1. לנאשמת מיוחסות בשני אישומים, עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (רישא) ו- 428 (סיפא), לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 (א) (סיפא) לחוק העונשין.
על פי הנטען באישום הראשון, הגיעה הנאשמת כמעט מידי יום, במשך מספר חודשים, וכן בתאריכים 5.9.06 - 7.9.06, לדירתו של המתלונן (פ.א) בבאר שבע, דפקה פעמים רבות על דלת הבית, ואיימה עליו, תוך צעקות והשתוללות, כי אם לא ייתן לה כספים, היא תשרוף את ביתו ותפגע בו. בשל חששו מהמתלוננת נתן המתלונן לנאשמת סכומי כסף שונים.
על פי המיוחס באישום השני, הגיעה הנאשמת, ביום 15.9.06, לביתו של המתלונן ודרשה שוב כי ייתן לה כספים, לאחר שסירב לעשות כן, שלפה הנאשמת סכין וזוג מספריים, ואיימה עליו כי תשרוף את ביתו. בנוסף הוציאה מזרק מכיסה ודקרה את המתלונן באצבעו. בשל חששו נתן המתלונן לנאשמת סך של 150 ש"ח.
2. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום. על פי הנטען, סיפקה למתלונן שירותי מין, והכספים שולמו לה בתמורה לכך. לטענתה, המתלונן נפצע באצבעו כאשר ניסה להפריד בינה לבין אחד מהשכנים שביקש להכותה.
3. בעדותו מסר המתלונן, יליד 1941, כי המתלוננת הייתה מגיעה לביתו "
כל יום...מתפרצת, סוחטת כספים" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 9.11.06). "
היא מטרידה, דופקת בדלת... היא לא רוצה לעזוב אותי ביום ובלילה, אין לי מנוחה...היא באה גם ביום שישי בערב, מביאה את אחותה... היא באה עם כלים, מברג סכין מזרקים, איך שנוח לה, אני לא נותן לה היא מתפרצת" (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06) "
היא דופקת בחלון ובדלת, וסוחטת כספים, אני לא יודע על מה, היא רוצה כספים, כל יום היא רוצה 150 ש"ח, לפעמים פעמיים ביום...נתתי לה כסף והיא הלכה. אני מתבייש מהשכנים ואז נותן לה כסף" (עמ' 8 לפרו' מיום 9.11.06). לטענת המתלונן אין הוא מכיר אותה, ובלשונו, "
היא נפלה מהשמיים" (עמ' 12 לפרו' מיום 9.11.06), והוא התחמק מלהגיב עניינית לשאלות אם מסר למתלוננת כספים בתמורה לקיום יחסי מין. עם זאת ציין המתלונן כי הלך להוריה, כדי להתלונן בפניהם שיפסיקו התנהגותה של הנאשמת (עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06). לדבריו, הנאשמת סחטה ממנו במהלך התקופה 2500 ש"ח, ואולם בהמשך העדות טען כי אינו יודע "
מה זה 2500 ש"ח" (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06), בחקירתו הנגדית טען כי סחטה ממנו 3000 ש"ח (עמ' 12 לפרו' מיום 9.11.06). העד אישר בחקירתו כי הראה לשוטר חתך באגודל, שנגרם על ידי הנאשמת, באמצעות מזרק. בהמשך העדות הכחיש כי הנאשמת אמרה לו כי תשרוף את הבית (עמ' 11 לפרו' מיום 9.11.06), ולא התייחס לשאלה אם סיפר בחקירתו כי הנאשמת הוציאה סכין (עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06).
4. במהלך עדותו לא הגיב העד עניינית לשאלות שנשאל על ידי הצדדים, נראה מנותק לפרקים, ולעיתים ניהל דו שיח בצעקות עם הנאשמת. (עמ' 8 לפרו' מיום 9.11.06). כך למשל, התנהלה חקירת המתלונן, על ידי התביעה (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06):
"ש: אמרת לנו שאתה נותן לה והיא באה עוד פעם, מה נתת לה?
תשובה:אני לא יודע מה נתתי לה, כבר חודש וחצי אני לא אוכל ומתעצבן.
ש:מה זה 2,500 ש"ח שאמרת?
ת:אמרתי במשטרה שיעצרו אותה, אני רוצה לנוח, מאיפה אני יודע מה זה 2,500 ש"ח (צוחק)".
ובעמ' 8 לעדותו:
"ש: סיפרת לשוטרים לגבי משהו שקרה ביום שישי אחד, תספר לשופט מה קרה?
ת: אני לא יודע לספר מה קרה ביום שישי, כל יום היא באה.
ש:למה באת למשטרה עם תחבושת על האצבע?
ת:מתי שהיא רוצה היא באה, ביום, בלילה, בצהריים".
בעקבות כך הוכרז המתלונן כעד עויין, לבקשת התביעה, והוגשה הודעתו במשטרה, ת/2, מיום 17.9.2006, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, תשל"ג- 1973. ב-ת/2 טען, כי יומיים קודם לכן, פגעה בו הנאשמת באמצעות מזרק, וחתכה אצבעו. בהודעה זו מסר:
"אני בא למשטרה אבל המשטרה לא עושה כלום עד שאני אגמור אותה, אז תעצרו אותי". ובהמשך
, "ביום שישי בשעה 11:00, עוד פעם באה אלי... ועוד פעם רוצה כסף...... אני כבר לא יכול יותר ואז היא הוציאה לי סכין ואחר כך מספריים וגם אמרה לי שאם אני לא אתן לה כסף אז היא אמרה שהיא תשרוף לי הבית ואחרי זה הוציאה ממכנסיים שלה את המזרקים שלה וחתכה אותי ביד ירד לי דם ....".
במעמד ההודעה הציג בפני החוקר, רס"ר אליהו גורביץ,
"חתך קל באגודל שמאל ובמרפק שמאל".
5. עדותו של המתלונן הופסקה, בעקבות בקשת ב"כ הנאשמת, שטען כי המתלונן אינו מתייחס לשאלותיו, וב"כ המאשימה ציינה כי היא אכן "
מודעת לבעייתיות של העדות...אנחנו מבינים שהייתה בעיה לחקור את העד עניינית".(עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06).
6. העד מסר שלוש הודעות נוספות שהוגשו מטעם ההגנה: נ/1, מיום 7.9.06; נ/2, מיום 19.9.2006; ו-נ/3, מיום 20.9.2006.