1. בתאריך 15.4.07, סמוך לשעה 05:30, עשה הנאשם דרכו בכביש 232 (שדרות- צומת גבעתי) כשהוא נוהג ברכב סובארו (להלן:
הרכב השני), כשלידו יושב בן בגיר.
על-פי עובדות כתב האישום, נסע לפני רכבו של הנאשם רכב סובארו נוסף (להלן:
הרכב הראשון), אשר מספרו וזהות הנוסע אינם ידועים. שני שוטרי מג"ב, עדי התביעה, עדי זערור (דוח פעולה נ/1, הודעה נ/2) וראש הצוות פפי חכמון (דוח פעולה, ת/6, הודעה, ת/7), נמצאו אותה עת ברכב משטרתי סמוי, במסגרת פעילות למניעת גניבות חקלאיות (להלן:
הצוות הראשון). בעת שהרכב המשטרתי שהה בצומת גבעתי, על כביש 35 (כביש קרית גת- אשקלון), הבחינו השוטרים בשני כלי רכב המתקרבים, וחשדם התעורר לעניין מעשיו של נהג הרכב הראשון, שרכבו נראה עמוס וחלקו האחורי נטה כלפי מטה. נהג הרכב הראשון והנאשם ברכב השני, שהבחינו בשוטרים, פנו ימינה בצומת גבעתי והחלו נוסעים במהירות לכיוון קרית גת. שוטרי הניידת הפעילו אור כחול מהבהב על גג הניידת שהחלה לנסוע בעקבות שני כלי הרכב. הניידת עקפה את רכבו של הנאשם, והחלה לנסוע במקביל לרכב הראשון כשהשוטרים מורים לנהגו לעצור. עם הגיעם סמוך לצומת יד נתן, עצר הרכב הראשון בשולי הדרך הימניים והניידת עצרה לפניו. בשלב זה, עצר הנאשם את רכבו בנתיב הימני, במקביל לניידת ומעט לפניה. נהג הרכב הראשון ביצע פניית פרסה והחל לחזור על עקבותיו במהירות לכיוון אשקלון, ונהגו של רכב כלשהו שהגיע בה בעת מכיוון קרית-גת לכיוון אשקלון, הצליח לבלום את רכבו בלימת חירום ועקב כך נמנעה התנגשות ברכב הראשון. שוטרי הניידת ניסו לבצע פניית פרסה על מנת לדלוק אחר הרכב הראשון, אולם הנאשם מנע מהם את אפשרות הפניה בכך שחסם את נתיב הפניה, תחילה, בהעמדת רכבו במקביל לניידת כמתואר לעיל, ובהמשך, תוך התקדמות במקביל לניידת חרף קריאות השוטרים כי יפנה את הדרך. לאחר שהרכב הראשון התרחק, ביצע גם הנאשם פניית פרסה, והחל לנסוע במהירות בעקבות הרכב הראשון, כשהניידת דולקת אחריו ושוטרי הניידת מורים לו לעצור (להלן:
האירוע הראשון).
עם הגיעם לצומת גבעתי פנו שני רכבי הסובארו ימינה לכביש 232 (צומת גבעתי - צומת הודיה) שהוא כביש צר ומפותל ובו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, ובין נתיביו נמתח קו הפרדה רצוף, במרבית קטעי הכביש. הנאשם נסע במהירות רבה ובפראות ועקף במהלך הנסיעה מספר רב של כלי רכב שנסעו לפניו, שחלקם, ובכללם רכב משא, נאלץ לסטות לשולי הכורכר מחוץ לכביש. הנאשם חדר בנהיגתו לנתיב הנסיעה הנגדי, תוך מעבר קו הפרדה רצוף, ואילץ שני כלי רכב פרטים מסוג סובארו ג'סטי וטרנזיט לסטות לשולי כורכר, ובשל סטייתם של כלי רכב אלה נמנעה התנגשות (להלן:
האירוע השני).
2. בעקבות דיווח השוטרים במהלך האירוע הראשון, על הימלטות כלי הרכב, נעשה ניסיון לבצע חסימה על ידי רכב משטרתי נוסף שעשה דרכו אותה עת על כביש 232, מכיוון צומת הודיה לעבר צומת גבעתי, ובו נמצאו השוטרים אליהו זאודו לקיה (להלן: אליהו) (הודעתו, ת/8) ומפקח סלומון סילאסי גברי (להלן: סילאסי). (דוח פעולה, נ/5, הודעתו, נ/6) (להלן:
הצוות השני).
בנוסף, הוצב מחסום משטרתי בצומת הודיה בו נמצאו השוטרים נתנאל תורג'מן (דוח פעולה, נ/3) ודוד לוי (הודעה, ת/1) (להלן:
צוות המחסום). הצוות השני לא הצליח לעצור את שני כלי הרכב, ובסופו של דבר הצליח הרכב הראשון להימלט תוך ירידה לשטח קרקעי לפני צומת הודיה, ואילו רכבו של הנאשם נעצר בצומת הודיה על ידי צוות המחסום. יצויין כי השוטרים ערכו מיד לאחר מכן חיפושים אחרי הרכב הראשון, אולם זה לא אותר.
3. נוכח האמור יוחסו לנאשם עבירות של
סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977,
הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ו
הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961. יצויין כי לא היה מקום לכלול את הוראת סעיף 43 העוסקת בדרכי פסילת רישיון כ"עבירה" במסגרת האישום, והיא תימחק מכתב האישום.
4. השוטרים זערור וחכמון העידו כי בעת תחילת הנסיעה באירוע הראשון, הפעילו פנס כחול, וחבשו כובעי זיהוי משטרתיים. הרכב המשטרתי עקף את רכבו של הנאשם, והבהב באורותיו לרכב הראשון, וחכמון הורה לנהגו לעצור. בעקבות הוראת השוטרים עצר הרכב הראשון בצד הדרך, והשוטרים עצרו את הניידת לפניו. בשלב זה הבחינו כי נהג הרכב הראשון מבצע "פניה חדה שמאלה ועושה פרסה חדה ובורח בצומת יד נתן", כשהוא חוזר על עקבותיו לכיוון ממנו בא בכביש 35, וגורם בד בבד, לרכב שבא מכיוון קרית-גת לבלום כדי להימנע מתאונה (זערור, עמ' 10 לפרו'). בעת שהשוטרים ביקשו לבצע פנית פרסה ולנסוע בעקבות הרכב הנמלט, הגיע רכבו של הנאשם ועצר על הנתיב הימני של הכביש בעת שהרכב המשטרתי נמצא עדיין על השוליים ומנע מהשוטר אפשרות לסובב את רכבו. יצויין כי עד שלב זה לא עורר רכבו של הנאשם חשד מיוחד, והשוטרים התמקדו בעניינו של הרכב הראשון בלבד, כמתואר.
באשר למעשיו של הנאשם באותו שלב מעיד זערור:
"בהתחלה לא הבנתי מה קורה שם בדיוק, המשכתי בנסיעה וראיתי שרכב הסובארו (השני- י.צ)שחוסם אותי, ממשיך להתקדם וחוסם אותי. כלומר ניסיתי לעקוף אותו ולהסתובב, אולם הסובארו הלבן המשיך לנסוע במקביל אלי ומנע ממנו אפשרות להסתובב. צעקתי לו מהחלון "תן לי לנסוע זה משטרה", "תן לי לנסוע זה משטרה", צעקתי לו כמה פעמים והוא עדיין המשיך לעמוד ולחסום אותי. לאחר מכן גם ביצע פרסה באותו צומת, ופנה על כביש 35 לכיוון צומת גבעתי... צעקתי לו משטרה הוא ראה את הכחול על הגג ועדיין המשיך לחסום אותי". (עמ' 10 לפרו'). בחקירתו הנגדית, אמר עוד בענין זה :
"הרכב השני התקדם במקביל לניידת המשטרתית כדי לעכב את אפשרות תנועתה וזאת במשך דקה או פחות ולאחר מכן באותו שלב התרחק הרכב הראשון בנסיעה מערבה לכיוון צומת גבעתי, פתח פער של כ - 200 מטר והפער המשיך עד צומת גבעתי". (עמ' 13 לפרו').
העד פפי חכמון מסר בהודעתו, ת/7, דברים דומים, וציין כי התרשם כי הנאשם
"מבצע לנו חסימה כדי לאותת לרכב השני להימלט, אמרנו לו לזוז משטרה, צעקנו לו החלון היה פתוח והוא היה מאוד קרוב אלינו והוא שמע אותנו ולא התייחס וכל פעם התקדמנו מטר והוא התקדם איתנו על מנת למנוע מאיתנו נסיעה אחרי הרכב השני. היה ברור שהוא חוסם אותנו כדי לתת זמן לרכב השני לברוח. אחרי שהבין שהרכב השני פתח פער הוא ביצע פרסה אחריו והחל בנסיעה גם הוא לכיוון מערב על כביש 35". בעדותו (עמ' 18) הוסיף העד:
"הוא היה במגמה חד משמעית לתת לרכב שברח אויר מרחק נסיעה. זהו הוא סגר אותי ואינני זוכר כמה זמן... מתקרב בין חצי דקה לדקה משהו כזה".
5. באשר לאירוע השני העידו השוטרים כי הניידת החלה לדלוק בעקבות שני כלי הרכב, תוך הבהוב אורות לעבר רכבו של הנאשם כדי שיעצור את הרכב, אולם זה לא שעה להוראת השוטרים. שני רכבי הסובארו פנו לכביש 232 - כביש צר ומרובה עיקולים, שאותה עת נעו עליו על פי הערכת זערור "10 - 20 כלי רכב", ועל פי הערכתו של חכמון, "7-8 כלי רכב". בשל תוואי הכביש ועומס התנועה, צומצם המרחק בין הרכב המשטרתי לבין רכבו של הנאשם לכדי 50 מ', וזערור ציין כי במהלך הנסיעה על הכביש איבד קשר עין מהרכב הראשון, שהתרחק ועקף מספר כלי רכב לפניו, עד שחמק מהכביש.
זערור העיד כי הרכבים הנמלטים עקפו כלי רכב שנסעו לפניהם על קו הפרדה רצוף ואילצו אותם לבלום, ואולם ציין כי לא הבחין בסוגי הרכב או צבעם. בנוסף ציין כי הבחין כי רכבו של הנאשם גרם לרכבי ג'סטי וטרנזיט "לרדת מהכביש". (עמ' 13 לפרו') והוא ציין זאת בדוח פעולה, נ/1 שערך לאחר המרדף. בהמשך הדרך, בעת כניסה לעיקול בכביש, ביצע רכבו של הנאשם עקיפה של רכב משא ("בצבע לבן עם ארגז פתוח"), ובעקבות כך בלמה המשאית וירדה לשוליים. לאחר שעקף את המשאית, הבחין כי רכבו של הנאשם "נשאר בין המכוניות, הוא לא יכול היה להתקדם הלאה כי היו הרבה רכבים" (ע' 15).
זערור העריך כי המרדף בכביש 232 ערך כ - 7 עד 10 דקות, ולדבריו נמנע הוא עצמו מעקיפה בפס הפרדה רצוף, אולם נשאר בקשר עין עם רכבו של הנאשם גם בשעה שחצצו כלי רכב בין הניידת לבין רכבו של הנאשם (עמ' 17).
לדברי זערור הגיעו למחסום בצומת הודיה זמן קצר מאוד לאחר שהגיע אליו רכבו של הנאשם, וכי הוא וחכמון הוציאו את הנאשם מהרכב, ובמקביל הוצא מהרכב בנו של הנאשם על ידי שוטרים אחרים.
6. השוטר חכמון מציין בת/7, כי הבחין "בבירור" ברכבו של הנאשם שהיה לו קשר עין רצוף איתו, חרף העובדה כי הייתה זו אשמורת בוקר, ושררה עדיין חשכה.
"החשודים לא בחלו באמצעים ושני כלי רכב הסובארו ביצעו עקיפות מסוכנות, תוך חציית פס לבן רצוף והורדת רכבים מהכביש במקום שלא אפשר לרכבים לרדת לשוליים בשל תנאי הדרך". ובעדותו, ע' 19:
"הנסיעה שלו היתה מסוכנת מאחר והוא הוריד אנשים מהכביש ולא רק בגלל שעבר פס לבן, הוא עשה הכל כדי להעלם לנו, הוריד רכבים מהכביש, מי שמכיר את הכביש, זה כביש מסוכן מאוד שמספיק נסיעה שם ל - 40 קמ"ש ביום רגיל שאין אנשים על הכביש היא מסוכנת בכביש זה..." בחקירתו הנגדית אישר העד כי לא עקב אחר תנועת רכבו של הנאשם כל העת ועסק בדיווחים בקשר, ולא התמקד בסוג הרכבים ש"הורדו" מהכביש בעקבות נהיגת הנאשם. בשלב מסויים, הצליח הנאשם "לעקוף שני רכבים בפס לבן" ובעקבות כך נוצר מרווח בין הרכב המשטרתי לרכבו של הנאשם, והעד החליט לאחר שעברו "רבע ראשון" של כביש 232, להרפות מהמרדף כדי למנוע סיכון של כלי רכב אחרים שנעו בכביש. העד מציין כי הרכב המשטרתי עצמו נמנע מעקיפות בעת הגעה לקו הפרדה רצוף, וכי "הורידו הילוך" נוכח ההערכה כי כלי הרכב ייעצרו על ידי צוות המחסום.
7. מפקח סילאסי שהיה ראש הצוות השני, נקרא למסור עדותו מטעם
ההגנה. הוא העיד כי התבקש בקשר לבצע חסימה על כביש 232, כדי לעצור את תנועת רכבי הסובארו, בעת שנסע לעבר צומת גבעתי ברכב משטרתי סמוי, שהונח עליו פנס כחול, והוא והשוטר אליהו חבשו כובעי משטרה. במרחק של כקילומטר לפני הצומת, זיהה את הרכב המשטרתי הראשון נוסע בעקבות שני רכבי הסובארו המתקרבים. הוא החנה את רכבו בשוליים הימניים כיוון נסיעתו, במגמה להניח מחסום דוקרנים, ואולם לא הספיק להקים את המחסום נוכח התקרבותם אליו של שני רכבי הסובארו. הוא והשוטר אליהו סימנו לרכבים לעצור באמצאות פנסים, אולם הרכבים חלפו על פניו בלא לעצור, על אף שהיה ברור לו כי הבחינו בהם. לאחר מכן ביצע פנית פרסה, והצטרף למרדף כאשר הוא נוסע בעקבות הצוות הראשון, שעל רכבם היה פנס כחול, והשוטרים סימנו לכלי הרכב לפניו לעצור. הוא עצמו הפעיל מערכת כריזה בנוסף לאור כחול מהבהב, בניסיון שלא הועיל אף הוא, להביא לעצירתם של כלי הרכב הנמלטים.
בהודעתו נ/6, מציין העד כי בין שני רכבי הסובארו נסעו שני רכבי טרנזיט ומשאית, ובעקבותיהם הרכב המשטרתי הראשון. הוא הבחין כי
"במהלך כל הנסיעה מאיפה שפרססתי ועד צומת הודיה, שני הרכבים של הסובארו נסעו במהירות מטורפת תוך שהם עוקפים את הטרנזיות על קו לבן רצוף ובסיבובים, ומסכנים כל רכב שיכל לעבור מולם...במהלך הנסיעה של רכבי הסובארו הם חצו מספר פעמים את הקו הלבן הרצוף כדי לעקוף רכבים אחרים, לדעתי בידיעה שאנחנו לא נסכן חיי אדם כמו ש(ה)ם ואז הם יוכלו לפתוח פער ולהיעלם. המזל הוא שלא הגיע רכב מהכיוון הנגדי אחרת היה קורה אסון. רכבי הסובארו כל הזמן נדבקו לטרנזיות שהיו על הכביש כדי לעקוף אותן, ואילצו אותן לשנות מהירויות נסיעה ולהידבק לשוליים הימניים. אני גם נאלצתי לבלום מספר פעמים כדי לא להיכנס ברכב (המשטרתי) שנסע לפני" (בעניין זה, גם ע' 38 לפר')
.
העד הבהיר כי נסע במרחק של 50-70 מ' מכלי הרכב, וכי הוא והרכב המשטרתי שלפניו נמנעו מעקיפה בקו ההרפדה רצוף, ובשל כך הצליח הרכב הראשון להתרחק, ועקבותיו נעלמו. הוא הגיע אל רכבו של הנאשם - בעקבות הרכב המשטרתי הראשון - והשתתף במעצרו של הנאשם.
העד נחקר לעניין טענתו של זערור כי בעקבות דרך נהיגת רכבו של הנאשם נאלצו שני כלי רכב שהגיעו מהכיוון הנגדי לסטות לשולי הדרך, והעיד כי לא הבחין בכלי רכב מעין אלה, אם כי אינו שולל אפשרות כי הדבר אירע לפני שהצטרף למרדף, או בעת שביצע פניית פרסה, וכי נוכח מיקומו, מאחורי הרכב המשטרתי הראשון, ייתכן שלא הבחין בכך(ע'38). עם זאת הדגיש פעם נוספת כי "
אני די אחראי, ואם הייתי רואה רכבים הייתי מציין זאת. לא ראיתי רכבים אלא רק את המשאית ושני הטרנזיטים" (ע' 38).
8. השוטר אליהו ציין בהודעתו ת/8, כי כלי הרכב לא שעו לקריאות לעברם במערכת הכריזה, ו
"חצו פס לבן, וחזרו חזרה, כשראו שמגיעים רכבים מולם. הם ניסו לברוח מאיתנו." עוד ציין כי כלי הרכב הנמלטים
נסעו "במהירות גבוהה ואני לא יודע איך לא נפגעו אנשים, כי אתה לא יכול לזהות כלום מבחינת שדה ראיה והיה מאד חשוך". לדבריו, לא הבחין אם סיכנו כלי רכב אחרים בנהיגתם , שכן
"האירוע היה כל כך מהיר, הסתכלתי על הרכבים עצמם כדי לא לאבד קשר עין, ולא הבחנתי אם רכבים אחרים היו בסיכון".