פ
בית משפט השלום חיפה
|
5237-98
16/02/2006
|
בפני השופט:
כמאל חיר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד בורובסקי
|
הנתבע:
1. עודה דאוד
2. עודה אמן
3. עודה גמאל
עו"ד גסאן חורי
|
| הכרעת דין |
דאוד עודה (להלן:
"נאשם 1"), אמין עודה (להלן:
"נאשם 2"), וגמאל עודה (להלן:"
נאשם 3") מואשמים בכתב אישום בתיק זה בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 382+29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"). בנוסף מואשם הנאשם 1 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
העובדות כפי שהובאו בכתב האישום הן כדלקמן:
בתאריך 9.8.95 סמוך לשעה 21:00 בחיפה, רחוב כבירים 58, תקפו הנאשמים יחד ולחוד את חיתאם עודה, רעייתו של הנאשם 1 (להלן: "
המתלוננת") בכך שנאשם 1 חבט בראשה באגרופים ובעט בכל חלקי גופה, והנאשם 2 והנאשם 3 משכו בשערותיה וחבטו בגבה ובראשה באמצעות מקל שהינו נשק קר (לצורך העניין).
וכתוצאה מכך נחבלה המתלוננת חבלות של ממש ונזקקה לטיפול רפואי.
במעמד זה ובנוסף לכך תקף הנאשם 1 את בתו עסמת עודה בכך שמשכה בשערות, וזאת על מנת למנוע ממנה אפשרות להגיש עזרה למתלוננת בעת שהותקפה, כפי שצויין לעיל.
הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.
העידו מטעם התביעה: פנחס שוורצמן, מסיור חיפה; המתלוננת; עסמת עודה (הבת של המתלוננת והנאשם 1); גב' שלהבי שהירה, עובדת סוציאלית.
הנאשמים בחרו להעיד תחת אזהרה ונחקרו בחקירה נגדית. כמו כן העידו מטעם ההגנה: מר אחמד עודה, השכן של המשפחה; מוחמד נג'יב; ורנא עודה, הבת של נאשם 3.
לאחר שעיינתי בעדויות, בסיכומים ובמסמכים שהוגשו אני מחליט לזכות את כל אחד מהנאשמים בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק זה. ולהלן הנימוקים:
המתלוננת חזרה על גרסתה, שלפיה אחרי שחזרה מביקור אצל בני האחים שלה וכתוצאה מויכוח בינה לבין בעלה התחיל בעלה, דהיינו הנאשם 1, לתת לה מכות בראש ומשך את שיערה. היא אומרת בעדות שלה שהבת שלה היתה איתה וניסתה להגן עליה ורצו לברוח מהבית, אבל הנאשם 1 סגר את הדלת והתחיל לקרוא להורים, לאחים ולאחות שלו שיבואו (ראה דבריה עמ' 6 לפרוטוקול). היא ממשיכה ואומרת עמ' 7 שורות 6-7, ואני מצטט:
"הבת שלי אמרה שהרביצו לה הדודים שלה אמין וג'מאל והם גם הרביצו לי.
לא ראיתי מי הרביץ לי אבל הרגשתי את המכות ואחד חנק אותי ואחד משך אותי בשערות".
לכן אין בדבריה ראיה על זהות התוקפים, אלא זה מה ששמעה מהבת שלה ולא ראתה בעצמה.
בנוסף, בעדותה של הבת עסמת היא אומרת כשהיא והמתלוננת רצו לצאת, הנאשם 1 תפס אותם מהשערות ועל הדלת התחיל לצעוק "באו להרוג אותי" וכל מיני דברים (ראה דבריה עמ' 11) ושאחרי הצעקות באו הוריו, הנאשם 2, הנאשם 3 ואחיותיו. והיא עוד טענה שכולם החזיקו ביד מקלות מעץ והתחילו להכות את שתיהן.
מוזר הוא הדבר שהמתלוננת לא ראתה את כל האנשים הללו ולא לפחות אחד מהם, הרי לפי התיאור שבגרסתם הבעל משך את שערותיה היא והבת ולא תואר מצב שיש בו למנוע ממנה מלראות או לזהות את האנשים. במיוחד לאור העובדה שהבת עסמת העידה בבית המשפט שהיא ראתה את דודיה (נאשם 2 ומאשם 3) בחוץ, ואלו דבריה בחקירה הנגדית,עמ' 12 שורות 9-11:
"ש. למה אביך צעק. אתם קיבלתם את התקיפה ולא הוא.
ת. לא יודעת. כאילו שהם הכינו בשבילנו דבר כזה. כשהגענו לשם ראינו את האחים שלו בחוץ כאילו מכינים את עצמם לתקיפה הזאת, כאילו שארגנו את זה."
בנוסף, עסמת אמרה בהודעתה במשטרה, אשר הוגשה וסומנה נ/1, שאביה (נאשם 1) זרק טייפ על המתלוננת וזאת החזירה לו את זה, ואין כל אזכור לסיפור זה בגרסת המתלוננת בעדותה בבית המשפט.
נציין שאין כל תימוכין בגרסת המתלוננת והבת עסמת, הרי שאר עדי התביעה לא נכחו במהלך האירוע כדי לאמת גרסתה של המתלוננת.