1. הנאשם מואשם בעבירה של איומים ותקיפה סתם לפי סעיפים 192 ו - 379 לחוק העונשין, בהתאמה.
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 3.4.06 בשעות הבוקר, במשרד ברחוב ז'בוטינסקי 14 בבני ברק, איים הנאשם שלא כדין על שלי קרטה (להלן: "המתלוננת") בכך שאמר לה " לכי תזדייני, אני אראה לך מאיפה הדג משתין, התעסקת עם הבן אדם הלא נכון". בהמשך לנסיבות המתוארות, תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין בכך שהכה בידו על ישבנה וירק לעבר פניה.
2. אין מחלוקת, כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבדה המתלוננת כמזכירה במשרד עורכי דין שטיפל בגבייה של חוב שהיה תלוי כנגד הנאשם. אין גם מחלוקת, כי ביום האירוע, הנאשם התקשר למשרד ושוחח עם המתלוננת במטרה להתעדכן בפרטי החוב, ומיד בהמשך, אף הגיע למשרד בהקשר לאותו נושא.
הנאשם מאשר, כי בלהט הויכוח עם המתלוננת, הוא קילל אותה ואף תקף אותה בכך שירק לעברה- ובכך הוא מודה בעצם בביצוע עבירה של תקיפה.
הנאשם כופר בכך שאיים על המתלוננת וכן כופר שהכה מכה בישבנה.
3. מטעם התביעה העידה המתלוננת וסיפרה, כי ביום האירוע התקשר הנאשם למשרד בו עבדה בכדי לברר פרטים אודות החוב שאותו הוא חב. לדבריה, משהסבירה לו כי אין באפשרותה להפחית את החוב נגדו, איים עליה בכך שאמר לה "פוסטמה, אני אראה לך מאיפה הדג משתין". בתגובה, אמרה לו המתלוננת כי אינה מעונינת להמשיך את השיחה ברוח זו וכי הוא מוזמן לשוב ולהתקשר לכשיירגע וישלוט ברוחו. הנאשם ענה לה כי בכוונתו לבוא למשרד, ניתק את השיחה, ואכן הגיע למקום כעבור דקות ספורות. לדברי המתלוננת, הנאשם פנה ישירות אליה, לאחר שבירר אצל פקידות הקבלה היכן היא נמצאת, אך מכיוון שבאותה עת טיפלה בלקוחה אחרת, ביקשה ממנו כי ימתין בסבלנות לתורו. לדבריה, הנאשם המשיך לאיים עליה בנוסח איומיו הטלפוניים באומרו "שרמוטה, פוסטמה, מצאת לך עם מי להתעסק". בתגובה לכך אותתה המתלוננת באמצעות הטלפון לאחראית המשרד, הגב' גילה וייס, שתבוא לעזרתה, וכן התרוממה מכיסאה כשהיא מנסה לעזוב את העמדה. או אז, ירק הנאשם לעבר פניה והכה על ישבנה בעת שחלפה לידו.
לדברי המתלוננת, היא הזמינה למקום ניידת משטרה ואחר כך נלוותה לשוטרים לתחנת המשטרה, בכדי למסור הודעה בגין האירוע.
המתלוננת שללה את טענת הנאשם, כפי שזו מוצאת ביטוי בהודעתו במשטרה
(ראה ת/1), לפיה שפכה עליו כוס קפה לאחר שירק לעברה.
4. באותו נושא העידו העדות גילה וייס, מי שהייתה אחראית על המתלוננת באותה תקופה, ורחל שוורץ, עובדת נוספת שהייתה עדה לאירוע. שתיהן סיפרו, כי אמנם לא יכלו לשמוע את נוסח השיחה בין הנאשם למתלוננת, אך מדובר היה בחילופי דברים רמים, תוך כדי צעקות וקללות. כמו כן סיפרו השתיים, כי ראו במו עיניהן את הנאשם יורק לעברה של המתלוננת ומכה אותה בישבנה.
5. ייאמר בתחילת דברי, כי התרשמתי לחיוב מעדותה של המתלוננת ואני נותנת אמון מלא בדבריה. המתלוננת מסרה גרסה ברורה והגיונית שלא מצאתי סיבה להטיל בה ספק.
תלונתה של המתלוננת, הייתה תלונה מיידית, לא שיהוי, מה שמצביע על האותנטיות שלה ומחזק את מהימנות העדה. הדבר בהחלט מהווה אינדיקציה לכך שדבריו והתנהגותו של הנאשם הטילו מורא על המתלוננת, עד שלא יכלה להישאר שוות נפש והחליטה להזעיק את המשטרה.
עדותה של המתלוננת מוצאת תימוכין בדבריהן של שתי עדות נוספות- עדות שעשו עלי רושם חיובי ולא מצאתי סיבה עניינית לפקפק בדבריהן- והיא אף מוצאת חיזוק מסוים בדברי הנאשם עצמו.
6. ככל שניתן לראות, גרסתו של הנאשם, אינה רחוקה עובדתית מגרסת המתלוננת. אין מחלוקת, כי הנאשם הוא שיזם את תחילתו של העימות עת הגיע למשרד בו עבדה המתלוננת, בעקבות הסירוב שהשמיעה בשיחתם הטלפונית להפחית את סכום חובו. הנאשם מאשר, כי ניגש אל המתלוננת, צעק עליה, קילל אותה וירק לעברה. האפשרות שבלהט הויכוח, דבריו המתלהמים של הנאשם כללו גם מילות איום ברוח גרסת המתלוננת, אינה בלתי מתקבלת על הדעת. הוא הדין באפשרות שהנאשם לא רק ירק לעבר המתלוננת אלא גם הכה מכה בישבנה עת חלפה לידו בניסיון לעזוב את המקום. הדברים אינם רחוקים מרחק גדול מהמעשים שאותם עשה הנאשם, אליבא הודאתו שלו.
7, אשר לעדותו של הנאשם, קשה להתעלם מסתירות ואי דיוקים בדבריו בהשוואה לדברים -שמסר במענה לכתב האישום ובחקירתו במשטרה (
ראה ת/1).
כך למשל, בתשובתו לכתב האישום שלל הנאשם את הטענה כי קילל את המתלוננת וכן טען כי ירק על הרצפה ולא לעבר המתלוננת. זאת, בניגוד לגרסתו במשטרה ואף לעדותו בפני בית המשפט.
דוגמא נוספת המעידה על חוסר אמינותו של הנאשם, היא טענתו במשטרה לפיה המתלוננת שפכה עליו כוס קפה, טענה שלא נמצא לה זכר בגרסותיו המאוחרות יותר.
8. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התביעה הרימה את הנטל להוכיח את אשמת הנאשם ולכן אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בביצוען.
ניתנה היום יג בשבט, תשס"ח (20 בינואר 2008) במעמד הצדדים.