בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 20.3.03, החל משעה 17.00 ואילך, או במועד אחר סמוך לכך, הטריד הנאשם מינית את ש.כ. (להלן: המתלוננת), ילידת 1981, שעבדה כמלצרית במסעדה, בהנהלתו של הנאשם, בשם "חומוס בזל", ברח' אשתורי הפרחי, בתל אביב (להלן: המסעדה), בכך שאמר לה שהינו חושב שהינה סקסית ושבחורות קטנות הן סקסיות, בכך ששאלה על בני זוג שהיו לה בעבר ובאיזה גיל החלה לקיים יחסי מין.
המתלוננת, על פי הנטען בכתב האישום, ענתה לנאשם כי שאלותיו מביכות אותה ואינן נעימות לה והנאשם השיב כי מוצא חן בעיניו לראותה נבוכה, תוך שהוא מחכך את רגליו ברגלה ונגע בירכה.
בהמשך הטריד הנאשם את המתלוננת מינית, בכך שאמר לה שהינו אוהב את שפתיה: "ותדליקי לי סיגריה" כי הינו אוהב לראותה מדליקה סיגריות וכן אמר לה שנראה לו מעניין לשכב עימה, ושצריך להרטיב את חולצתה כדי שתהיה שקופה. משהדליקה סיגריה עבורו, נטלה ממנה, תוך שנגע בשפתיה של המתלוננת. כל זאת בעת שהמתלוננת הראתה לו כי אינה מעוניינת בהתייחסויותיו האמורות.
בגין כך יוחסה לנאשם מלכתחילה עבירה של הטרדה מינית על פי סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח - 1998 (להלן: החוק).
הנאשם מכחיש את המיוחס לו בעובדות כתב האישום וטוען כי אכן ניהל שיחה ממושכת עם המתלוננת, באותו ערב, אך לא היה בדבריו אליה כל סממן של הטרדה מינית, וכי לא נגע במתלוננת בהיבט מיני כלשהו ומדובר בעלילת שווא כלפיו.
בתום שמיעת ראיות התביעה תוקנה הוראת החיקוק, לבקשת התביעה, ברשות בית המשפט ויוחסה לנאשם גם עבירה על פי סעיף 3(א)(6)(ג) לחוק וזאת בשים לב לכך שלא היה חולק על כך כי בין הנאשם למתלוננת היו יחסי עובד ומעביד, שאז אין צורך כי יוכח כי המטריד הביע התנגדות להטרדה המינית.
ב"כ הנאשם, עו"ד דחוח, ביקש בעקבות התיקון, אותו התרתי כאמור, ולו התנגד, כי תינתן לו הרשות לחזור ולהזמין לעדות את המתלוננת וכן את ע"ת 3 עינת ש., חברתה של המתלוננת, בטענה כי חקירתן נחוצה שוב נוכח התיקון הנ"ל. נעתרתי לבקשה, אלא שבהמשך הודיע הסנגור כי הינו חוזר בו מבקשתו ואינו רואה טעם בהשלמת חקירתן של עדות אלו, כפי שביקש מלכתחילה. יוער בהקשר זה כי הן המתלוננת והן ע"ת 3 נחקרו בחקירה נגדית מקיפה, על ידי הסנגור ולא היה בתיקון המבוקש, בהוספת הוראת החיקוק כאמור, שאושר, לקפח מהגנת הנאשם, בשים לב לאמור לעיל ובשים לב לכך שעובדות כתב האישום נותרו בעינן ולא שונו כהוא זה.
בעדותה פרטה המתלוננת אחת לאחת את ההתרחשויות הנוגעות לכתב האישום. עלה כי התקבלה לעבודה במסעדה כשבועיים לפני התרחשות האירועים נשוא כתב האישום וכי דובר היה בערב גשום, טרם ההתקפה של ארה"ב בעיראק, כך שתנועת הלקוחות הינה דלילה.
על כן וביושבם לבד במסעדה, כששני עובדי המסעדה שהועסקו במטבח נותרו שם, הזמינה הנאשם לשבת עימו, על מנת ועל פי דבריו כלפיה "שיתוודעו זה לזה".
תוך כדי השיחה שנסבה על משפחתה ועליה שאל הנאשם אם היה לה חבר ומשהשיבה בחיוב התנהלו הדברים מכאן ואילך, לגרסתה כדלקמן:
"החל לשאול אותי באיזה גיל התחלתי להזדיין, ככה הוא ניסח את הדברים. אמרתי לו שזה ממש אישי ואני לא רוצה להגיד לו, לא עניתי לו, אמרתי לו שזה לא נעים לי והוא המשיך לשאול שאלות בסגנון. שאל אם אני מעשנת גראס, אמרתי לו שלא, אמר לי חבל, זה דווקא כיף בשביל להזדיין. הוא שאל אותי אם אני חושבת שאני סקסית, אמרתי לו שכל הזמן אני אומרת לו שזה לא נעים לי, שלא ידבר איתי ככה, שאני נמצאת במצב מאד גדול של מבוכה, שזה מביך אותי והוא אמר שהוא נהנה לראות אותי נבוכה ושהוא חושב שבנות קטנות כמוני הן סקסיות והן רוצות להתבלט. גובהי 1.55 לערך. אמר לי שהוא אוהב את השפתיים שלי וביקש שאדליק לו סיגריה. הוא נגע לי בשפתיים. בשלב מסוים, שם יד על הירך שלי, אני הדלקתי לו סיגריה בצורה הכי לא נוחה. הדלקתי את הסיגריה באופן רגיל לגמרי. לקחתי סיגריה, שמתי בפה והדלקתי לו, כך אני חושבת. היתה לי חולצה לבנה והוא אמר שצריך להרטיב לי את החולצה כדי שתהיה שקופה והוא חושב שיהיה מעניין לשכב איתי. כל הזמן אני אומרת שלא נעים לי, שיפסיק שהוא מביך אותי. הוא שאל אם יש לי חבר, אם היה לי חבר, אמרתי לו שהיו לי 4 חברים, אבל לפני גיל 16 אני לא מחשיבה. שאל אותי למה, כי מאז שאני רק התחלתי להזדיין". (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-4).
טרם סגירת המסעדה הציע לה הנאשם: "לבוא ולטייל איתו עם הכלב שלו" והיא סירבה לכך. אירועים אלו התרחשו ביום ה' בשבוע ולמחרת התייצבה המתלוננת לעבודתה וכך עשתה ביום א' שלאחריו, כאשר לדבריה חשה כי הנאשם שינה באחת מיחסו אליה לעומת השבועיים שקדמו לאותה שיחה, עת תפקדה היטב בעבודתה והשמיע כלפיה צעקות וגערות לפיהן הינה עובדת: "כמו אוטיסטית".
היא חשה בלבול רב ולא ידעה כיצד להגיב למצב הדברים החדש שנוצר לאחר אותה שיחה עם הנאשם, כשהיא חשה ששינוי יחסו אליה נוגע להתחמקותה מפניו במהלך השיחה ולאחריה, מה גם שהיתה זקוקה עד מאד לכספים מעבודתה במסעדה. עוד הוסיפה כי: "המלצרית השניה (המדובר בעדת הגנה 3 ענת ק. שלעדותה אדרש עוד בהמשך), ישר זיהתה את זה עלי. שאלה אותי מה קרה. אמרתי לה את לא יודעת מה קרה אתמול. היא אמרה לי אני יודעת...היא הבינה בדיוק על מה דיברתי. הייתי מאד מבולבלת" (עמ' 5, שורות 13-10). ביום א' ארעה תקרית בינה לבין לקוחה, על רקע מחאתה של המתלוננת על תשר זעום שהשאירה אותה לקוחה, כשמסתבר כי המתלוננת פנתה והלכה אחריה על מנת להחזיר לה, מתוך מחאה, את דמי התשר, בסכום של שקל אחד, שאז הנאשם החל לצעוק עליה כי כך אין מתנהגים בפני לקוחות והיא ענתה לו: "שהוא לא יכול לא לשלם למלצריות שלו וגם להטריד אותן מינית" (עמ' 6, שורה 1). על כן התפטרה מעבודתה ופנתה בתלונה למשטרה.
בחקירה הנגדית עמדה המתלוננת על פרטי תלונתה במלואם והיא אישרה כי באותו ערב ביצעה תנועות קראטה, שנידמו כריקוד, מול פני הנאשם, אלא שהדגישה כי לא היה בכך כדי להפגין ארוטיות ומיניות כלשהי אל מול הנאשם וכי זו דרכה. לעניין זה יש לציין כי בחקירתו הראשית אישר הנאשם כי אכן לא ראה באותן תנועות קראטה באותה עת שהתבצע מעשה ארוטי כלשהו כלפיו. כהגדרתו: "לא ממש לא" (עמ' 41, שורות 20-19).
עוד מסרה המתלוננת בחקירתה הנגדית, כי חשה עלבון רב וכעס רב על התנהגותו של הנאשם כלפיה ועל היחס המשפיל שהיה מנת חלקה, לאחר השיחה וכי לאחר אותו אירוע, שחל כאמור ביום ה', פנתה עם חברותיה לפאב, בתל אביב, שם שהתה עד שעות הבוקר המוקדמות. כן אישרה כי שיתפה את הנאשם, במהלך אותה שיחה, בנושאים אישיים הנוגעים לה ועשתה ככל יכולתה להסיט את הנאשם מפניותיו שנשאו אופי מטריד מינית כלפיה, בין השאר כשיזמה שיחת טלפון לאחותה ולחברתה עינת ש. (ע"ת 3), ובמצב דברים שנוצר ולאור כפיפותה לנאשם חשה שאין ניתן לקטוע את הדברים על ידי מעבר פתאומי לשולחן אחר, אלא שחזרה וניסתה להבהיר לנאשם על ידי אמירות מפורשות כי שאלותיו, בעלות הגוון המיני, פוגעות בה ואינן לרוחה. כן מסרה בחקירתה הנגדית כי הינה עומדת על נכונות גרסתה המופיעה בהודעתה במשטרה (עמ' 9, שורות 15-10) כשבהודעה זו פרטה גם בדבר חיכוך רגלו של הנאשם ברגלה (ס/2, עמ' 2, שורה 1).
המתלוננת שללה מכל וכל כי פנתה לעדת הגנה 3, ענת ק., שעבדה אף היא כמלצרית במקום, כאמור והציעה לה להצטרף אליה לתלונת כזב לכאורה נגד הנאשם על מנת: "שיעשו הרבה כסף" (עמ' 18, שורות 19-18).
עוד חזרה וציינה את תחושת הבלבול וחוסר האונים שהיו מנת חלקה במהלך השיחה ולאחריה ואמרה לחברותיה כי היא חשה מבולבלת ואין היא יודעת מה עליה לעשות, הגם שהחוויה שעברה היתה מלכתחילה נהירה לה כהטרדה מינית והשפלה (עמ' 19, שורה 22 ואילך).
על כן, שיתפה את חברתה עינת (ע"ת 3) ואת אחותה ודודתה באירועים שעברו עליה והתחבטה בינה לבין עצמה אם לחזור לעבודה, שהיתה נחוצה לה עד מאד. עוד אישרה כי נגעה בכתפו של הנאשם לאחר שביקש ממנה להכין עבורו קפה, באותו ערב. בנוסף טענה כי עובר לאותה שיחה נהג הנאשם ללטפה על ראשה והיא ראתה בכך משום: "אווירה של פלירטים" של הנאשם כלפיה, כהגדרתה בהודעתה במשטרה, אלא שלצד אותם גילויים אבהיים נהג הנאשם גם לנצל מעברים צרים במסעדה כדי להתחכך בה ולא על דרך המקרה (עמ' 22, שורות 3-2 וכן הודעת המתלוננת ס/2, שורות 6-5). המתלוננת עמדה על טענתה כי הנאשם לא חדל מלעשות שימוש במילה "להזדיין" בפניותיו אליה באותה שיחה.
חברתה של המתלוננת ע"ת 3, עינת ש., מסרה בעדותה כי משהתקשרה למתלוננת, בהיותה במסעדה, באותו יום ה', נשמעה המתלוננת "מוזר" ושלא כהרגלה. והוסיפה בקול שקט כי אינה יכולה לדבר כעת וכי: "כל הזמן הוא מטריד אותי". לאחר מכן נפגשו באותו ערב והמתלוננת הוסיפה פרטים על השיחות בינה לבין הנאשם ששאל שאלות אינטימית למרות מחאותיה וכי המתלוננת נראתה נסערת עד מאד, חסרת אונים ועצובה. העדה הביעה דעתה בפני המתלוננת, כששמעה ממנה על פרטי השיחה, כי אכן מדובר בהטרדה מינית. כן מסרה כי המתלוננת היתה משוכנעת בכך שהוטרדה מינית, אך התקשתה להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה אל מול מעבידה בעקבות כך ונדרש לה זמן לעכל את הדברים עד תומם ולפעול כפי שפעלה יומיים לאחר מכן (עמ' 24-23).