומאו מ.ר 7971919 (להלן :" הרכב") ברח' בני ברית באשדוד מכיוון צפון לדרום, כשהוא שיכור ובדמו אלכוהול בריכוז של 110 מ"ג לכל 100 מ"ל של דם. באותה עת הסיע הנאשם את אנה בולשקוב ז"ל (להלן: " המנוחה") ואת אולגה גולובב (להלן: "אולגה"), במושב האחורי של הרכב, מבלי שהן חגורות בחגורות בטיחות. בהתקרב הנאשם אל צומת הרחובות בני ברית -ז'בוטניסקי, בקטע הכביש בו קיימת עקומה ימינה, נהג הנאשם ברכבו במהירות מופרזת, של 100 קמ"ש לפחות, למרות שהמהירות המותרת בקטע כביש זה הנה 70 קמ"ש בלבד ולמרות שמהירות זו לא התאימה לתנאי הכביש במקום.

בשלב זה סטה הנאשם עם רכבו ימינה בחדות וכתוצאה מכך נזרק הרכב  ימינה, חצה את נתיב הנסיעה האמצעי והימני, עלה על שטח ההפרדה, עשוי כורכר שנמצא מצידו הימני של הכביש, התהפך על הגג והחליק אל תוך הצומת עד שפגע באי תנועה שנמצא במרכז רח' ז'בוטינסקי והתהפך שוב על גלגליו. כתוצאה מהתאונה הועפו שתי הנוסעות שישבו ברכב במושב האחורי אל מחוץ לרכב - אנה מצאה את מותה ולאולגה נגרמו חבלות חמורות (פגיעה קשה בפנים) והיא אושפזה למשך 10 ימים בבית חולים. הנאשם והנוסע הנוסף ברכבו נחבלו חבלות קלות. לרכב נגרם נזק כבד.

טענה המאשימה כי הנאשם גרם לתאונה והביא למותה של המנוחה, לחבלה חמורה באולגה, לפציעתו של הנוסע הנוסף ולפציעתו שלו עצמו והכל עקב נהיגתו הפזיזה בכך שנהג ברכבו ביודעו כי הוא שיכור, כי הוא נוהג במהירות של 100 קמ"ש, שהנה מהירות העולה על המותר בקטע הכביש הרלוונטי ואשר אינה מתאימה לתנאי הכביש, בכך שהסיע את הנוסעות מאחור כאשר אינן חגורות, בכך שסטה ימינה עם רכבו שלא בבטחה ובאופן שיש בו הפרעה וסיכון, כשהוא יודע כי כתוצאה מכך הוא צפוי לגרום לתאונה שבה יקופחו חיי אדם ויפגעו אחרים.  

3.                   במענה  לכתב האישום  הודה הנאשם כי ביום 16/9/06 בשעה 05:40 נהג ברכב, ברחוב בני ברית באשדוד מכיוון צפון לדרום וכי במהלך נסיעה זו הן אולגה והן המנוחה ישבו במושב האחורי כשהן אינן חגורות בחגורות בטיחות.  כן הודה בתוצאה של חבלה חמורה שנגרמה לאולגה כתוצאה מהתאונה וכן הודה כי מותה של המנוחה נגרם עקב החבלות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. יחד עם זאת, כפר כי התרשל בנהיגתו או כי נהג בפזיזות.

הנאשם כפר בטענה כי היה  שרוי במצב של שכרות עת נהג ברכבו וכן כפר בטענה כי נסע במהירות מופרזת או מעל המותר. בהתאם טען כי אין לראות בו אחראי לתוצאות התאונה, לא לחבלות אשר נגרמו לאולגה ולא למותה של המנוחה.

הנאשם טען כי כשלים מכאניים ברכב גרמו לו לאבד שליטה ברכב באופן בו נגרמה התאונה.

4.                   השאלות השנויות במחלוקת :

א.      האם הנאשם נהג בהיותו שיכור והאם שכרותו הינה הסיבה להתרחשות התאונה?

ב.      האם נהג הנאשם במהירות מופרזת ובכך גרם לתאונה?

ג.        האם היו כשלים ברכב אשר היוו את הגורם לתאונה כטענת הנאשם?

ד.      האם הוכחו יסודות עבירת ההריגה?

ה.      האם הוכחו יסודות יתר העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום?

5.                   שכרות הנאשם

סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה מגדיר עבירה כללית של נהיגה בשכרות. תקנה 169 ב' (ג) לתקנות התעבורה קובעת:

"לעניין סעיפים 62(3) א ו 64 ב' לפקודה יראו זה אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".

המידה הקבועה הוגדרה בתקנה 169 א' לתקנות התעבורה כאחת מאלה:

" (1) 50 מ"ג של אלכוהול ב-100 מ"ל של דם.

(2) ריכוז אלכוהול באוויר נשוף שוות ערך לריכוז האמור בפיסקה (1),   

או 240 מיקרו גרם אלכוהול בליטר 1 בדוגמה של אוויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה".