הנאשם מואשם בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה.
עובדות שאין לגביהן מחלוקת
הן כי במאי 98 רכש המתלונן רהיטים בחנות בשם "בואנה נוטה בע"מ" בבני ברק, תמורת 7,685 ש"ח. הוא שילם עבור הרהיטים ב- 5 שיקים על סך 1,537 ש"ח כל אחד.
ההזמנה ותנאי התשלום ראה ת/5.
לטענת המתלונן שאינה מוכחשת על ידי הנאשם ומקבלת אישור בת/5, ות/3 - שני שיקים שחזרו ולא נפרעו, המתלונן התנה את ביצוע העיסקה במתן שיקים בילתי סחירים כדי שיוכל לעקוב אחרי פרעונם.
בת/5 נרשם על ידי מקבלת ההזמנה בחנות, הגב' שולה, אחותו של הנאשם, כי "הלקוח מתחייב בזאת ביום קבלת חדרי הילדים ישנה את שאר השיקים שנותרו , לסחירים" (בטעות נרשם במסמך שכירים - ר.ג.), ראה גם ת/3.
אין חולק כי 3 השיקים הראשונים נפרעו, השלישי חזר והמתלונן שילם תמורתו במזומן, ואילו שני השיקים האחרונים, ת/3 לא נפרעו ובוטלו על ידי המתלונן.
הרהיטים סופקו למתלונן באוגוסט 98' וכשהובאו לביתו נתגלו בהם, לדבריו, פגמים, הוא הפנה תשומת לב לפגמים שמצא מיד עם הבאת הרהיטים, ראה ת/6 וחוות דעת שמאי - ת/7.
הנאשם טוען כי הנזק נגרם על ידי הלקוחות, אך מאשר בעדותו כי הסכים להחליף חלק מהפריטים לאחר שיקבלם מחו"ל וכן היה עליו לספק עוד שידה. החלקים הפגומים לא הוחלפו והשידה לא סופקה, מאחר והעסק נקלע לקשיים כלכליים והחנות נסגרה.
המתלונן טוען שלא עמד בהתחייבויותיו לפי ת/5 בשל הליקויים בסחורה שסופקה לו.
בשיקים, ת/3, נעשה תיקון בכתב יד והוספו המילים "לפקודת בנסקי" כשבמקור הופיע "שלמו ל- בואנה נוטה בע"מ".
המחלוקת היא בשאלה מי עשה את השינוי בשיקים
: לטענת הנאשם, המתלונן הוזמן על ידו לחנות ושינה את השיקים לסחירים באופן המופיע בהם ואילו המתלונן טוען שהשינוי נעשה שלא על ידו ובלא הסכמתו.
הנאשם מאשר שהוא זה שהכניס את השיקים לבנק, לדבריו אחרי שהמתלונן הסב אותם לסחירים.
לימים, משלא תוקנו הליקויים, המתלונן ביטל את שני השיקים. לעניין זה ראה התכתבות בין המתלונן לנאשם ת/8 - ת/10.
עובדות נוספות שאינן שנויות במחלוקת:
השיקים, ת/3, הופקדו בבנק הבינלאומי הראשון ובסוף שנת 98' ננקטו נגד המתלונן הליכי הוצל"פ - ראה ת/11. לדברי המתלונן, לאחר שהוברר שמדובר בשיקים מזויפים, ההליכים הופסקו, והוא התלונן במשטרה. התיק נגנז תחילה, אך נפתח שוב בעקבות ערר שהגיש המתלונן על גניזתו.
המתלונן הוא איש משטרה, אך לדבריו אין כל קשר בין עובדה זו להתנהלותו בפרשה. ההגנה טוענת שהמתלונן ניצל את מעמדו ומצביעה על שני מזכרים הנושאים את הלוגו של המשטרה, על גביהם רשם פניות לצילום חומר. לטעמי אין בדברי ההגנה כל ממש, ומקובלים עלי דברי המתלונן שרישום הבקשות על גבי המזכרים נעשו בתום לב.
פרשת התביעה כוללת גם חוות דעת של הגב' סימה אנקונה - ת/12, עובדת המעבדה לבדיקת מסמכים במטא"ר. על פי ממצאיה, לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין המסמך שבטעון - השיקים - לבין דוגמאות כתב ידו של המתלונן, ונמצאה התאמה, ברמת הסבירות בלבד, בין דוגמאות כתב ידו של הנאשם לכתב היד שבשיקים (ראה דפי עבודה - ת/4, ת/13, ת/14)
להגנה טענות כנגד הדוגמאות שמסר המתלונן להשוואת כתבי היד. לא מצאתי ממש בטענה זו שכן המומחית העידה כי די היה לה בדוגמאות - ת/4 שקיבלה מהמתלונן.
אומר כבר עתה כי אני מקבלת את חוות הדעת ת/12 הקובעת במידת וודאות גבוהה וחד משמעית שכתב היד על השיקים ת/3 (הרשום לפקודת בנסקי), אינו של המתלונן. נכון שלגבי הנאשם הקביעה אינה חד משמעית.