הכרעת דין בתיק פ 40111/06

ביום 28.3.06 סמוך לשעה 22.30 נדקר דניאל חלפון (להלן: " המנוח") באמצעות חפץ חד בחזהו ובבטנו. הדקירות גרמו  למותו. הדבר היה לפתח דירת המגורים של סימון איפרגן (להלן: " סימון") בשכונת דורה בנתניה.

מעשה הדקירה מיוחס לנאשם. הנאשם כפר במיוחס לו.

נסיבות רקע שאינן במחלוקת

הנאשם התגורר בתקופה בה התרחש האירוע נושא כתב האישום בבית אחיו סימון ברח' יחזקאל 24 בשכונת דורה בנתניה. בשבועות שקדמו להתרחשות הקטלנית התגלע סכסוך בין המנוח לנאשם, ככל הנראה, על רקע היחסים של השניים עם גב' בשם רחל. כשבועיים לפני האירוע הקטלני התחולל עימות אלים בין הנאשם למנוח ואחרים שבו נחבל המנוח בראשו.

ביום 28.3.06 בשעות הערב פגש המנוח את סימון בשכונת דורה. התפתחה מריבה ביניהם שבמהלכה ניפץ המנוח בקבוק בירה והשתמש בו כדי לאיים על סימון. מי מהנוכחים במקום הרחיק את המנוח מסימון והוביל את המנוח שהיה, ככל הנראה, שיכור לביתו של אחד ג'ייס גולן (להלן: " גולן"), אף הוא מתושבי השכונה. בביתו של גולן היה אותה עת גם אילן עוזר (להלן: " עוזר") חברו של המנוח.

המנוח סיפר לעוזר ש" תקפו אותו [את המנוח ] ארבעה אנשים או משהו כזה" ושבכוונתו " ללכת לשכונה" (הדברים הללו מכוונים להתרחשות האלימה שאירעה כשבועיים לפני התקרית הקטלנית ואשר הוזכר למעלה מכאן). עוזר גם העיד שלאחר שנשמעו הדברים האלה מפי המנוח אחז זה במוט ברזל שנטל מערימת פסולת בניין סמוכה והלך מן הדירה.

בה בעת שהה הנאשם בבית אחיו סימון. בדירה היו מלבדו גם אשת אחיו זהבה איפרגן (להלן: " זהבה"), אחיינו של הנאשם מוטי איפרגן (להלן: " מוטי") ושכנה בשם מישל גולן (להלן: " מישל") . בשעה 22.30 לערך נשמעו דפיקות חזקות בדלת דירת איפרגן. הנאשם פתח את הדלת ומולו ניצב המנוח כשהוא אוחז במוט ברזל.

בין הנאשם למנוח התפתחה תגרה. הנאשם השתלט על מוט הברזל שהיה בידי המנוח והיכה אותו בחוזקה בראש. מיד לאחר מכן התרחש מעשה הדקירה הפטאלי.  המנוח נפל ארצה לפתח דירת משפחת איפרגן. במקום נוצרה התקהלות. הנאשם הסתלק מן הזירה.

המחלוקת העובדתית

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת כל כולה בשאלה מי דקר את המנוח. כתב האישום מייחס לנאשם את מעשה הדקירה ואילו הנאשם מכחיש את הדבר.

ראיות התביעה

התביעה מסכימה שאין בידיה ראיה ישירה (עדות ראיה) המצביעה על הנאשם כמבצע הדקירה. הראיות שבידה הן ראיות נסיבתיות. סברת התביעה היא שהראיות מוליכות באופן חד משמעי אל הנאשם כמבצע העבירה.

עדות מישל

מישל, כאמור, שהתה בבית איפרגן עובר לאירוע. היא הכירה את המנוח. בשעה שנשמעו הדפיקות בדלת אמרה העדה לזהבה " קומי תראי מי זה... זה בטח דני [המנוח]". זהבה פתחה את הדלת וסגרה אותה מיד ( ת/18א). אחר כך יצא הנאשם אל מחוץ לבית. העדה יצאה זמן קצר לאחר מכן מן הבית והבחינה במנוח כשהוא מתמוטט והנאשם אותה עת מצוי במרחק של מטר עד מטר וחצי ממנו ( ת/18א).

עדות מוטי

מוטי, אחיינו של הנאשם, שהה בבית איפרגן בעת האירוע. מאחר שעדותו התבררה להיות סותרת במידה מסויימת את הודעותיו במשטרה הוגשו ההודעות. הלכה למעשה, הסניגוריה אינה חולקת על מהימנות תוכן ההודעות. על כן התביעה מבקשת להתבסס בעיקר על הפרטים שמוטי מסר בהודעותיו.

מוטי העיד שבזמן האירוע שהה במטבח הבית. נשמעו דפיקות, הנאשם פתח את הדלת ומוטי הצליח להבחין במנוח העומד לפתח הדלת. הוא לא הבחין במוט ברזל בידי המנוח. הדלת נסגרה ונשמעו קולות ויכוח. לפתע נשמעו צעקותיה של מישל. מוטי יצא את הדירה והבחין בנאשם המצוי לפתח הבית כשהוא משלב את ידיו, כך שכפות הידים מוסתרות מתחת לבתי השחי שלו. הנאשם אמר למוטי שמכשיר השמיעה נפל לו ולאחר מכן הסתלק מהמקום. באחת ההודעות ציין שלפני שהנאשם הסתלק מהזירה נכנס לדירה לזמן קצר ולאחר מכן, כאמור, ברח מן המקום     ( ת/20).

עדויות עוזר וגולן

העדויות של עוזר וגולן אינן תורמות הרבה להבהרת שאלת העובדה שבמחלוקת. כאמור בפרק נסיבות הרקע, המנוח יצא כשהוא שתוי, מדירת גולן, שבה היה אותה עת גם עוזר. השניים הבינו, ככל הנראה, שפני המנוח מועדות למפגש עם הנאשם ולפיכך זמן קצר לאחר שהמנוח נפרד מהם  החליטו ללכת בעקבותיו כדי לראות מה מתרחש איתו. כשהגיעו לזירה כבר נמצא המנוח מוטל ארצה מתבוסס בדמו. הם הבחינו במישל וזהבה בזירה.

ראיות נוספות

לעדויות האמורות מצטרפת קבוצת ראיות אוביקטיביות:

• בדיקה גופנית חיצונית - שוטר ביקש מן הנאשם לפשוט את בגדיו כדי לערוך בדיקה גופנית חיצונית. לא נמצא כל סימן של חבלה על גופו של הנאשם ( ת/12);
• סימני דם בזירה -  נמצאו סימני דם בזירה ועל בגדי הנאשם. כתמי דם נמצאו הן מחוץ לבית והן בתוך הבית של משפחת איפרגן. בתוך הבית התגלה "שביל טפטוף" של דם     ( ת/15א ו-ב). שביל הטפטוף מתיישב עם עדותו של מוטי שהנאשם נכנס לדירה אחרי  התמוטטות המנוח ויצא ממנה. בדיקת המכנסיים של הנאשם העלתה כתמי דם אדם, אולם כמות הד.נ.א. שהופקה לא הספיקה לביצוע אנליזה סטטיסטית ראויה. כל מה שהמעבדה אומרת הוא שלא ניתן לשלול את המנוח כאחד המקורות לתערובות הד.נ.א. שהתקבלו ( ת/8ב);
• הנאשם בחקירה נמנע מתגובה עניינית בכל שלוש הודעותיו. אחת מתגובותיו היתה שהוא מסרב להשיב לשאלות כי איננו רוצה להפליל אחרים. גירסה עניינית נשמעה מפיו לראשונה בבית המשפט. הוא העיד כי בשעה שפתח את הדלת הבחין במנוח מחזיק במוט ברזל וכן ראה אנשים נוספים שאינו מכיר אותם. הוא נאבק במנוח שביקש לתקוף אותו, הצליח לתפוס את מוט הברזל מידיו והיכה באמצעות המוט בראשו של המנוח. מאן דהוא קפץ על הנאשם ונאבק בו כדי להוציא ממנו את המוט ולפיכך לא הבחין במה שמתחולל עם המנוח באותה שעה ממש. הנאשם הכחיש כי דקר את המנוח, אך לא היה איל ידו להצביע על מישהו מסויים אחר שביצע את הדבר.

ראיות ההגנה

הלכה למעשה, לבד מעדות הנאשם, שאת עיקריה כבר ציינתי לעיל, אין ראיות אחרות מטעם ההגנה. בפרק זה אציין את ההסתכלות השונה של ההגנה על ראיות התביעה.

• כלי הדקירה - התביעה לא הועילה להמציא עדות שתקשר בין הנאשם לבין כלי הדקירה. לפי חוות הדעת של הפתולוג מדובר בלהב דקירה שאורכו לפחות 10 ס"מ. זה חפץ שלא קל להחמיץ אותו בצפיית עין. והנה איש מן העדים שהיו בקרבת מקום לא זיהה חפץ בולט כזה בידי הנאשם. אם כי העדים הללו (מוטי ומישל) גם לא זיהו את חפץ הדקירה בידי מישהו אחר.