כתב האישום ותגובת הנאשם
1. ביום 08.06.2005, נעצר עזרא סעדיה (להלן:
"הנאשם"), בחשד לביצוע שוד בחולון, וביום 12.06.2005, הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו עבירת שוד, לפי
סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:
"חוק העונשין").
בכתב האישום נטען, כי ביום 05.06.2005, סמוך לשעה 13:00, הגיח הנאשם מאחורי ו.ל, קשישה כבת 80 (להלן:
"המתלוננת"), אשר פסעה ברחוב אחד במאי בחולון, כשהיא נושאת תיק על כתף שמאל, ובתוכו 100 ש"ח ומסמכים שונים. הנאשם משך בחוזקה את התיק מכתפה של המתלוננת, ונמלט עם התיק מן המקום.
מתיאור עובדות כתב האישום עולה, כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נפלה המתלוננת אל הקרקע ונחבלה באופן חמור בזרועותיה, כך שנזקקה לטיפול רפואי.
לטענת התביעה, במעשיו אלו של הנאשם, יש משום ביצוע עבירת שוד, לפי
סעיף 402(א) לחוק העונשין.
הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו, וטען באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון, כי לא שדד, לא תקף, ואף לא גנב דבר מהמתלוננת. בתגובתו מסר עו"ד סיימון, כי הנאשם טוען כי אינו זוכר כי שהה במקום האירוע, אך ייתכן שחלף במקום עם רכבו, שכן זירת האירוע מצויה בסמוך למקום מגוריו.
ראיות התביעה
2. בהעדר מחלוקת אודות התרחשות האירוע, במהלכו נחטף תיקה של המתלוננת, וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה, התמקדה התביעה בשאלת זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה. לעניין זה, התבססה התביעה על שתי ראיות מרכזיות: ראיה אחת, עניינה בזיהויו של הנאשם במסדר זיהוי תמונות, גם אם אין מדובר בזיהוי מוחלט או ודאי. הראיה השנייה נוגעת לרישום מספר לוחית הרישוי של רכב מסוג "מיצובישי לנסר", השייך לבת זוגו של הנאשם, כאשר החשוד בביצוע העבירה נכנס אליו, ונמלט מהמקום, כפי שיפורט בהמשך. בנוסף, הוצגו ראיות שיש בהן משום תמיכה , כך לגישת התביעה, לשני הנדבכים המרכזיים.
ראיות שהוגשו בהסכמת הצדדים כראיה לאמיתות תוכנן
3. הודעתה של המתלוננת ל.ו במשטרה מיום 05.06.2005, שעה 14:50 (ת/7), הוגשה בהסכמה, כתחליף לעדותה בבית-המשפט. בהודעתה סיפרה המתלוננת כי:
"בסביבות 13:00 היום הלכתי מקופת חולים ברח' אחד במאי בחולון הביתה. עדיין ברח' אחד במאי הרגשתי שמשהו מושך אותי בתיק שהיה על כתף שמאל שלי. הבחור שוב משך ונפלתי ואז הוא הוציא את התיק וברח. בתיק היה 100 ש"ח, פנקס קופת חולים ומפתחות מדירה שלי.
ש.ת
. לא הספקתי לראות פנים של השודד. הוא היה עם שיער שחור, גבוה, רזה, לא זוכרת מה לבש.
ש.ת.
לא ראיתי רכב בקרבת מקום.
ש.ת.
נפגעתי ביד שמאל עקב משיכה חזקה.
ש.ת.
לא משכתי היום כסף.
ש.ת.
לא ראיתי אף אחד שעוקב אחרי."
בדו"ח רפואי שנערך במרכז הרפואי "וולפסון" ביום 05.06.2006, שעה 13:48 (
ת/8), תוארה חבלה בכתף שמאל של המתלוננת. כמו כן, הוגשו תצלומים של המתלוננת מיום 09.06.2005 (
ת/5), ובהם ניתן להבחין בבירור בשטף דם גדול על זרוע יד שמאל של המתלוננת, וכן במספר סימני חבלה במרפק ימין וביד שמאל.
מסמך נוסף שהוגש בהסכמה הוא לוח תצלומים של רכב מסוג "מיצובישי לנסר" בצבע כחול, בעל מספר לוחית רישוי 02-081-15 (
ת/16). מן התצלומים ניתן לראות כי בדופן השמאלית האחורית של הרכב קיים כיפוף בפח.
ראיות הנוגעות לזיהוי הרכב
4. מחומר הראיות עולה, לכאורה, כי עדת ראיה בזירת האירוע רשמה על פתק את מספר לוחית הרישוי של רכב מסוג "מיצובישי לנסר" בצבע כחול, שמספרו 02-081-15 (להלן- "הרכב"). המדובר ברכב הרשום על שם אמה של ריקי כהן, חברתו לחיים של הנאשם, ומשמש את בני הזוג. דא עקא, שהפתק עליו נרשם המספר נעלם, ובשל כך הוצגו ראיות שמטרתן להתחקות אחר זיהויו של הרכב, כזה שנמלט מזירת האירוע.
עדת התביעה הראשונה הינה רש"ט לימור מאור (להלן-
"לימור"), סיירת במשטרה, שהגיעה לזירת האירוע, בלוויית רס"ר אריק אלעד. בדו"ח פעולה שערכה ביום 05.06.2005, שעה 13:00 (
ת/1), ציינה לימור כי עדת ראיה במקום, אשר הזדהתה בראשי תיבות שמה, ואין חולק כי מדובר בנתלי צעירי (להלן-
"נתלי"), ראתה בחור גבוה בעל חזות מזרחית, ושיער חלק קצר שחור, רץ מהמתלוננת
"אל רכב מיצובישי לנסר כחול פרטי, מספר רישוי 15-081-02...נכנס לרכב ונמלט בנסיעה מהירה". כמו כן, צויין בדו"ח כי עדת ראיה אחרת בשם אורלי גדיאן (להלן-
"אורלי"),
"ראתה את החשוד מעל הקשישה שהייתה שרועה על הרצפה חטף לה את התיק ברח ונכנס לאוטו כחול... ונמלט לכיוון דרום...".