החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק
מבוא ופתח דבר
עסקינן בהכרעת דין מתוקנת /חדשה שניתנת לאחר דיון מחודש שקוים בהוראת ערכאת הערעור שביקרה ובטלה את הכרעת הדין הקודמת שניתנה ע"י הח"מ בה זוכה הנאשם מכל שיוחס לו בכתב האישום (גניבה -עבירה על הוראות סע' 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, זיוף מסמך עבירה על הוראות סע' 418 לחוק הנ"ל , שימוש במסמך מזויף ,עבירה על הוראות סע' 420 לחוק הנ"ל, וניסיון לקבל דבר במרמה עבירה על הוראות סע' 415 לחוק הנ"ל ) מחמת הספק .
ערכאת הערעור הורתה לח"מ לשמוע את טיעוני הצדדים ,לבחון , לקבוע ממצאים, ולפסוק בשאלות הבאות בלבד :
1.האם עובדתית הצ'קים שנמסרו ע"י המתלונן לחזקת חברתו של הנאשם נמסרו לצורך תשלום המע"מ בעתיד כגרסת המתלונן או לביטחון (ביטחון גורף או נקודתי) בלבד כגרסת הנאשם.
2.האם הנאשם סבר, בתום לב ובכנות שהצ'קים אכן נמסרו לו לביטחון בלבד.
3.האם הנאשם סבר בתום לב ובכנות שהמילה /האותיות / הכיתוב / הרשום בצ'קים הוא "בע"מ " ולא "מע"מ " .
4. להתייחס ,על פי שיקול דעתו של הח"מ ליתר הטענות שהעלה כל צד בסיכומיו.
(ראה הכרעת הדין של ערכאת הערעור עמ' 7 ש' 4-10 כולל ).
האם עובדתית השיקים שנמסרו ע"י המתלונן לחזקת חברתו של הנאשם נמסרו לצורך תשלום המע"מ בעתיד כגרסת המתלונן . או לביטחון (ביטחון גורף או נקודתי ) בלבד כגרסת הנאשם.
מ ת/1 הודעת הנאשם שנגבתה ב4.6.01 ומת/ 2 דווח העימות בין הנאשם למתלונן עולה לעניין זה כי:
1. בין הנאשם למתלונן היה /יש סכסוך עסקי ממושך וענף בגין סכומי כסף שעל המתלונן היה לשלם לנאשם וחברתו .(ת/1 עמ' 1 ש' 14-28 כולל וגם בהמשך ).
2. המתלונן מסר לנאשם "לאחר דין ודברים.. ארבעה או חמישה שיקים חתומים של החברה שלו
,והשאיר רשום את המילה "בע"מ (ההדגשה שלי ח.א )
כדי שאוכל לגבות אותם "( ת/1 עמ' 2 ש'1-3 ודו"ח העימות ת/2 עמ' ועמ' 2 "יעקב (הנאשם) : אתה השארת לי ארבעה או חמישה שיקים פתוחים שהם היו חתומים על ידך או ע"י צפורה ועם המילה "בע"מ ,ואני מלאתי הצורפים סכום ותאריך
.
איציק (המתלונן): לא השארתי לך שיקים שכתוב עליהם בע"מ מעולם" ובהמשך, המתלונן אישר כי בעבר השאיר בחזקת הנאשם שיקים לביטחון שלא נפרעו .לפני 10 שנים ואף במועדים יותר קרובים . המתלונן מבליע זאת אך מאשר זאת לאחר שהוא מעומת לעניין זה עם הנאשם ומתרץ את ההבלעה בבלבול (ראה עמ' 4 לת' 2 דווח העימות ). יצוין כי ערכאת הערעור בפסיקתה . הורתה לח"מ לא להיזקק לקביעה מחודשת ולהשאיר על כנה כממצא עובדתי מוסכם את הקביעה כי המתלונן רשם את הכיתוב "מע"מ" וכי הוא, המתלונן, לא עשה כל שינוי בכיתוב הנ"ל.(ראה עמ'7 ש' 1-2).
קרי, היה נהיר לנאשם ונהיר למתלונן כי זה, המתלונן, צריך לגבות את דיבוריו באשר לכיסוי החובות גם במעש, קרי, בטחונות, כפי שנהגו בעבר הנאשם והמתלונן זה עם זה בדרך התנהלותם העסקית, ולשניהם היה ברור כי יחסיהם העסקיים רוויים אי הבנות ומחלוקות כספיות בהן הנאשם לרוב הזוכה והמתלונן החייב, ושאין חולק כי הנאשם מוכן היה למצות כל דרך לישוב כל הטעון יישוב ביניהם (בוררות, דין תורה, תביעות אזרחיות וכיו"ב), מה גם שבעבר מסר המתלונן לנאשם צ'קים לביטחון. (ראה המצוין בפירוט בהמשך).
3. לימים, משהמחלוקת לא יושבה, ולשיטת הנאשם, המתלונן נישאר עם חובותיו לו ופרט למלל לא נעשה דבר. התעשת הנאשם .ועשה שימוש בשיקים הנ"ל שהופקדו בשעתו בחזקתו ,שימוש מוסכם מראש (הצגתם לפירעון ) ,המושתת על הסכמתו וידיעתו של המתלונן ,שניתנו זה מכבר
. כך לשיטת הנאשם, (למצער במשתמע באופן ברור) מהודעתו
.(ת/1 עמ' 2 ש' 9- 15 ודבריו של הנאשם ,ותגובת המתלונן בד"וח העימות עמ' 1 "יעקב : בטלפון התקשרתי איליך ואמרתי לך שאני הולך להפקיד את הכסף ולפני זה אמרתי לך בא נלך לבוררות .. לשון אחרת , גם בהסתמך על התנהגות נקודתית זו ניתן למצוא יותר משביב להתנהגות תמת לב כשהנאשם מאמין שהדבר , ההפקדה מבוצעת בהסכמה גורפת ,או למצער הסכמה נקודתית שבשתיקה ,של המתלונן לעניין זה.
איציק (המתלונן: "לא זוכר"). עסקיהם היו כרוכים זב"ז ואף השניים נזקקו/חלקו/קבלו שירותים מרואה חשבון משותף, ולימיים מצא המתלונן (כך לשיטתו ) שהרו"ח לא נוהג עימו כשורה ופועל, לשיטתו, ביושרה, באמינות ובמקצועיות כפי שהאמין וציפה ממנו שיפעל, אך, מאידך , לא טרח להתלונן על כך או למחות על כך.
ולשאלת החוקר המעמת השיב כי: "זה ברח לי מהראש..." (עמ' 3 לת/2 דו"ח העימות). בהמשך דו"ח העימות יש מוליכים להתנהלות תמוהה ולא עקבית של המתלונן שלא טורח לממש את זכויותיו, וזאת לאחר ששוכנעתי מכל שהונח בפני כי המתלונן יודע כיצד לנהל ולהתנהל בתבונה בעסקיו. ראה דרך התנהלותו בנושא מיצוי בירור הסכסוך וסיומו (רצף של השהיות, הימנעות מבוררות ולכאורה השתהות פרוצדוראלית יזומה במיצוי בירור ההליכים שהוא המתלונן יזם בהליך לבר משפטי, ב"דין תורה".
לשון אחרת, מכל שתואר עד כה וכפי שיפורט גם בהמשך, לכאורה, בוצעה לאורך התבררות הסכסוך האזרחי "הונאת דברים" (כמובנה במשפט העברי) ולא ע"י הנאשם. (קרי, סביר ביותר כי פיו וליבו של המתלונן לאורך כל מגעיו ויחסיו העסקיים עם הנאשם וחברותיו לא היו שווים.).