הכרעת דין בתיק פ 40001/05

מר בכר עדנאן (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973.

במועד הנקוב בכתב האישום, ביום 26.12.04, ערך צוות בילוש של מרחב יפתח סריקה יזומה במוסך הנמצא בחזקת דרוויש בכר (להלן: "דרוויש") ברחוב הסלסלה 26 ביפו (להלן: "המוסך").

במהלך הסריקה נראה ארגז כלים (ת/14) נעול במנעול (ת/15) על שולחן עבודה מנירוסטה (ראה: ת/13 תמונות 4-6). השוטרים פרצו את הארגז - מבלי לפגוע במנעול התלייה שסגר אותו - ובתוכו נמצא סם מסוכן, המצויין בכתב האישום.

ביום למחרת נעצר הנאשם לאחר שנמצא נוהג ברכב הסובארו (ת/13 תמונה 2) שחנה במוסך ביום גילוי הסם.

בחיפוש שנערך בכיסיו של הנאשם נמצא צרור מפתחות. בצרור  בלטו שני מפתחות כסופים (ת/18). מפתח אחד מתוך השניים פתח מנעול עליו הצביע הנאשם.

המפתח הקטן מבין השניים התאים למנעול התלייה, שנעל את ארגז הכלים בו נמצאו הסמים.

הנאשם נדרש לנושא, על ידי הבלש שחיפש בכיסיו, רס"ל אסף שעבן, והסברו היה: "...שזה של מנעול שכנראה זרק אותו" (עמ' 15 ש' 7). 

בחקירתו במשטרה נשאל הנאשם למנעול שבמוקד הדיון. הנאשם זיהה את המנעול כזה שזרק אותו. לדבריו, רכש את המנעול בחנות "טמבור" (ת/2 גיליון 4 משורה 103 עד שורה 111).

עובדות אלה שאינן, למעשה, במחלוקת בין הצדדים מהוות את התשתית העובדתית הצריכה לענייננו. 

התובעת המלומדת, עו"ד תמר אניס, גרסה בטיעוניה, כי שליטתו של הנאשם בסם המסוכן לימדה על מודעתו וכלל החזקתו את הסם. התובעת הסתמכה על שורת פסקי דין בסוגיה זו. ראה למשל: ע"פ 1478/91; ע"פ 4667/93; ע"פ 250/84 פורסם מ(1) 813; ע"פ 13/80.

לגישת התובעת המלומדת, התביעה הציגה ראיות נסיבתיות שכולן בהצטברותן מוכיחות אחריותו הפלילית. מדובר, אליבא דתובעת, במארג ראייתי מושלם.

הנאשם אישר בחקירתו במשטרה כי המנעול (ת/15) שייך לו. אישור זה קושר הנאשם לארגז הכלים. בנוסף, הוכחה זיקתו למוסך שם הוחזק ארגז הכלים. הנאשם היה "בן בית" במוסך בתקופה הרלוונטית.

התובעת נסמכה בטיעוניה על ההלכה הפסוקה בענין הראיות הנסיבתיות, כפי שבוטאו בבירור בע"פ 1003/92 (תק-עליון 97(1) 420; ע"פ 3124/91 מז(3) 406; ע"פ 409/89. ראה גם:  ע"פ 524/77,  פד"י לב, 2, 682, 685; ע"פ 728/84 פד"י  מא

(3) 617 בעמ' 630; ע"פ 1888/02, פורסם פ"די כרך נו(5) עמ' 221; ע"פ 4577/98, פד"י נה (2) עמ' 420; פסק דינו של כב' השופט אדמונד לוי בע"פ 4656/03, (טרם פורסם) (ניתן ביום 1.12.04).

מנגד, סבור הסנגור המלומד, עו"ד ארז מלמד, כי ראוי לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט.

הסנגור המלומד תיאר את התגלגלות הפרשה מתחילתה. המשטרה הגיעה למוסך לאור מידע שהצביע על אחזקת אמל"ח ורכוש גנוב על ידי אותו דרוויש. המוסך היה בשליטתו המוחלטת של דרוויש ואין על כך חולק. גדולה מזו, דלת המוסך הייתה נעולה במנעול תלייה כבד תוצרת רב בריח (ת/17) שרק לדרוויש היה המפתח לפתיחת אותו מנעול. דרוויש שמר במוסך את מכוניתו והארגז שבו נמצא הסם היה במקום בולט במחסן.

רב סמל ראשון גיא בן יצחק סיפר בבית משפט כיצד הגיעו הבלשים אל המוסך ומצאו אותו נעול במנעול (ת/17) (כבד במשקל של 3 ק"ג בערך יצוק מתכת כבדה ומרשימה למדי). משהתקשרו הבלשים לדרוויש הבטיח שיגיע למקום ברם, ניתק את הטלפון, כמו גם, קשר עם השוטרים (עמ' 13 ש' 9-17). התנהגות דרוויש הינה התנהגות מפלילה אליבא דכולי עלמא.

בנוסף לכל אלה, במהלך העימות עם הנאשם הורה דרוויש לנאשם לשמור על שתיקה (ת/11) ובהמשך דרוויש הורה לו לשתוק, והוסיף דבר איום: "... כשאני יוצא אני אזיין אותך עדנאן ..." (ת/12).

ראיות אלו המצביעות דווקא על אחריותו של דרוויש לא הובילו להגשת כתב אישום נגדו. לטענת הסניגור המלומד, המדינה בחרה להאשים את הנאשם בשל מפתח שנמצא ברשותו - מפתח שהוכח, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שבכוחו לפתוח עוד מנעולים רבים דומים, כמוצג בראיות ההגנה.