בפתח הדיון בית מודיע בית המשפט על זיכויים של הנאשמים מחמת הספק.
חברת קסטרו בע"מ (להלן:
"החברה") ומנהלה, מר מיכאל קסטרו (להלן:
"הנאשם") מואשמים שבתאריכים שונים בשנת 1996, בתאריך אחד בשנת 1998 ובשלושה תאריכים במחצית השניה של שנת 2000 ניהלו ברחוב האורגים בבת-ים מפעל לציפוי מתכות (להלן:
"המפעל") תוך חריגה מתנאי רשיון, זיהום מים ואי התקנת תשתית למניעת זיהום מים (מאצרות). כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על סעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן
"החוק"), 20 ב' + 20 כ"א + 20 כ"ב לחוק המים תשי"ט-1959 (להלן
"החוק") ואי התקנת תשתית למניעת זיהום מים בניגוד לתקנות 4(3), (4), (6) לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים) תשס"א-2000 (להלן
"התקנות") + סעיפים 20 כ"א, 20 כ"ב לחוק המים תשי"ט-1959.
התביעה מבססת את האישומים בעיקר על מסקנותיה של גב' אורית שחף מהנדסת כימית, רכזת תעשיה באיגוד ערים דן, שערכה ביקורות במפעל, ועל התוצאות השליליות שהעלו בדיקות מעבדתיות של דגימות שפכים שנלקחו לטענתה מהמפעל ו/או מקרבתו.
באמצעות בא כוחם עו"ד אסטרייכר כפרו הנאשמים במיוחס להם, וטענו שלמפעל מערכת סגורה מנותקת ממערכת הביוב העירונית. התוצאות השליליות שנקבעו במעבדה, לא מוכיחות אשמתם, משום שהדגימות לא נלקחו מרשות המפעל. הודעת נאשם 2 ת/10 הוגשה ללא התנגדות.
במהלך עדותה של מהנדסת שחף הוגשו הודעתה ת/8 מיום 22.04.01, חוות דעתה ת/1, דוחות וממצאי בדיקות מעבדתיות. לאחר תום עדותה של מהנדסת שחף והגשת חוו"ד מומחה הגנה
ת/15 הוזמנה בהסכמת באי כח הצדדים חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ובהתאם לכך הוגשה חוות דעתו של ד"ר א. פנו, מהנדס יועץ בתחום מערכות לטיפול בשפכים מזהמי אויר וחומרים מסוכנים שערך את ת/16.
למרות שבאי כח הצדדים הסכימו מלכתחילה שממצאי חוות דעתו של המומחה ת/16 יחייבו אותם, לא סתמה את הגולל על חילוקי הדעות ביניהם והנאשם העיד להגנה.
בעדותו הנאשם עמד על כך, שבתאריכים הרלוונטיים הוא הפעיל את העסק באופן אישי
ולא באמצעות החברה, וזאת בעצת רואה החשבון שלו ולנוכח צמצום הפעילות וירידה ברווחיות. מעבר לכך, חזר על הטענה שהמפעל לא מזרים שפכים מזהמים לביוב העירוני משום שהוא מצויד במערכת סגורה, ושלדגימות שנלקחו אין קשר לשפכים התעשייתיים של המפעל.
יאמר עוד, שלאחר הגשת הסיכומים, ולאחר שהסניגור הציג רישיון לניהול עסק מס' 1185 שכלל תנאים, הודיע התובע עו"ד א. בן-נון (בהודעה שנשלחה לבית המשפט ביום 24.06.04) על חזרה מהאשמה בניהול עסק ללא רשיון וזאת לאחר שבדק פעם נוספת את חומר הראיות. יחד עם זאת, הדגיש התובע שאין בחזרתו להשפיע על אשמת הנאשמים בעבירות הנוספות המיוחסות להם בכתב האישום.
לאור הרישיון והצהרת התובע, אני מזכה את הנאשמים מניהול עסק בחריגה מתנאי רישיון, ומכאן אדרש לעבירות הנוספות המיוחסות לנאשמים בשלושת התאריכים בשנת 2000.
מעדויות העדים, מהמסמכים, מהמוצגים ומחוות דעתו של המומחה ד"ר פנו עולה כדלקמן:
1. חוות הדעת ת/16, למרות שהוכנה על ידי מומחה מוסכם שהוזמן מטעם ביהמ"ש, תבחן ותיבדק לגופה ביחד עם שאר הראיות שבתיק.
2. בזמנים הרלוונטיים עסק המפעל בציפוי מתכות. המפעל היה מצויד במערכת סגורה למיחזור שפכיו התעשייתיים, שנועדה למנוע הזרמתם לביוב העירוני, כמשתקף מתוכניות המפעל (ת/1א' סעיף 2א', ות/9 סעיף 4.1).
3. שפכים סניטריים שנצברו בכיור ובשירותים של המפעל הוזרמו למערכת הביוב העירונית.
4. מהנדסת שחף נטלה דגימות כדלקמן: 1. ב- 5.7.00 ניטלה דגימת נוזל שזרם מצינור המוצא של השירותים לכיוון הביוב הצמוד. 2. ב- 16.8.00 ניטלה דגימת נוזלים משלולית בסמטה המובילה למפעל. 3. ב- 13.12.00 ניטלה דגימה מנוזל ובוצה שהיו בשוחת (בור) ביוב שבסמטה.
5. כל הדגימות הועברו למעבדה, נבדקו ונמצאו מזוהמות בשרידי מתכות כבדות האופייניות למפעל כעולה מחוות דעתה ת/1.
6. מהנדסת שחף מודעת לקיומה של המערכת הסגורה במפעל ולדעתה, הזיהום הגיע מהמפעל לביוב העירוני דרך החיבור לביוב הסניטרי (ת/1א' סעיף 2 ג') באמצעות דליים. היא מניחה שהשפכים התעשייתיים הגיעו לביוב הסניטרי באמצעות דליים, וזאת למרות שלא זכרה אם ראתה דליים במפעל (עמ' 9 ש' 1). לטענתה, נאמר לה שחלק מהעבודה במפעל נעשית בדליים (עמ' 6 ש' 28 -32), ועל הנחה זו ביססה מסקנתה, כאמור, שחלק מהשפכים התעשייתיים הועברו ידנית באמצעות דליים למערכת הסניטרית (לכיור ו/או לשירותים) וכך הגיעו לשוחת הביוב העירוני.
7. תמיכה למסקנתה מצאה מהנדסת שחף בשלולית נוזלים שראתה ליד שירותי המפעל. לדעתה, צבעה כצבע הנוזלים שבשוחת הביוב העירונית. רק על סמך התרשמות חזותית וללא בדיקה נוזלית במעבדה קבעה מהנדסת שחף, שהרכב הנוזלים בשוחת הביוב העירוני זהה להרכב נוזלי השלולית שליד השירותים.
8. בידיעה ששפכיה של מסגרייה שכנה מתנקזים למערכת הסניטרית של המפעל, שוללת מהנדסת שחף אפשרות ששפכי המסגרייה גרמו לזיהום, וזאת על סמך שיחתה עם מנהל המסגרייה שאמר לה, לדבריה, שהמסגרייה עוסקת ב"תעשיה יבשה" בלבד (עמ' 8 ש' 15).