פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
3989-05
27/02/2006
|
בפני השופט:
לנדמן מוקי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד קרא
|
הנתבע:
כהן יפרי - נוכח
עו"ד כצמן
|
| הכרעת דין |
- כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של הסגת גבול וחבלה חמורה, בשל אירוע מיום 30.7.04. על האירועים, ככל שהם מהותיים להכרעה, אין מחלוקת והשתלשלות הדברים הייתה כלהלן:
-
- בן עמי גבריאל (להלן: "המתלונן"), הינו בעל זכויות בדירה ברחוב כנרת 8 בנוה צדק בתל אביב. חדר בדירה הושכר למר עדי מולנר, חברו של הנאשם (להלן: "עדי");
- ביום האירוע היה הנאשם בחדר, עם עדי, עת הגיע המתלונן. בין הנאשם לבין המתלונן פרץ ויכוח, במסגרתו דרש המתלונן כי הנאשם יעזוב את המקום. הנאשם סירב לעזוב את המקום;
- בשלב כלשהו נטל המתלונן את חפירה, כדי להרתיע את הנאשם או להתגונן מפניו. בנקודה זו, בעוד הנאשם והמתלונן מתווכחים, עזב עדי את המקום;
- מאחר והתמיד הנאשם בסירובו, התקשר המתלונן למשטרה. מרגע זה התהפכו היוצרות: הנאשם חפץ לעזוב את המקום ואילו המתלונן מנע זאת ממנו, עד בוא המשטרה;
- כדי לצאת מהדירה, דחף הנאשם את המתלונן, שחסם את פתח היציאה. כתוצאה מן הדחיפה נפל המתלונן במורד המדרגות ונחבל קשות.
- האמור לעיל משקף גם את גרסת הנאשם. בעדותו, המתלונן הוסיף פרט מהותי, לפיו הנאשם חבט באגרוף בצווארו עוד במהלך הויכוח (עמוד 5 לעדותו, שורות 14-16).
לא אוכל לקבל תוספת זו של המתלונן, שלא בא זכרה גם בכתב האישום וזאת הן משום שהדבר לא אוזכר בהודעת המתלונן במשטרה נ/1, הן משום שעדי לא ראה זאת (עמוד 12 לפרוטוקול יום 2.1.06 שורה 10) והן משום שכאשר המתלונן זימן את המשטרה, עשה זאת רק בשל הסגת גבול ולא בשל תקיפה (ראה דו"ח הפעולה ת/1), בניגוד לגרסתו בפני (עמוד 8 לפרוטוקול יום 27.12.05 שורות 8-16).
- בגרסת המתלונן קיימים אי דיוקים נוספים, אך מאחר וממילא אין המדובר בנקודות מהותיות והכרעת הדין תתבסס בעיקרה על עדות הנאשם, לא אדרש לכך.
הסגת גבול
- כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הסגת גבול, הן בעצם כניסתו לדירה והן בכך שסירב לצאת ממנה.
כניסת הנאשם לדירה אינה מהווה הסגת גבול, שכן הנאשם נכנס לדירה, לחדרו של עדי, ברשותו של עדי, כפי שעשה לעיתים תכופות (עדות עדי, עמוד 11 לפרוטוקול יום 2.1.06 שורה 8 ועמוד 12 שורה 12).
לעומת זאת, סירובו של הנאשם לעזוב את הדירה, מהווה עבירה של הסגת גבול.
- בראשית הדברים אציין כי הנאשם כלל לא נחקר במשטרה על עבירת הסגת הגבול (ראה ת/3). לא נתתי לכך משקל - ואף הסנגור לא העלה נקודה זו - משום שגרסת הנאשם הובהרה היטב בבית המשפט, הן בתשובה לאישום והן בעדותו. כמו כן הנושא היווה רכיב משמעותי בחקירת העדים ואיני סבור שהגנת הנאשם קופחה או נפגעה משום שלא נחקר על כך במשטרה.
- סעיף 447 (א) (2) לחוק העונשין, מגדיר כעבירה גם מי שנשאר בנכס שלא כדין, לאחר שנכנס כדין ובלבד שהדבר נעשה, לענייננו, כדי להקניט את מחזיק הנכס.
אין חולק כי המתלונן ביקש חזור ודרוש מהנאשם לעזוב את הדירה (הויכוח היה בדירת המתלונן ולא בחדרון ששכר עדי) וכי הנאשם עמד בסירובו, גם לאחר שעדי עזב את המקום (עמוד 11 לעדות עדי מיום 2.1.06; עמוד 5 לעדות המתלונן מיום 27.12.05).
אין חולק שסירוב הנאשם נועד להקניט את המתלונן. בעדותו, אמר הנאשם במפורש כי חפץ להרגיז את המתלונן ולכן כשזה דרש שיעזוב את החדר - הוא סרב וכשהמתלונן רצה שיישאר עד בוא המשטרה - הוא עמד על זכותו לעזוב (עמוד 13 לפרוטוקול עדות הנאשם מיום 2.1.06 שורות 6-8 ועמוד 15 לפרוטוקול שורה 20).
- אם כן, עולה בבירור מהראיות שבפני כי הנאשם סרב לעזוב את דירת המתלונן, חרף דרישות חוזרות ונשנות של המתלונן, מחזיק הדירה, והכל כדי להקניטו ולהרגיזו. לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה של הסגת גבול, בשל סירובו לעזוב את הדירה.
חבלה חמורה
- כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של חבלה חמורה, בכך שדחיפתו את המתלונן גרמה לדרדורו במורד המדרגות ולפציעתו. הנאשם אינו חולק על הרכיב העובדתי וטענתו היא כי פעל באופן סביר בנסיבות העניין, היינו הפעיל כח סביר כדי לצאת מהדירה חרף "כליאתו" על ידי המתלונן ומכל מקום, היסוד הנפשי הנדרש להרשעה אינו מתקיים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת