1. כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע העבירות הבאות: הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין), קלות ראש לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, מהירות בלתי סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:
התקנות), עקיפה אסורה, לפי תקנה 47(ב)+(ד) לתקנות, וכן, צמיג לא מתאים, לפי תקנה 322(ב)+(ד)(1) לתקנות.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 31.12.03 בסמוך לשעה 23:30, נהג הנאשם, שהיה נהג חדש, ברכב מסוג דהייטסו בדרך יצחק רבין בירושלים, מכיוון שדרות הרצל לגן סאקר. בכביש האמור, יש שני נתיבים בכל כיוון, ביניהם מפריד אי תנועה. בסמוך לצומת הכבישים דרך רבין ושדרות בן-צבי, עובר הכביש במנהרה הנתמכת בעמודי בטון הממוקמים על אי התנועה. המהירות המותרת בכביש היא 50 קמ"ש. יחד עם הנאשם נסעו ברכבו חבריו, אנדריי בנגייב, יליד 1984, אשר ישב במושב הקדמי, ואברהם ינון, יליד 1985, אשר ישב במושב האחורי. השלושה היו בדרכם למסיבה.
כתב האישום מציין, כי הנאשם נהג במהירות מופרזת, ועקף בפראות כלי הרכב שנסעו לפניו, תוך שהוא סוטה בחדות בין הנתיבים ועוקף כלי רכב לסירוגין מימין ומשמאל.
בסמוך לכניסה למנהרה, מיד לאחר שעקף שני כלי רכב, איבד הנאשם את השליטה ברכב ופגע עם שני גלגלי הרכב הימניים במדרכה שבימין הכביש, סטה בחדות שמאלה ופגע בעוצמה רבה באחד מעמודי הבטון עם חזית הרכב. כתוצאה מהפגיעה נמעכה כל חזית הרכב, הנאשם ואנדריי נפצעו באורח קשה וינון, המנוח, נהרג במקום. הנאשם אושפז למשך 10 ימים והחלים מפציעתו, ואילו אנדריי עדיין מאושפז מחוסר הכרה בבית לוינשטיין. הצמיג הימני ברכב היה בקוטר שאינו מתאים לרישיון הרכב ולשאר הגלגלים, במצב שחוק ולא ראוי לשימוש.
2. הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום. הוא טען שהתאונה היתה בלתי נמנעת, וכי התרחשה מסיבות שאין לנאשם שליטה עליהן.
פרשת התביעה
3. עד התביעה הראשון היה
רס"מ אלי דוד, בוחן תנועה במשטרת ישראל. הוגשו באמצעותו דו"ח בוחן (ת/1), תשריט המקום (ת/2), תצלומים של המקום (ת/3), צילום רישיון הרכב (ת/4) וכן דו"ח פעולה (ת/5).
בדו"ח הבוחן נאמרו הדברים הבאים: "מזג אוויר נאה, ראות טובה, לילה, תאורת רחוב חזקה בצבע צהוב. כביש אספלט תקין ויבש בתוך המנהרה דרך רבין דו מסלולי בכל מסלול 2 נתיבים לכל כיוון ומדרכות משני צידי הכביש, שטח הפרדה בנוי ועליו עמוד המנהרה. ועקומה ימינה בכיוון הפרטית". בפרק 8 הדן ב"מבחן" בו נדרש לציין את הליקויים אשר נמצאו ברכב נאמר: "ידית הילוכים במצב הילוך 4, דוושת בלם, תאוצה ומצמד לא נלחצות, יש תגובת היגוי ב-2 הגלגלים הקדמיים ע"י סיבוב ההגה ימינה ושמאלה. גלגל קדמי ימני פורק על ידי ונשלח לבדיקה לד"ר איתמר שרון". בפרק 10 הנוגע ל"סימני בלימה, חיכוכי צמיגים" נאמר: "במקום נמצאו סימני דחיפה במדרכה הימנית שנבעו כתוצאה מפגיעה של גלגלים ימניים של הפרטי בשפת המדרכה ולאחר מכן היתה הסטייה שמאלה עד לעמוד ..". על פי הדו"ח, המהירות המותרת בקטע הכביש היא 50 קמ"ש. המסקנות אליהן הגיע הבוחן מפורטות בפרק 14, והן:
"פרטית שנסעה בדרך יצחק רבין מכיוון צומת העליה רבין לכיוון צומת רבין בן צבי תוך עקיפה של כלי רכב מימין ומשמאל לסירוגין סטתה שמאלה לאחר פגיעה בשפת מדרכה הימנית ועלתה על אי התנועה והתנגשה בעמוד בטון שבתוך המנהרה. מהממצאים בתיק זה ומחומר החקירה עולה כי אופן נהיגתו והתנהגותו של הנהג היא הגורם לתאונה".
העד לא חישב את מהירות הרכב היות שאין סימני בלימה, אך לדבריו, ".. סימני הדחיפה שמצביעים על גלגלים מלאים באוויר ותקינים מבחינת אוויר, שמצביעים על כיוון נסיעה, סטייה.." (עמ' 2). לא נמצאו סימני בלימה, אלא רק סימני דחיפה (תמונות, 38-41, לדוגמה, וכן ב-ת/2). לדידו, הגורם לתאונה הוא: "סטייה של הנהג, סטייה מהירות [ו]עקיפה.." (עמ' 3).
העד מאשר כי הוא שלח את הצמיג הקדמי ימני לבדיקה, וכי זיהה בו סימני התיישנות ושפשוף. צמיג זה היה בגודל 155R13, בשונה מיתר הצמיגים. הצמיג היה "חסר אוויר עם חישוק עקום" (עמ' 10). הוא מאשר את הנתונים אשר פירטה באת כוח הנאשם, כי גלגל "שהוא בעליל ישן מאוד .. יש עליו סימני התיישנות מובהקים ושהמצב שלו מבחינת גודל לא מתאים לא ליתר שלושת הגלגלים האחרים ולא לרכב .. יש בו חלק עקום .. גלגל כזה.. יכול לגרום, לא חייב, אבל יכול לגרום לאיבוד שליטה על הרכב" (עמ' 10). העד הוסיף שעניין זה באחריות הנהג, "הוא צריך לדאוג שהרכב יהיה תקין" (עמ' 11). לדידו, לא די שהצמיג יהיה במצב כפי שתואר, במהירות של 50 קמ"ש, על מנת שתאונה תקרה: "הפגם הוא גורם אבל יש משהו נוסף. אמנם הצמיג ישן אבל בשביל שהוא יקרוס לגמרי, יש לעשות פעולה שונה, אחרת, נוספת, לא רק המצב הזה. יש סימני התיישנות, בסדר, אבל למה שהוא יקרוס? אם המהירות תקינה, אין סטייה, אין פגיעה, אין תנועות היגוי חדות, למה שיצא ממנו האוויר?" (עמ' 11).
העד עומת עם מסקנה 5 לחוות דעתו של ד"ר איתמר שרון (ת/7א), לפיה מידתו הגדולה של הצמיד הקדמי ימני לעומת בן זוגו השמאלי, "עלול לשבש את יציבות הרכב בשל קוטרו הגדול (578 מ"מ לעומת 566 מ"מ בצמיג הקדמי שמאלי..) בכל מצב נסיעה, עלול לשבש את הצייתנות לכיוון של היגוי יתר, עלול לגרום למשיכת הגה בשל התנגדותו השונה לגלגול ועלול לגרום לסבסוב או לסטיית הרכב בעת בלימה משום שהוא ננעל יותר מאוחר מאשר בו זוגו לסרן ולכן הוא עלול להקשות על השליטה ברכב". העד הסכים עם האמור במסקנה אך הסתייג משני עניינים, הראשון לעניין אפשרות התרחשות הדבר אם הנהג נוהג במהירות המותרת, והשני, שבמקרה דנן לא היתה בלימה. לדידו, הצמיג לא היה הגורם לתאונה "הצמיגים לא כשלו לפני העלייה על אי התנועה, ראיה לכך שנמצאו סימני דחיפה גם על שפת האי תנועה וסימני שחיקה על אי התנועה השמאלי.." (עמ' 13). הוא דחה את התיזה של הסנגורית לפיה הצמיג כשל
לפני שהרכב שפשף את המדרכה הימנית, ולא בסוף האירוע. הוא אמר:
"אם הוא היה מתפוצץ או היה כושל
לפני הפגיעה במדרכה הימנית, סביר שהיינו מוצאים סימנים של פיצוץ צמיג, התפרקות של הצמיג עד להגעה הסופית של הרכב למקום התאונה, ולא סימני שפשוף 'עדינים' על החישוק, על הג'נט של הרכב במדרכה הימנית ומעבר עם סימני דחיפה לאי התנועה מצד שמאל. סימני הדחיפה מעידים על גלגלים עם אוויר שלמים, זה שהם לא בסדר מבחינת אורך השנים שלהם והגודל, זה משהו אחר" (עמ' 131; ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור).
לעניין הזה הוא הוסיף:
".. על שפת המדרכה יש את השפשוף (תמונה 38) ומתחתיו על הכביש יש סימן דחיפה שזה המדרס של הצמיג.." (עמ' 14).
אף שהעד לא ציין באיזה מהירות נסע הרכב, הוא למד זאת מהתוצאה מ"עוצמת הנזק". לדידו, עוצמת הנזק והניסיון שלו מלמדים אותו שמהירות כזו היא "בטוח שמעל 50 קמ"ש" (עמ' 24). מסקנתו שהנאשם נסע ב"זיגזג" נבעה לא רק מהעדויות אשר גבה אלא גם מ"סטייה שמאלה לאחר פגיעה במדרכה עם סימני דחיפה עד העמוד" (עמ' 25).
4. מטעם המאשימה הוגשה
חוות דעתו של ד"ר איתמר שרון וסומנה
ת/7א'. בחוות דעתו התייחס ד"ר שרון לבדיקת הצמיג הקדמי ימני של רכב הנאשם, אשר הועבר אליו לשם בדיקה. בפרק הממצאים צוינו הפרטים הבאים:
"1. צמיג כנ"ל שהיה ביום התאונה כבן שש שנים וחודש משבוע ייצורו, הבלאי התחלתי ואחיד והוא מגלה סימני התיישנות מובהקים ביותר
הניכרים גם לעין בלתי מיומנת בכל אזוריו וניתן לקבוע שלפני התאונה הצמיג הנ"ל
לא היה ראוי לשימוש בשל גילו ומצב התיישנותו.
3.. אין בצמיג תיקונים, גופים זרים ולא ניכרים בו פגמי יצור או סימנים לחדירות שהיו עלולים לגרום לנקר.
4.הצמיג אינו מגלה סימנים כלשהם לנסיעה קצרה או ממושכת בלחץ נמוך או ללא אוויר.