הכרעת דין בתיק פ 5851/02

1.         הנאשם מואשם בכתב האישום בעבירה של תקיפה חבלנית בכך שבתאריך 4.10.01 סמוך לשעה 14:00 הגיע למכון לטיפולים קוסמטיים "אילת החן" (להלן: המכון), חטף מעובדת המקום אירית זהוט (להלן: המתלוננת) מכשיר לייזר ששימש אותה בעבודתה וכשניסתה למנוע ממנו לקחת את המכשיר היכה אותה במכת אגרוף חזקה בכף ידה הימנית וכתוצאה מכך נגרמו לה כאבים ונזקקה לטיפול רפואי, כולל השמת היד בגבס.

2.         לשם הוכחת עובדות כתב האישום מבקש ב"כ המאשימה להסתמך על עדותה העיקרית של המתלוננת, על אימרה במשטרה של עדת ראיה הילה יהודה שנכחה כמטופלת בעת הארוע וסומנה ת/5 וכן על תעודות רפואיות ת/3, ת/4.

            הנאשם נחקר תחת אזהרה ביום 24.10.01 ובהודעתו (ת/1) הכחיש שתקף את המתלוננת וטען  שבהיותו שותף במכון הוא הגיע למקום והוציא מהמכון כדין את מכשיר הלייזר  וזאת עפ"י הסדר בעל תוקף משפטי לפיו המכשיר ימסר לרשותו 3 ימים בשבוע לצורך עבודה במכון שבקריות שבבעלותו. עוד אמר בהודעתו כי המתלוננת ניסתה להתנגד ללקיחת מכשיר הלייזר בנימוק שעליה לסיים העבודה עם מטופלת וניסתה למשוך  ממנו את המכשיר בחוזקה אך לא היתה מצידו כל אלימות כלפיה.

3.         להלן תמצית עדותה של המתלוננת:

א.         המתלוננת עבדה במקום כשנה עד ליום הארוע והכירה את הנאשם כשותף במכון יחד עם אחרת ששמה איילת וניתן להגדיר הנאשם כמעביד שלה ובאותה עת המכון היה בהליך של פירוק שותפות ולכן התקשרה בטלפון לאיילת להודיע לה שהנאשם הגיע לקחת את המכשיר והיא אמרה שלא לתת לנאשם לקחת את המכשיר.  

ב.         הנאשם לקח את המכשיר המותקן על גלגלים והוציא אותו במסדרון לעבר הדלת החיצונית (ראה שרטוט ת/2) ואז תפסה בידיות החלק העליון של המכשיר כדי לעצור מבעדו לקחת את המכשיר ובתגובה הניף הנאשם אגרוף ידו מלמעלה לעבר היד שלה שהחזיקה בידית המכשיר ונתן לה מכה על גב כף היד. היא עזבה את המכשיר והוא יצא עם המכשיר מהמכון.

ג.          כתוצאה מהמכה היו לה כאבים וכן אודם ונפיחות ביד והראתה זאת למטופלת. בינתיים הגיעה איילת למקום ולקחה אותה לחדר מיון של בית חולים כרמל שם חבשו לה את היד עם סד ושוחררה.        

4.         עדת התביעה הילה יהודה סיפרה בעדותה בבית משפט כי אמנם ראתה את הנאשם תופס את מכשיר הלייזר ואת המתלוננת מתנגדת לכך, אך לא ראתה שהנאשם הרים יד על המתלוננת בסתירה לגירסתה באימרתה במשטרה כי ראתה שהנאשם נתן למתלוננת מכה חזקה על היד שלה כדי לשחרר את המכשיר. בכך שונה עדותה בבימ"ש בפרט מהותי מאימרתה במשטרה מיום 4.10.01 ולפיכך הוצגה אימרתה כראיה קבילה וסומנה ת/5.

בחקירתה הנגדית אישרה ע.ת. הילה יהודה כי מאוחר יותר בתאריך 1.12.02 שלחה למשטרה מכתב תחת הכותרת "ביטול עדות" שהוצג וסומן נ/2 ובמכתב זה ביקשה לחזור בה מאימרתה ת/5 מפני שאמנם היתה נוכחת בזמן הארוע במכון אך לא ראתה דבר ועדותה הקודמת במשטרה היתה מבוססת על דברים שסיפרה לה המתלוננת ובאותו זמן היתה מטופלת אצלה באמצעות מכשיר הלייזר וחששה שאם לא תשתף עימה פעולה יפגע הדבר בהמשך הטיפול ובעת כתיבת המכתב נ/2 היא כבר אינה מטופלת במכון  ולכן מצאה לנכון לבטל את העדות.

5.         הנאשם בעדותו בביהמ"ש חזר על גירסתו במשטרה והסביר כי במועד הארוע הוא היה בהליכי פירוק השותפות עם איילת אדרי במכון הנדון לטיפולים קוסמטיים   והגיעו להסדר שמכשיר הלייזר ישמש 3 ימים בשבוע את מכון "איילת החן" שבחיפה  ו- 3 ימים בכל שבוע בסניף שבקריות שהוא מתפעל אותו והסדר זה קיבל תוקף של צו בימ"ש .

            לדבריו איילת השותפה לא עמדה בהסדר ולא מסרה לרשותו את המכשיר למשך 3 שבועות רצופים וביום הארוע הוא הגיע למכון כדי לקחת את המכשיר בהתאם להסדר ונתקל בסירוב של המתלוננת למרות שהוא מעביד שלה. לטענתו היא החזיקה בצד אחד של המכשיר כשהוא מושך לכיוון דלת היציאה, אך לא תקף כלל את המתלוננת.

6.         לאחר ששקלתי עדותה של המטופלת ע.ת. הילה יהודה אני מחליט להעדיף את גירסתה בביהמ"ש על פני הדברים שאמרה באימרתה במשטרה ת/5.

            שוכנעתי עפ"י הנסיבות של מתן האימרה, התנהגות העדה במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט כי הגירסה בעדותה של ע.ת. הילה יהודה בביהמ"ש היא הנכונה  ואני מעדיף אותה על פני הדברים שבאימרתה במשטרה ת/5. העדה נתנה הסבר אמיתי כי שוכנעה ע"י המתלוננת למסור באימרתה במשטרה דברים שלא ראתה בעיניה ועשתה בכך רצונה של המתלוננת ומחשש שאם לא תעשה כן יפגע הדבר בהמשך הטיפול שלה במכון. שוכנעתי כי אמנם היתה בעת הארוע במכון ובחדר הטיפולים, אך משם לא יכלה לראות כלל את הנעשה במסדרון בעת שהנאשם גרר את מכשיר הלייזר על הגלגלים ומכל מקום לפי הנסיבות שתוארו באותה עת גבה של המתלוננת היה מופנה לעבר דלת חדר הטיפולים והסתיר מהמטופלת את הנעשה בשטח.

            אין מחלוקת כי המתלוננת הגיעה למשטרה למסור עדותה לארוע יחד עם המטופלת (ע.ת. הילה יהודה) ובכך גם ניתן לקבל דבריה של המטופלת כי המתלוננת שיכנעה אותה להעיד שהנאשם תקף במכת אגרוף על ידה של המתלוננת מבלי שהמטופלת ראתה זאת בפועל.

7.         בנסיבות אלה, שהחלטתי להעדיף עדותה של ע.ת. הילה יהודה בביהמ"ש על הגירסה שאמרה באימרתה במשטרה (ת/5), עדותה של המתלוננת היא בגדר עדות יחידה במשפט ועפ"י הכללים בדיני הראיות יש מקום לאזהרה עצמית של השופט אם ניתן לבסס הרשעה על סמך עדותה היחידה של המתלוננת ולאחר שעשיתי כך אני סבור שאין לקבוע ממצאים עפ"י עדותה היחידה של המתלוננת כפי שיפורט להלן.

            נמצאו סתירות בעדות המתלוננת, בפרטים מהותיים וגם בדברים שוליים, הפוגמים באופן משמעותי במהימנותה ובגירסתה ואין מקום לפרטם כי רבים הם. הסתירות הן פנימיות במהלך עדותה וגם ביחס לאימרתה במשטרה ובנוסף מסרה בעדותה פרטים שלא נמסרו במשטרה והם בגדר פרטים מגמתיים ועדות כבושה שפוגמים במהימנותה.

            מאידך, גירסתו של הנאשם עיקבית, יציבה ומהימנה ולא נסתרה גירסתו כי אמנם משך את מכשיר הלייזר על גלגליו בניגוד לרצונה של המתלוננת , אך עשה זאת בזכות ובדין ולא היה שימוש בכח בלתי סביר לצורך מטרה זו ולא הוכח מעל כל ספק סביר כי היתה אלימות או תקיפה כלפי המתלוננת.

8.         עפ"י מכלול הראיות שהובא בפני, אני מגיע למסקנה שאין מקום לקבוע ממצאים ולבסס הרשעה על יסוד עדות יחידה של המתלוננת והתביעה לא הוכיחה בודאות כנדרש במשפט פלילי כי הנאשם היכה את המתלוננת.

            נראה כי הארוע שבפנינו היה במסגרת סכסוך בין שותפים על פירוק השותפות במכון וחלוקת השימוש במכשיר הלייזר בין שני סניפים של השותפות עפ"י צו בית משפט.