1. לנאשם מיוחסות עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ונהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.
לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מהאשמות המיוחסות לו.
2. על פי הנטען בעובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכב מסוג מזדה (מ.ר. 5278951) (להלן:
"הרכב"), בתאריך 10.6.2006, בשעה 05:00, בשדרות רגר לעבר היציאה הצפונית בבאר שבע, בעת שרישיון הנהיגה שלו היה בפסילה. הנאשם נהג במהירות רבה, עבר מנתיב לנתיב, וכלי רכב שנסעו בכביש נאלצו לבלום ולסטות מהדרך, כדי למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם.
ברכב משטרתי בו נמצאו השוטרים מתי צרפתי וקסה אנגדה, הופעל אור כחול מהבהב, והשוטרים סימנו לנאשם לעצור. הרכב המשטרתי נסע במקביל לרכבו של הנאשם, ניסה לעקוף אותו, בכדי להאט את מהירות נסיעתו, כשהשוטרים שבים ומסמנים לנאשם לעצור. הנאשם לא שעה להוראות השוטרים, עקף את הרכב המשטרתי מצד שמאל, באופן שאילץ את השוטרים לבלום ולסטות ימינה בחדות כדי להימנע מפגיעה. הנאשם המשיך לנסוע במהירות לכיוון צפון, במטרה להימלט מהשוטרים, תוך מעבר מנתיב לנתיב, עקיפת כלי רכב לפניו מימין ומשמאל, ונסיעה על שולי הדרך, באופן שאילץ את כלי הרכב לסטות מנתיב נסיעתם ולבלום בלימת חירום, כדי למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם.
הרכב הנמלט נכנס למושב שלווה (להלן:"
המושב"), הסמוך לקרית גת, נסע במהירות רבה בתוך המושב, סטה לשביל עפר, עלה לכביש, והנאשם החנהו ליד ביתו במשק מס' 51 במושב.
ההגנה אינה חולקת על ארועי כתב האישום, ועל דרך הנהיגה של הרכב, וסיכוניה. אין חולק בנוסף כי הנאשם הינו הבעלים הרשומים של הרכב, וכי הנאשם היה אותה עת בפסילת רשיון נהיגה.
הנאשם כופר בכך שנהג ברכב, וכי הוא מתגורר במושב. בבית במושב, לידו הוחנה הרכב, בתקופה שהנאשם נתון היה בפסילת רישיון, מתגוררים הוריו ואחיו, ובסמוך, דודו, ואלה עשויים היו לנהוג ברכב באותו יום. הנאשם עצמו, שהינו נשוי ואב לילדים, טען כי אינו מתגורר במושב, ומזה זמן, הוא מתגורר עם משפחתו בקרית גת.
הראיות:
3. השוטרים צרפתי וקסה העידו בבית המשפט ביום 13.11.2006.
צרפתי, מפקד צוות ביס"מ נגב, נהג ברכב המשטרתי, כשלידו יושב קסה. קסה מציין כי הבחינו ברכב הנוסע במהירות גבוהה יחסית לשטח עירוני, התקרבו לרכב ושידרו את מספרו למוקד, ונמסר להם כי הנאשם הינו בעל הרכב ופסול לנהיגה. בנוסף צויין כי הנאשם מתגורר במושב. בדוח, ת/6, שערך קסה לאחר האירוע, ציין כי הנהג הינו "עמק מגידיש". צרפתי מציין בעניין זה כי משקיבלו את שם בעל הרכב, "הוא היה מבחינתי החשוד בשלב זה" (עמ' 7 לפר').
לדברי צרפתי התנהל המרדף במשך כ 15 - 20 דקות, במהירות שהגיעה עד 140 קמ"ש (עמ' 6 לפרוט'), עד שהשוטרים איבדו קשר עין עם הרכב הנמלט בתוך המושב. צרפתי הזעיק שוטרים מקרית גת, שהייתה להם היכרות מוקדמת עם הנאשם, ואלה הובילו את העד לבית הנאשם במושב. קסה ציין בעניין זה כי השוטרים מקרית גת אמרו להם כי הם מכירים את "עמק מגידיש הנאשם, יודעים שהוא פסול נהיגה, והיה להם מספר פעמים מרדף אחריו, והוא לא מציית לשוטרים" (עמ' 13 לפר'). עם הגיעם לבית, הבחין צרפתי ברכב החונה במקום, שמכסה המנוע שלו היה עדיין חם. מתא הנהג נדף ריח חריף של אלכוהול, ועל כסא הנוסע, ליד הנהג, היו מונחים בקבוק וודקה ומספר פחיות "רד בול".
צרפתי וקסה פגשו בבית את אביו, אמו ואחותו של הנאשם, אושרית שמה. האב, ישעיהו מגידיש, קיבל הסבר על השתלשלות האירועים. במזכר, ת/5, שערך ביום 14.6.2006, ציין צרפתי כי שאל את האב "איפה עמק", והאב הגיב באומרו, "תעזבו אותו, הוא חזר למוטב...". העד ציין בעדותו כי לא נאמר לו כי הנאשם אינו גר במושב אלא בקריית גת. (עמ' 10, וכן עדותו של קסה בעמ' 13 לפרוט'). הרכב נתפס ונגרר לתחנת המשטרה בבאר שבע.
4. שאלת זיהויו של הנאשם כמי שנהג ברכב, עמדה מטבע הדברים, במרכז הדיון. לשני השוטרים לא הייתה כל היכרות מוקדמת עם הנאשם, עד מועד האירוע. צרפתי מעיד כי זיהה את הנאשם, "בצורה הכי ודאית", בעת שעקף את הרכב הנמלט ונמצא במקביל לו, "ראיתי את הפנים שלו באותו רגע", ואז הבחין גם כי הנאשם לובש חולצה בהירה (עמ' 6לפרוט'). בהודעתו מיום 12.6.2006, ת/4, מציין העד כי המרחק בין שני הרכבים בעת הזיהוי "לא עלה על שני מטר, והראות הייתה מצויינת, מאחר ומדובר בבוקר, וזיהיתי את הנהג באופן ודאי, כזה שהיום נעצר וודאות הזיהוי הינה 100%".
גם קסה מציין בדוח - ת/6, מיום 10.6.2006, כי זיהה את נהג הרכב בעת שהרכב המשטרתי נמצא במקביל לרכב הנמלט, וכי ראה את פניו "מספר פעמים...וסימנתי לו בתנועת יד לעצור..." בעדותו (עמ' 12) ציין, כי בעת שהרכבים היו במקביל "הוא הסתכל לי לתוך העיניים לא בפרופיל של הפנים, אלא הפנה אלי את מבטו ופניו, ואני יכול להגיד שהשיער שלו היה יותר קצוץ ממה שהוא עכשיו...שנינו ראינו אותו, שנינו מזהים אותו, הוא הסתכל על שנינו, ונתן מבט לכיוון שלנו, ואני יודע שגם מתי מזהה אותו, גם מתי הסתכל לכיוון שלו וזיהה אותו... " (עמ' 13, וכן תצלום הנאשם מיום מעצרו, נ/1). קסה ציין כאמור ב- ת/6, את שמו של הנאשם כמי שנהג ברכב, לאחר שזוהה כבעליו, עם תחילת המרדף, ובחקירתו הנגדית אישר כי ייתכן שלא היה מקום לכתוב מיידית את שמו של הנאשם כמי שנהג ברכב, רק בשל רישום הבעלות, שכן ברכב יכול היה לנהוג גם אדם אחר, שאינו בעליו. עם זאת, הדגיש, כי לא היה בכך כדי להשפיע על עצם וודאות הזיהוי הפיזי של הנאשם במהלך המרדף, "אני יוצא מנקודת הנחה שבעל הרכב נוהג ברכב, אבל מעבר לזה, יש את הזיהוי שלי, שראיתי אותו בוודאות, וסופו של דבר זה משלים את התמונה" (עמ' 13).
יצויין כי עד זה לא התבקש בחקירה להשתתף במסדר זיהוי חי או במסדר זיהוי בתמונות.
5. בתאריך 12.6.2006 התייצב הנאשם, במשרדי יס"מ נגב, לבירור תפיסת הרכב. הנאשם הבהיר כי לא היה מנוס מהגעתו האישית לבירור, נוכח בעלותו על הרכב.
השוטרת מרי מדמון, ע"ת 1, מסרה בהודעתה, ת/1 שהתקבלה בהסכמה, כי הבהירה לנאשם שהרכב הוחרם בשל נהיגה פרועה, וללא רישיון נהיגה, והנאשם טען כי לא נהג ברכב. העדה התקשרה לשוטר מתי צרפתי, שהיה אותה עת באיזור ניצנים, וציינה בפניו כי "נמצא בחור בשם עמק ואמר שאנחנו לקחנו לו את הרכב, הוא אמר לי שעמק יחכה שם" (עמ' 4 לפרוט'). בזמן ההמתנה, התבונן הנאשם על רשימת שמות של אנשים שהייתה תלויה על הקיר, ושאל את העדה איך נראה מתי צרפתי, "אם הוא שחור או לבן". העדה אמרה לו "כי זה לא חשוב והוא לא צריך לדעת, הוא אמר לי, טוב".
בעקבות הודעתה של מדמון על הגעתו של הנאשם למשרד היס"מ, התקשר צרפתי לראש צוות סיור בתחנת משטרת באר שבע, הנמצאת במרחק נסיעה ממשרדי היס"מ, וביקש לעצור את הנאשם, בעניין זה אומר העד: "יכולתי לבקש שיעכבו אותו, אבל ביקשתי שיעצרו אותו." (ע' 8). הנאשם נעצר על ידי שוטרי סיור במשרדי היס"מ והובל לתחנת משטרת באר שבע, וצרפתי שהגיע למקום, פגש בנאשם במשרדו של החוקר אשר ממן. אין שוללים כי הנאשם היה כבול אותה עת. החוקר ממן שאל את צרפתי "אם זה הבחור", והעד השיב לו כי הוא "מזהה אותו בוודאות של 100%" (עמ' 9 לפרוט'). לדבריו לא נתבקש לערוך לנאשם מסדר זיהוי.
יצויין כי מהודעתו של צרפתי ת/4, מיום 12.6.2006, שהוגשה בהסכמה, עולה, לכאורה, כי עם הגיעו לתחנת באר שבע, "הבחין בנאשם אצל שוטר הסיור", וזיהה אותו בוודאות. העד אינו מתייחס בהודעה זו לזיהוי שנעשה בנוכחות החוקר ממן. החוקר ממן העיד בעניין זה כי שוטר סיור עצר את הנאשם והוביל אותו לחקירה במשרדו, והנאשם שהה במשרד בגפו. צרפתי אישר בפניו כי הוא מזהה את הנאשם, אולם זיהוי זה לא היה נדרש, שכן הוא סבר שהנאשם זוהה כבר קודם לכן על ידי צרפתי במשרדי היס"מ, לפני הבאתו למשרדו, וצרפתי זיהה אותו שם זיהוי "ספונטני" כהגדרתו. בנסיבות אלה לא ראה במפגש בין הנאשם לצרפתי במשרד החקירות, משום פעולת זיהוי, שכן, "הזיהוי הספונטני לא היה אצלי" (עמ' 18 לפרוט'). כמו כן לא ראה צורך בעריכת מסדר זיהוי שכן, "...צרפתי זיהה אותו לפני... אם הוא היה יושב אצלי והייתי מביא את מתי כדי שיזהה אותו זה לא תקין...לא ראיתי לנכון לבצע מסדר זיהוי למתי וקסה" (עמ' 18 לפרוט').