נגד הנאשם, אבי טולדו, הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות בנשק לפי הפירוט הבא:
1. נשיאת נשק בלא רשות על פי דין, עבירה על סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
2. החזקת נשק בלא רשות על פי דין, עבירה על סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
3. הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, עבירה על סעיף 497 לחוק העונשין תשל"ז-1977.
על פי עובדות כתב האישום מייחסת המאשימה לנאשם, את ביצוע העבירות הנ"ל במועד שאינו ידוע לה במדויק, אך לפני תאריך ה- 16.5.2005.
הנשק בו עוסק כתב האישום הינו שתי לבנות חבלה ומכשיר טלפון סלולרי, שהוסב לשמש ע"י חיבורו ללבנות החבלה כמנגנון הפעלה למטען (להלן: המטען).
בתאריך 16.5.2005 בשעה 08.00 מצא אזרח את המטען הנ"ל בתוך שקית ניילון שהיתה מוסתרת בין השיחים הסמוכים לחניית בנין ברחוב אחד העם ברמת גן. משהתברר לו כי מדובר במטען, הביאו למשטרת השכונות ברחוב דרך לוד בתל אביב.
המאשימה מייחסת לנאשם את נשיאתו והטמנתו של אותו מטען במקום, שבו נמצא על ידי האזרח כנאמר לעיל.
הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו ונשמעו ראיות.
מציאת המטען
בענין מציאת המטען העידו העדים הבאים: עת/2 - אליהו שרגא ובנו, משה שרגא - עת/23; שני העדים מתגוררים בבית המשפחה הנמצא ברחוב אחד העם 20, רמת גן.
ביום 16.5.2005 בסביבות השעה 08.00 בבוקר יצאו שני אלו מביתם שבכתובת הנ"ל, והלכו לכיוון חניית רכבם בסמוך לבית. משעת/23 הקדים בירידה מן הבית את אביו, עת/2, התיישב עת/23 על חומת אבן קטנה והמתין לרדת אביו. בשבתו שם הבחין בשקית שהכילה את לבנות החבלה ומכשיר הפלאפון.
במהלך עדותו של עת/23 בבית המשפט, טען ל"אי זכירה" שאז הוגשו הודעותיו על פי סעיף 10א לפקודת הראיות, כאשר ניכר כי מעמד מתן העדות קשה לו ונראה כמי שמבקש להימנע ממנו, כאשר התרשמותי זו מתחזקת מן העובדה שהגעתו לעדות בבית המשפט, היתה כרוכה בהוצאת צו הבאה נגדו.
התרשמותי הבלתי אמצעית ממעמד מתן עדותו של עת/23 היתה מעד, שחושש מעצם החשיפה ומתן העדות, ונראה כי תהליך זה החל אצל העד עוד בטרם נקרא לעדות, כאשר נמנע במתכוון מלהצטלם בקלטת וידאו שתיעדה את הצבעתו על מקום מציאת המטען על ידו (ראה ת/50).
לצורך קביעת העובדות בענין מציאת השקית שבה נמצא המטען, מספר השקיות שראה (ראו הוא ואביו) אעשה שימוש הן בעדותו בפני והן באמרותיו של העד שנתקבלו על פי סעיף 10א, ובעדותו של עת/2.
לציין כי טענתו המרכזית של העד שבגינה הוגשו הודעותיו על פי סעיף 10א לפקודת הראיות, היתה שהוא "איננו זוכר" כיום את אשר מסר במשטרה, אך הוא מאשר כי את אשר מסר במשטרה הוא מסר , וכי הדברים שם הינם אמת.
על פי הודעת העד מיום 22/5 (ת/49) , ביום 16.5.2005 בשעה 7:16 בבוקר כאשר ירד מביתו, שם מתגורר יחד עם אביו עת/2, ושאר בני משפחתו, הבית מצוי ברחוב אחד העם 20, רמת גן, וכשהמתין לאביו מתחת לביתו על חומת האבן המצויה מאחורי הבנין, הבחין בשקית שעליה כיתוב LEE COOPER, הפוכה שנראה לו כי יש בתוכה דבר מה. מתוך סקרנות, הרים את השקית והביא אותה לעבר אביו. משהסתכלו בתוך השקית של LEE COOPER
"ראינו שקית לבנה ופלאפון בפנים ומספר, ובתוך השקית עצמה, לא הלבנה, (הכוונה לשקית ה- LEE COOPER - ג'.ק.)
ראיתי קרטון סגור בצבע חום והיה רשום עליו לבנת חבלה, ואחרי זה אבא שלי מיהר למשטרה."
במהלך עדותו בבית המשפט הירבה עת/23 להשתמש בצמד המלים "אינני זוכר", כאשר התרשמותי שבמרבית המקרים שבהם נעשה שימוש בצמדי מלים אלו על ידי העד, הסיבה לכך לא היתה אי זכירה אמיתית מפאת חלוף הזמן, אלא כסות לאי רצונו של העד לחזור על תוכן דברי אמרתו ת/49, בעדותו בבית המשפט.
עיון ב-ת/50 מעלה כי חששו של העד כפי שזה הופגן הן במהלך חקירתו בסמוך לאירוע, כמו גם בזמן עדותו בבית המשפט, כי יפגעו בו בגין מציאת אותו מטען והבאתו לתחנת המשטרה על ידי אביו, היה חשש שליווה אותו למן תחילת החקירה.
אותו חשש ראשוני לפגיעה בו ובבני משפחתו על רקע האמור, לא נמוג והתפוגג בחלוף הזמן, נהפוך הוא, חששו של העד הפך להיות מוחשי יותר, משכעת נמצא נאשם שעומד לדין בגין החזקתו/נשיאתו של אותו מטען שהוא העד, היה אחראי למציאתו והבאתו לתחנת המשטרה; על רקע חששו זה ניתן להבין את דבריו של העד, כשהוא מתריס כלפי בא כוחו של הנאשם.