1. לנאשם מיוחסות עבירות של
נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 בצירוף סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961;
נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה הנ"ל;
הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל;
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977;
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק העונשין - התשל"ז 1977;
נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל - 1970.
2. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 4.9.2006, בשעה 07:55 לערך, בשכונה 8 בלקיה, נהג הנאשם ברכב מסוג שברולט, בלא שהיה חגור בחגורת בטיחות. בעקבות כך החלו לנסוע בעקבותיו השוטרים אולג נחמקין ויוסף אלאטראש, שנמצאו בניידת שסיירה באזור, ואלה הורו לנאשם לעצור בהבהוב אורות וצפירות הרכב המשטרתי. הנאשם נמלט מהשוטרים בנסיעה "מזגזגת", פרועה ומהירה, לכיוונו של בית הספר היסודי "אלעהד" המצוי בקירבת מקום (להלן: בית הספר). הנאשם לא האט או עצר את רכבו, על אף שילדים הלכו על הכביש ועל המדרכה, והחלו לחצות את הכביש במעבר החציה לעבר בית הספר. הפגיעה בילדים נמנעה רק בשל כך שאלה התרחקו מהרכב במהירות, והצליחו לקפוץ לצד הדרך. הנאשם המשיך בנסיעה פרועה, ואילץ נהג רכב מסוג פולקסווגן שהגיע ממול, להסיט את רכבו לצד הדרך כדי למנוע התנגשות בין כלי הרכב. הנאשם המשיך להימלט מהשוטרים, ולא האט את מהירות הנסיעה, למרות הימצאם של פסי האטה על הכביש. הוא נכנס לדרך עפר והמשיך בנסיעת "זיג- זג" מהירה, חרף נקר באחד מגלגלי הרכב, ואף ניסה למנוע מהשוטרים לעקפו. לבסוף עלה בידי השוטרים לחסום נתיב נסיעתו, ורק אז עצר הנאשם את הרכב.
3. לנאשם לא היה בעת הנסיעה רישיון בר תוקף, לאחר שהרישיון נפסל על ידי רשות הרישוי עקב אי תשלום דוחות.
4. הנאשם הודה בנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח תקף (ע' 39 לפר'). במהלך הסיכומים הודה גם בנהיגה בזמן פסילה (ע' 48 לפר').
עדויות התביעה
5. השוטרים נחמקין ואלאטראש העידו כי באותו יום הייתה פתיחת שנת הלימודים. הם היו לבושים במדים, והרכב המשטרתי - "ניידת כחול לבן, כיתוב משטרה, עם אורות כחולים מהבהבים" - עבר בין בתי הספר באיזור (עדות השוטר אלאטארש, ע' 19). השוטרים הבחינו ממרחק של מטרים ספורים ברכבו של הנאשם החולף על פניהם בצומת (תרשים השוטר אלטאראש, ת/3). הרכב נראה מוזנח, עם פנס קדמי שבור, והשוטרים שמו לב לכך שהנאשם לא היה חגור בחגורת בטיחות, ולפיכך החליטו לעצרו לביקורת (עדות אלאטארש, ע' 20).
6. נחמקין שנהג בניידת, העיד כי נסע מאחורי רכבו של הנאשם במרחק של "מטרים ספורים", וסימן לו לעצור בהבהוב אורות וצפירה, אולם הנאשם האיץ את מהירות נסיעתו, והמרחק בין כלי הרכב גדל. לדברי העד אינו יכול להעריך את מהירות נסיעתו של הנאשם, אולם הייתה זו מהירות מופרזת ביחס לתנאי השטח (ע' 15). עם התקרבם לבית הספר -להערכת אלאטראש היה זה לאחר נסיעה של 600-700 מ' במהירות של 80-90 קמ"ש- נמנע נחמקין מלפתח מהירות כדי להדביק את רכבו של הנאשם, מחשש לסכן את הילדים במקום, ונפתח פער של כ- 50 מ' בין כלי הרכב. בעניין זה אומר העד: "...
לפני בית הספר ילדים חצו את הכביש, והרכב נסע במהירות...והילדים נאלצו ממש לרוץ כדי לחצות את הכביש, כדי שהרכב לא יפגע בהם", "...
אני נאלצתי להאיט, לבלום וליתן לו לנסוע, כדי שלא ירגיש לחוץ שלא יסע יותר מדי מהר ", "...
בהתחלה לא רדפתי אחריו, ניסיתי כמה שפחות להלחיץ אותו, ונתתי לו מרחק יותר כדי שירגיש בטוח, ושלא יסע כפי שנסע קודם" (ע' 11,12, 13)
"לשאלה מה הייתה הנקודה שאני החלטתי לתת לו מרחק, אני אומר שלפני הבית ספר, ממש בשלב בית הספר כשראיתי את הסכנה לילדים". (ע' 17).
אלאטראש שישב לצידו של נחמקין, העיד כי הבחין בילדים שחלקם הלך על הכביש, וחלקם על המדרכה,
"יש חלק מהילדים שנאלצו לברוח מהכביש על מנת לא להיפגע מהרכב, הוא נסע מהר מאד ביחס ליישוב"(ע' 20). העד מציין כי האטו בעקבות כך את מהירות נסיעת הניידת, וזכור לו כי אמר לשוטר נחמקין,
"תיזהר יש פה תלמידים...אמרתי לאולג תיזהר כי הוא נסע מהר...יכול להיות שהוא האט בעקבות האזהרה שלי" (ע' 24).
7. שני השוטרים מעידים כי הבחינו בהמשך הנסיעה, סמוך לבית הספר, ברכב פולקסווגן פולו שנסע בכיוון הנגדי, שנצמד לשולי הכביש כדי לאפשר לרכבו של הנאשם לעבור, ולהימנע מפגיעה. בענייין זה העיד נחמקין:
"...הרכב ניסה להיצמד לצד שמאל, לכיוון שולי הכביש, כדי לאפשר לרכב שאני רודף אחריו, נסעתי אחריו זה לא היה מרדף, לעבור, כי אם הוא לא היה נצמד השברולט היה פוגע בהם..." (ע' 11).
"מדובר בשעות של כניסה לבית ספר, היו הרבה רכבים, וילדים, והכביש היה צר, וכשנוסעים במהירות כזו, אז קשה לשלוט, אז כנראה הנהג ממול...ראה את כל הנהיגה, ונצמד" (ע' 12). ובהמשך,
" ...כשהוא ראה את רכב הנאשם נוסע, הוא עצר בצד ימין, עקב כך שהרכב של הנאשם היה נוסע באמצע הכביש ולא בנתיב ימינה, עקב כך שחנו רכבים משני הצדדים של הכביש..." (ע' 24).
אלאטראש העיד כי רוחב הכביש במקום היה 6-7 מי, וכלי רכב חנו משני צידיו, והרכב שהגיע ממול,
"...נאלץ לעמוד בצד, אני מניח בגלל שהרכב נסע מהר, הוא עמד בצד ימין של הכביש" (ע' 20). ובהמשך,
"הרכב הפולקסווגן חנה בצד ימין של הכביש לפני הרכבים, כאילו שהוא חונה" (ע' 23 לפ').
8. העד נחמקין ציין כי גם בהמשך הדרך, לאחר שעברו את איזור בית הספר, סימן לנאשם לעצור, והחל להיצמד לרכבו כשהתנועה התמעטה, ואולם הנאשם לא ציית להוראתו, ועבר על פסי האטה בכביש כשהוא
"פשוט טס באוויר" (ע' 11). עוד מסר העד כי בשלב מסויים ניסה לעקוף את רכבו של הנאשם אולם זה "
נסע בזיגזגים...לקח פניות חדות ימינה ושמאלה, כדי לא לאפשר לי לעבור." להערכתו הנסיעה "המזגזגת" ארכה כ- 100 מ' (ע' 19). הוא הבחין עוד כי רכבו של הנאשם "נזרק" באחד הסיבובים, בשל מהירות הנסיעה, ובסופו של דבר נעצר, לאחר שהניידת חסמה את הרכב מלפנים.
עם עצירת הרכב הבחינו השוטרים בנקר בגלגל השמאלי הקדמי ברכב;העד אלטראש העריך כי רכבו של הנאשם קיבל "מכה רצינית" עקב עליתו על פסי ההאטה, ו"הרכב חטף פנצ'ר" באותו שלב. נחמקין אינו מוציא מכלל אפשרות כי הרכב "נזרק" בעיקול הדרך בשל התקלה בגלגל, ואף אלטאראש העריך כי הרכב נסע בשל כך ב"זיגזגים" על דרך העפר.
9. על פי עדויות השוטרים היה ברור להם כי הנאשם נמלט מהניידת. אלאטראש הבהיר בעניין זה בחקירתו הנגדית:
"בן אדם שניידת נוסעת אחריו, מסמנת לו לעצור והוא לא עוצר, כשאנחנו נוסעים אחריו, מרחק ארוך, בערך 2-2.5 ק"מ, על ההתחלה הוא נסע מהר....מאז שהוא הבחין בנו הוא הגביר מהירות, צפרנו לו והוא הגביר מהירות, אני מניח שהוא הבחין בניידת. הייתי ממש קרוב אליו, כ- 2,3 מ' ממנו...בהתחלה הוא נסע מהירות סבירה". (ע' 22).
בנוסף מציינים השוטרים, כי הנאשם הבהיר להם, עם עיכובו בשטח, כי אין לו רישיון נהיגה, וכי
"אין לו 20,000 ש"ח לשלם קנסות", והדברים צויינו במסגרת דוח מעצר, ת/2. השוטר אלטאראש מציין כי התרשם כי הנאשם "ברח" מהשוטרים עקב היעדר הרשיונות.
10. עדת ראיה לדרך הנהיגה ליד בית הספר הינה מנהלת בית הספר, בסמה אלסנע.
לדברי העדה שהתה אותה עת בקומה השנייה של בית הספר, ותלמידים מכיתה ה', נמצאו ליד בית הספר במשימת ניקיון. לעניין מיקומם של התלמידים, הבהירה, כי הם
"הולכים וזורקים לפח, וחוזרים, ובדרך הלוך וחזור חוצים את הכביש" (ע' 34). בעת התקרבם של הרכב והניידת
"התלמידים כשראו את ניידת המשטרה, החלו לצעוק "משטרה" משטרה"...הסתכלתי וראיתי משטרה ורכב, אמרתי לילדים תעצרו על תעברו, לא לחצות את הכביש, כל אחד יעמוד במקומו, עד שיעברו" (ע' 35). עוד ציינה כי הבחינה ממקומה בקומה השניה כי הילדים עמדו מצידו השני של הכביש, המרוחק מבית הספר (ע' 37), ולא הבחינה בילדים המצויים על הכביש עצמו, אלא סמוך אליו. היא ירדה מיד למטה כדי לאסוף את הילדים, ועם הגיעה לכביש הבחינה כי שני כלי הרכב חלפו כבר את איזור בית הספר (ע' 37). לדבריה הבחינה מבעד לחלון הקומה כי רכבו של הנאשם נסע
"בנסיעה רגילה מאד" (ע' 29), וכי טענת השוטרים כי ילדים נאלצו לרוץ כדי לא להיפגע מכלי הרכב, הינה משוללת יסוד:
"לא היה דבר כזה שהם נאלצו לרוץ. התלמידים לא רצו, אמרתי להם לעצור במקום" (ע' 36). עם זאת ציינה כי בשלב בו שהתה בקומה השניה בבית הספר, כלי הרכב עדיין לא הגיעו "מול בית הספר" (ע' 38), וכי כל מי שמתקרב לבית הספר חייב להאט, בשל פס האטה "ענק" המצוי במקום. עוד הבהירה כי משני צידי הכביש חנו כלי רכב, וכי "בקושי יש מקום לעבור", ולפיכך נהוג לפנות את המעבר בעת התקרבם של כלי רכב מכיוונים מנוגדים (ע' 36).
11. העדה הוכרזה כעדה עויינת, לאחר שסתרה בעדותה את הודעתה במשטרה, ת/4 מיום 4.9.2006 בה נאמר לכאורה, כי הנאשם התקרב במהירות רבה ביותר לעבר מעבר החציה
"שנמצא ליד הכניסה לבית הספר..." , ובלשון ההודעה: "
הרכב לא האט את מהירות נסיעתו, ועבר את פס ההרעדה ומעבר החצייה במהירות גבוהה, ממש טס". בנוסף צויין בת/4, כי הבחינה מתצפיתה בקומה השניה, כי באותה עת ניקו תלמידים גם את
"הכביש ליד בית הספר", וכי בעת שצעקה לעבר תלמידיה להיזהר, הילדים "
רצו לחצות את הכביש, ואני צעקתי להם לא לחצות את הכביש, אז הם נעמדו על הכביש צמוד למדרכה, ולא זזו, אבל אם אותם תלמידים היו חוצים את הכביש, הרכב הזה היה פוגע בהם, והיה קורה אסון".
12. בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי חתמה על הודעתה, אולם לדבריה, ניסוח הדברים המופיעים בה נעשה על ידי החוקר, והיא לא ציינה כי הרכב נסע "במהירות גבוהה" ו"טס". עם זאת אישרה כי הרכב נסע "במהירות", וייתכן כי היה מדובר במהירות של 30-40 קמ"ש, המהווה נסיעה במהירות שאינה סבירה סמוך לבית ספר, שם נהוג לנסוע עם "רגל על הברקס" (ע' 31, וכן- ע' 36, שורה 27). העדה אף אישרה בחקירתה
"כי הרכב המשטרתי והרכב הלבן היו צמודים", וכי התלמידים הבינו
"שהמשטרה רודפת אחרי הרכב הלבן", ולכן הזעיקו אותה (ע' 36), והיא עצמה חשה סיכון,
"בגלל שבית הספר קרוב לכביש, תמיד אני מרגישה סכנה, וכי באותו אירוע חשה "סכנה מיוחדת" נוכח כך שהיו מעורבים ניידת ורכב. (ע' 35). בהקשר זה ציינה כי הימצאות ניידת באיזור הינה עניין חריג, וכי ניתן היה לזהות את הניידת על פי סימני הזיהוי המשטרתיים.
עוד יצויין כי העדה נמנעה תחילה מהגעה לעדות, והוצא נגדה צו הבאה. היא טענה כי "כאישה בדואית" לא חשה בנוח ממעמד העדות (ע' 33), ובמהלך עדותה הביעה לא אחת קוצר רוח, וטענה כי עליה לאסוף את ביתה ממבחן.
13. החוקר ירון פרץ שגבה את ההודעה ת/4, ציין בעדותו כי רשם את הנאמר בהודעה מפי העדה, וכי זו קראה את הודעתה או שההודעה הוקראה בפניה, קודם שחתמה עליה (ע' 41). בנוסף הוצג מזכר, ת/5, שנערך על ידי השוטר אלטאטש, שבו מציין השוטר כי שוחח טלפונית עם העדה ביום האירוע, וזו סיפרה לו
"כי שלחה מספר ילדים לפנות אשפה מבית הספר לפח הנמצא מעבר לכביש, היא מסרה כי היא צעקה לתלמידים שלא לחצות את הכביש כיוון שהגיע רכב נוסע במהירות גבוהה ויש ניידת משטרה אחריו".