הכרעת דין בתיק פ 40039/05

מר עוז דערי  (להלן-" הנאשם ") הואשם בעבירה לפי ס' 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977  (להלן-" החוק ").

ביום 1.2.05 סמוך לשעה 20.00 בנס ציונה נראה הנאשם רץ ולאחר מכן נופל אפרקדן כשהוא דקור בגופו כמפורט בתעודה הרפואית (ת/28). סביב הנאשם נראו 4-5 בחורים כמו גם נשמע ויכוח וצעקה חזקה (ראה עדות ת/1). הנאשם השליך אקדח שהחזיק לערוגת צמחים בסמוך למקום נפילתו, האקדח שפרטיו מצויינים בכתב האישום אינו בבעלותו.

עובדות אלה, הצריכות לעניננו, אינן במחלוקת בין ב"כ הצדדים.

הסניגור המלומד שהקדיש זמן ניכר במהלך המשפט לבחינת שאלת השרשרת המובילה לאקדח שבמוקד הדיון, הסכים בסיומו של ההליך, כי האקדח שפרטיו רשומים עלי כתב האישום, הינו האקדח שהושלך על ידי הנאשם במקום נפילתו מתבוסס בדמו (עמ' 61 ש' 14).

הסניגור המלומד, עו"ד אורן בועז, טען בנחישות ראויה, כי ראוי לקבל גרסת הנאשם במשפט. גירסה שלא הופרכה ע"י התביעה. גירסה שהינה היחידה שהוכחה בפני בית המשפט.

מנגד, טענה התובעת המלומדת, עו"ד נורית שני, שיש לדחות מכל וכל גירסת הנאשם בבית המשפט.

במצב דברים זה, ראוי תחילה לעיין בגירסת הנאשם.

הנאשם סיפר כי באותו יום מר, 1.2.05 יצא מביתו וצעד לבית חברתו. לפתע ירדו מרכב מספר בחורים והחלו להתקיף אותו: " ... דקרו אותי, עוד לא הבנתי מה הם רוצים גם, הוציאו אקדחים ואני התגוננתי על החיים שלי, אם לא הייתי בורח ולא הייתי חוטף את האקדח, הם היו מחסלים אותי, הם ניסו לחסל אותי" (עמ' 52 ש' 8-10).

הנאשם הוסיף וסיפר, כי שמע את דריכת הנשק ואז קפץ וחטף את האקדח ממי שדרך את הנשק.  לדבריו, ברח עד שהכרתו נטשטשה ואבדה. הנאשם הדגיש, שאינו מכיר את תוקפיו ומעולם לא היה לו סכסוך עם איש מהם.

עינינו הרואות, הנאשם פרש בבית המשפט תשתית עובדתית שאם הינה נכוחה ראוי לזכותו מכל אשמה.

אזרח צועד לפי תומו בטבורה של עיר ולפתע פתאום מותקף על ידי  חבורה המבקשת את נפשו. רק בזכות התעשתות ופעילות אמיצה וזריזה מצידו מצליח לחלץ אקדח שלוף ודרוך מידי תוקפו. הנאשם, על פי גרסתו, מצליח להמלט כשהוא חבול ופצוע בגופו עד התמוטטותו במרחק עשרות מטרים ממקום תקיפתו.

שאלת השאלות בהכרעת הדין הינה האם יש ליתן משקל לדברי הנאשם בבית משפט ולקבוע עובדות המקרה על פי תיאורו או שמא לדחות עדותו בבית המשפט.

בחנתי טענותיו הנכבדות של הסניגור המלומד, ומצאתי כי לא אוכל לקבל עמדתו.

גירסת הנאשם  אינה גירסה ודבריו בבית המשפט הינם ולא כלום.

קביעתי זו אינה מבוססת רק על התרשמותי הבלתי אמצעית מהופעת הנאשם בבית משפט. לא רק התרשמות חד משמעית, מעד המנסה להסתתר מאחורי מתרס  הגנה רעוע שנבנה על ידו לצורכי הגנתו במשפט. עד שבסיום עדותו מוחוור היה בעליל בבית המשפט, כי אין בתשובותיו ליתן הסבר הגיוני לשאלות שנשאל.

הנאשם תיאר בבית המשפט במספר משפטים קצרים את אשר ארע לו. תיאורו מקנה לו הגנה שלמה ומלאה. הנאשם נקלע על פי תיאורו למצב בו הותקף על ידי זרים אותם לא הכיר ולא ידע. הנאשם הותקף באכזריות רבה על ידי אנשים ששלפו מולו אקדחים וניקבו את גופו בסכינים.

לנאשם לא היתה כל סיבה שבעולם להימנע מלמסור לחוקרי המשטרה, את סיפור המעשה, שהיה אמור לחלצו מאשמה כמו גם לסייע לשוטרים ללכוד את מי שביקשו לתקוף ולפגוע, ללא רחם, באיש שלא פגע בהם ולא היה להם עימו ריב או סכסוך.

הנאשם לא עשה כן.

הנאשם מרגע פציעתו, בכל מהלך חקירתו, נמנע מלספר את אשר ארע לו - על פי גרסתו בבית המשפט.