כ ל ל י
האירועים נשוא כתב האישום (להלן: "
כתב האישום"), אירעו אי שם באמצע שנת 1998. ראוי לציין שכתב האישום הוגש ב- 27.09.05 הוא השלישי המובא בפני בית המשפט בעניין זה. שני קודמיו (האחד הוגש ב- 2003 והשני ב- 2004) נמחקו מחוסר איתור.
על פי כתב האישום ב-13.05.98 מכר יעקב אבירם (להלן:
"הנאשם") לחברת ספרי חמד בע"מ מבני ברק (להלן: "החברה" רכב מסחרי מסוג רנו אקספרס מ.ר. 5515906 (להלן:
"הרנו" ו/או
"הרכב"), שקיבל בהשאלה מגיל שיריון (להלן:
"שיריון" ו/או
"המתלונן"), בלי שהיה מוסמך לעשות כן תוך שימוש במסמך מזויף.
לנאשם מיוחסים זיוף מסמך לשם קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיפים 415, 418 ו - 420 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, (להלן: "
החוק").
בישיבת ההקראה שהתקיימה ב- 4.12.2005 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. לנוכח חומרת העבירות ומצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, מונתה עו"ד כריסטינה עסאד-חילו מהסניגוריה הציבורית לייצג את הנאשם (להלן:
"הסניגורית")
הראיות
התביעה - התובע עו"ד מרציאנו העיד שלושה אזרחים ושני אנשי משטרה. האזרחים:
המתלונן (עמ' 4- 26),
חיים איכנוולד, בעלים ומנהל החברה הקונה (עמ' 41 - 49), ו
עו"ד גילי פרידמן (ת/3 ועמ' 27- 29). אנשי המשטרה:
רס"מ ועקנין חקר את הנאשם ב- 25.06.00 חקר את הנאשם תחת אזהרה גבה הודעתו ת/4, וערך מזכר ת/5.
פקד שוקרי שערך את המזכרים ת/6, ת/7, ת/8 ו - ת/9 וגבה הודעה נוספת מהנאשם ת/10. בהסכמת הסניגורית הוגשה הודעתה של
פזית נגר פקידה בבנק הדואר מיום 21.11.01 - ת/1, ותעודת עובד ציבור, שחתומה עליה
דפנה מהלל על נספחיה ת/2 א-ד.
ההגנה - לאחר שנדחתה טענתNO CASE (החלטה בעמ' 51 לפרוטוקול), העידה הסניגורית עו"ד חילו, את
הנאשם (עמ' 52-72) ואת
אסף דהרי (עמ' 77-83), שהיה עובד שכיר בשירות הנאשם בתקופה הרלוונטית. הסניגורית הגישה במהלך המשפט את שתי ההודעות שמסר המתלונן הראשונה נ/1 התלונה שהגיש נגד הנאשם ביום 16.06.98, השניה - נ/2 חקירה שנחקר תחת אזהרה ביום 20.07.98. מזכר מיום 16.07.98 שכתב החוקר
רס"ר טוביה פלר נ/3, חשבוניות המאשרות תשלום עבור פרסום מודעות בעיתון מעריב בתאריכים 27.03.98 ו - 24.04.98, נ/5א-ב קטעים מלוח מעריב בהם פורסם למכירה רכב מסוג "רנו אקספרס" עם מספר הטלפון הנייד של הנאשם נ/6א-ח, ותעודת רישום ממרשם האוכלוסין מתאריך 18.09.06 לפיה כתובתו הרשומה של הנאשם היא רח' אפשטיין 32 חדרה נ/7.
החומר שבפני מצריך התייחסות לנושאים כדלקמן:
1 הנאשם המתלונן וההכרות שביניהם
1
(1)
הנאשם יליד 1953, היה בעבר איש עסקים ובעלים של חברות להסעים ולהשכרה (עמ' 52 ש' 6). למרבה הצער עסקיו של הנאשם קרסו (עמ' 52 ש' 9 -11) לפני האירועים שבדיון. בתקופה הרלוונטית מצבו הכספי של הנאשם היה קשה (עמ' 67 ש' 20). הוא עסק לפרנסתו, בין השאר, בתיווך מזדמן בעסקאות מכירת רכב כנגד עמלות (עמ' 52 ש' 18).
1
(
2)
המתלונן יליד 1972, התחיל בראשית שנות העשרים לחייו בסחר בכלי
רכב משומשים וכך הכיר ב-1995 את הנאשם. המתלונן הצעיר, נהנה לשוחח עם הנאשם הבוגר והמנוסה. בעיקר הטה המתלונן אוזן קשבת לעצותיו של הנאשם בהקשר לסחר בכלי רכב (עמ' 5 ש' 6 - 8). בין השניים נוצר אימון, שהניב גם עסקאות משותפות: המתלונן מסר מדי פעם לנאשם מכוניות למכירה כנגד עמלה. כמו כן הצליח המתלונן לקנות בעזרת קשריו של הנאשם ובתיווכו מספר כלי רכב מחברת השכרה. במסגרת העסקאות המשותפות התפרסמה הודעה בלוח מעריב, שמספר הטלפון הנייד של הנאשם, מופיע בה.
2. רכישת הרנו על ידי המתלונן ומסירתו לנאשם
2
(1) ב- 13.01.98 רכש המתלונן את הרנו בהוצאה לפועל, והבעלות נרשמה שמו (נ/2 ש' 11-13). הרנו צורף לכ- 30 כלי רכב אחרים, שהיו באותה עת המלאי העיסקי של המתלונן (עמ' 4 ש' 11).
2
(2) בתחילת מאי 1998 מסר המתלונן את הרנו לחזקת הנאשם. הנאשם קיבל את הרנו, ולא החזירו למתלונן.
3. הנאשם, החברה וחיים אייכנוולד (להלן: "
אייכנוולד")
- בתאריך כלשהו, כנראה בתחילת מאי, נוצר קשר ראשוני בין אייכנוולד לנאשם. אייכנוולד חיפש באותה עת רכב מסחרי לצורכי החברה. הוא פנה לנאשם לאחר שאחד מסוכני החברה הפנה תשומת ליבו למודעה שבלוח מעריב. הנאשם הגיע עם רנו שנבדק אך לא נקנה בשל חילוקי דעות לעניין המחיר. כעבור מספר ימים, בשל הצורך ברכב, חזר אייכנוולד לנאשם, ושמע ממנו שהרכב הקודם לא אקטואלי יותר והציע את הרנו שבדיון למכירה. ב - 13.05.98 מכר הנאשם את הרנו לחברה. באותו יום בסניף בנק הדואר ביד-אליהו העביר הנאשם את הבעלות ברנו, משם המתלונן לשם החברה, תוך שימוש בייפוי כוח.