כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נשיאת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 13.10.03, בשעה 20:45 לערך, באולמי אור יהודה באזור התעשייה באור יהודה, החזיק הנאשם סכין ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.
ראיות התביעה
:
ראיות התביעה הוגשו בהסכמה, כדלהלן:
1.
דו"ח פעולה (
ראה
ת/1) - על פי המפורט בדו"ח, ביום האירוע, בעקבות קריאה של מנהל אולמי "אור יהודה" שבאזור התעשייה באור יהודה, הגיע השוטר קובי פררקר למקום ושם פגש בנאשם, שעליו הצביע מנהל המקום. בחיפוש שנערך על גופו של הנאשם, בכיס מכנסיו, נתפסה בין השאר סכין בצבע ירוק וחום .
2.
דו"ח עיכוב (
ראה ת/2- בו נרשמה תגובת הנאשם לעיכוב כדלקמן: "מה אני אגיד לך".
3.
הודעת הנאשם (
ראה ת/3)- בחקירתו במשטרה, בהתייחס להחזקת הסכין השיב הנאשם כדלקמן (עמ' 1 ש' 3 ואילך):
"..... את הסכין החזקתי אצלי סתם.....לא, אני לא מסתובב בדרך כלל עם סכין, היום שמתי את הסכין סתם בכיס..."
4.
סכין (
ראה ת/5)- מדובר בסכין שלהבה ניתן לקיבוע באמצעות קפיץ וצבעה חאקי מנומר. ראה גם תצלום הסכין (ת/4).
מטעם ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם וכן עדותו של רוני זרח העובד יחד עם הנאשם בחוות הסוסים.
ראיות ההגנה
:
1. הנאשם העיד, כי בתקופה נשוא האירוע דנן, עבד בחוות סוסים באור יהודה בהתנדבות בתמורה לכך שבעל החווה איפשר לו להחזיק במקום את סוסתו. לדברי הנאשם, הסכין שנתפסה ברשותו שימשה אותו לחיתוך מזון וחבלים המיועדים לטיפול בסוסים, וככל הנראה, הוא שכח את הסכין בכיסו וזו נותרה עמו בעת שהלך לפגוש חבר באזור התעשייה באור יהודה. הנאשם הסביר, כי בהודעתו במשטרה לא מסר גרסה זו בנוגע לסכין, מאחר ולא הרגיש בנוח מפני האפשרות, שבעל החווה, אצלו עבד בהתנדבות, יוזמן לחקירה במשטרה בשעת לילה מאוחרת. עוד ציין הנאשם, כי ביקש להיחקר שוב במשטרה בנושא זה, אולם לא חקרו אותו.
בחקירתו הנגדית, הסביר הנאשם, כי עבד בחווה בהתנדבות במשך כשלושה חודשים עובר לאירוע, כאשר שעות עבודתו היו בכל יום משעות הצהרים ועד כשמונה או תשע בערב.
2. רוני זרח העיד, כי הוא עובד בהתנדבות בחוות הסוסים באור יהודה מגיל 15, מקום בו הוא מחזיק את שלושת סוסיו. לדבריו, הנאשם נהג גם הוא להגיע לחווה בתור מתנדב, דהיינו, הוא טיפל בסוסים במקום בתמורה להחזקת סוסו בחווה. לדברי העד, הנאשם עבד במקום לפני כשנתיים, במשך 3 חודשים והיה מגיע כמעט מידי יום. לדבריו, במסגרת העבודה בחווה, יש לפתוח שקי שעורה וחציר הקשורים בחבל ולכן השימוש בסכין הוא מחויב המציאות. לדברי העד, גם הוא, במסגרת עבודתו, נהג לשאת עליו סכין לצרכים אלו והוא נהג לאחסן את סכיניו בארון שהיה בחווה.
לשאלות ב"כ התביעה השיב העד, כי ככל שיכול היה להתרשם, לנאשם היה קשר טוב עם בעלי החווה.
דיון ומסקנות
:
אין מחלוקת, הנאשם החזיק מחוץ לביתו, בנסיבות שבהן נתפס כמפורט בדו"ח הפעולה, בסכין, כהגדרתה בסעיף 184 לחוק העונשין.
המחלוקת בענייננו טמונה בשאלה, האם הנאשם הרים את הנטל להוכיח, כי הסכין הוחזקה על ידו למטרה כשרה.
כפי שכבר נקבע בפסיקה, התכלית החקיקתית של איסור החזקת הסכין היא למנוע מאזרחי המדינה לשאת על גופם נשק קר מחוץ לחצרם ומחוץ לבתיהם כדבר שבשגרה. נשיאת הסכין ברשות הרבים יכולה להביא לידי שימוש בסכין כנשק למטרות תקיפה, או כאמצעי הגנה מפני תקיפה' אף אם התקיפה כלפי מחזיק הסכין אינה בכלי נשק קר, ומעשים אלו עלולים להביא להגברת האלימות ברחובות (ראה ת"פ 3475/96 שלום ירושלים מדינת ישראל נגד דאוד חיר).